יום רביעי, 03 ביוני 2020, י"א סיון ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 08-9255158

חדשות אזורינט ברמלוד נט באר יעקב

חדשות אזורינט

שיר היום: חיית הברזל

שיר היום: חיית הברזל / מאיר אריאל (שיר מחאה נגד הביורוקרטיה באשר היא. מוקדש לכל ראשי הערים הנבחרים)

פורסם בתאריך:


חית הברזל 
מאיר אריאל 
מילים ולחן: מאיר אריאל

תקופת המתכת, עידן הברזל 
מזכיר לי חיה מחזון דניאל 
חיית המתכת חיית הברזל 
כל כך דומה שאני מתבהל... 

בשנת אחת לבלטשאצר מלך בבל 
חזון בחלום ראה דניאל 
ותעלינה ארבע חיות גדולות מהים 
וכל חיה מסמלת מלכות בעולם 
והרביעית שונה ומשונה מקודמותיה 
מפחידה ואימתנית ותקיפה בתנועותיה 
עם שיני ברזל גדולות אוכלת וגורסת 
והשאר בציפורני נחושת דורסת 
ועשר קרנים לה והקטנה מתוכם צומחת וגדלה 
וצצות בה כעיני בני אדם 
ופה מדבר גדולות מתרברב 
סופה להתקטל ולהתחרב 

חיית המתכת חיית הברזל 
מלכות משונה שחזה דניאל 
תקופת המתכת עידן הברזל 
כל כך דומה שאני מתבהל... 

כל המגדלים המשוננים האלה הנוגסים בתכלת 
כל השפיצים האלה בגרפים 
ברזל כתנין, מתכת כפרד 
ברזל כציפור, מתכת ג'ירפה 
ברזל מצופה מתכת ערמומית 
מוזרמת אלקטרוניקה, מוזרקת נתונים 
פרצוף של שפחה, לא עושה ענינים 
עם הרשת הכי גדולה של סוכנים כפולים 
כל המחשבים האלה 
המרדימים האלה, העוקרים האלה 
את אצבעותינו...מעולמנו... 

תקופת המתכת, עידן הברזל 
הזו הרביעית שראה דניאל 
בחזיונות לילה אז בבבל 
האם זה עכשיו שוב מתגלגל...? 

גורסת, דורסת, הורסת, הודקת, 
ומשווקת את זה כחופש דיבור 
מוצצת ויורקת, משתמשת וזורקת 
עצם לתחקירני זכות הציבור 
קרנים שולטות רחוק, עיניים בכל מקום, 
פה לא מפסיק ללהג 
אומר מה לרצות, מה לחשוב, 
מה להיות, מה לעשות ואיך להתנהג 
והמונים המונים חצי אוטומטי 
הלומי פטישוני כסף סמויים 
רצים רצים מפוקדי ריצודים מהבהבים 
עטופים במגילה של תנאים וזכויות 
מסוממי קידמה והתפתחויות 
לעבוד בלי דעת ולשרת 
לשמש ולשמן את 
חיית המתכת חיית הברזל 
לכל מקום יגיעו יונקותיה 
שלטון המתכת מלכות הברזל 
בני אדם, טיפות של דם וקשקשיה 

מקובל שהרביעית היא רומי 
מקובל שרומי היא אדום 
ממש כך או באופן סמלי יש די הרבה מרומי היום 
כל הקולוסיאום הכל-עולמי הזה 
עם חלונות ההצצה אל הזירה 
המלאה גלדיאטורים שהם חיות טרף 
ודם מציף את תת ההכרה 
תחליף תחנות תמיר ערוצים 
תשוטט כאוות נפשך בעולם 
תחשוב שאתה מחוץ לכל זה 
לא נוגע לך זה שם 
אבל בינתיים בעצם מה שקורה זה 
שאתה עוד אחד שיורה ויורה 
מתרגל לחסל בלחיצת כפתור 
חיית טרף גלדיאטור 

תקופת המתכת, עידן הברזל 
מזכיר לי חיה מחזון דניאל 
חיית המתכת, חיית הברזל 
כל כך דומה שאני מתבהל... 

(ארמית): 
חזה הוית באדין מן קל מליא רברבתא די קרנא ממללה, 
חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא. 
אתכרית רוחי אנה דניאל וחזוי ראשי יבהלנני...



גלי צה"ל, שבועות 1995
קוטנר: שלום מאיר.
מאיר: שלום יואב.
קוטנר: חג שמח.
מאיר: חג שמח.
קוטנר: פתחתי את התכנית ב"זרעי קיץ" מכמה סיבות. קודם כל זה שיר
מאוד מחמם לב וטוב לפתיחה, עושה הרגשה טובה.
מאיר: כן, תודה.
קוטנר: בניגוד להרבה משירי "רישומי פחם", שהם מאוד מאוד חזקים
ונוגעים ללב, אבל הם לא כיפיים, אתה יודע, זה תקליט שעושה קצת שחור
בלב.
מאיר: כן. מה, באמת? שחור בלב?
קוטנר: רישומי פחם, פחם זה שחור.
מאיר: כן.
קוטנר: ואני יודע שהשירים בעצם נוצרו די באותה תקופה, לא? השירים
של "זרעי קיץ" ושל "רישומי פחם".
מאיר: לא. "רישומי פחם" נכתבו בערך בתחילת שנות התשעים, מה שנקרא.
לפני כארבע, חמש שנים.
ו"זרעי קיץ", נגיד, כחצי שנה בערך לפני שהם הוקלטו...ויצא..אז הם
נכתבו. חלקם. וחלקם היו שירים ישנים מזמן מזמן, שחידשנו. פשוט סידרנו
אותם מחדש. אני מדבר על שירים מ"זרעי קיץ".
קוטנר: כן.
מאיר: אבל שירים שנכתבו ממש ל"זרעי קיץ" נכתבו הרבה אחרי "רישומי
פחם".
קוטנר: בעצם "רישומי פחם" נוצר בתקופה...אני לא מדבר על רכילויות,
על החיים, אלא על מה שאני מרגיש מהתקליט...תקופה שהיא תקופה קשה לך.
יש הרבה כעס בתקליט הזה, הרבה מחאה. הרבה כאב.
ואם אתה אומר ש"זרעי קיץ" נוצר אחר כך, אז בעצם כבר יצאת מהתקופה
הרעה הזאת, אז למה להוציא את זה בכלל פתאום?
מאיר: באמת שאלה טובה. והתלבטתי רבות למה להוציא את זה. ורציתי לא
להוציא את זה. ושאפתי לא להוציא את זה ופחדתי להוציא את זה, אבל
ראיתי שאני לא יכול שלא להוציא את זה. באיזושהי נקודת זמן בחיים שלי.
ואמרתי ´אני חייב להוציא את זה וזהו´. להוריד את הנושא מסדר היום. כי
ראיתי שאני...בזה שאני לא רוצה להוציא את זה, אני לא נפטר מהלחץ של
השירים האלה לצאת. וכל זמן שאני לא מחלק את זה עם זולתי באיזושהי
דרך, את כל החומר הזה, את כל השאלות האלה, אז הבטן שלי מנופחת. אז
פשוט הגעתי להחלטה שאני מוציא את זה וזהו.
קוטנר: הוצאת את זה בדרך מאוד לא מקובלת. אין יחסי ציבור לתקליט
הזה, הוא יצא לבד, בלי חברת תקליטים מוכרת. זה, אם אני לא טועה,
הראיון הראשון שלך ברדיו עכשיו, בקשר לתקליט הזה.
מאיר: כן.
קוטנר: בטח הראיון המקיף הראשון בקשר לתקליט הזה.
מאיר: כן.
קוטנר: שום חנויות תקליטים ברחבי ארצנו לא קיבלו עותק של התקליט...
מאיר: עדיין.
קוטנר: ...חוץ מחנות אחת בתל אביב.
מאיר: כן.
קוטנר: שנקראת "טאאור רקורדס". כי הוא אנטי לכל העניין שנקרא שיווק.
למה? אם כבר אתה מוציא, אז למה להוציא ככה?
מאיר: משום שהחומר דורש את זה, זה חומר מאוד אישי. זה חומר של ד´
אמות. של בן אדם אחד לאחד.
אף כי עוסק בענייני חברה. אבל אחד לאחד. זה ברמת הדיבור, זה כמו
שאמר הנביא, "היילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו? ", זה כמו שאחד בא
לאחד ואומר לו "שמע, יש לי דיבור איתך". הוא אומר לו ככה וככה וככה.
זה האויר, או האוירה של התקליט. לכן גם דרך ההוצאה המיוחדת שלו, או
יותר נכון ההקלטה שלו
באולפן עם שירה וגיטרה בלבד. כאילו שאני יושב לפניך בחדר שלך ושר לך
את השיר. את התקליט.
בנשימה אחת, כאשר לזה, יותר מאוחר, עקב אפשרויות שהתבררו, הוספתי
מעט דמיונות או צבעים או הגדרות מוזיקליות מסויימות - לגדור לכאורה
את ההתפרצות הכמו לא מבוקרת.
קוטנר: צ´לו וקלידים...
מאיר: קלידים ואקורדיאון של דורון פיקר, וצ´לו של קרני פוסטל.
קוטנר: אתה בעצמך גם באקורדיאון, לא?
מאיר: פה ושם...לא, באקורדיאון לא, אבל פה ושם בקלידים, בצבעים
שונים וגם דורון ניגן קלידים ב"דמוקראסי".
קוטנר: אתה בעצם התחלת בתור אקורדיאוניסט.
מאיר: חלילן.
קוטנר: עוד לפני האקורדיאוניסט.
מאיר: כן. בכיתה ג´ ניגנתי בחלילית. עברתי לאקורדיאון בערך בגיל
41, 31. הייתי נגן של שירה בציבור וריקודי עם. עד שהריקודים התעייפו
ואולי אני התעייפתי, אני לא זוכר מי התעייף קודם.
קוטנר: העם התעייף.
מאיר: בכל אופן, הנחתי לאקורדיאון ולקחתי כלי מעט יותר קל, שזה
גיטרה.
קוטנר: בוא נתחיל לשמוע את התקליט, אנחנו נשמע אותו לפי הסדר. ואני
חושב שיש שירים שממש צריך לעזור להם קצת עם איזה הסבר, או חומר רקע
או מילה.
מאיר: כן. בבקשה.
קוטנר: "חית הברזל" זה השיר הראשון.
מאיר: כן. זה על סמך ספר דניאל פרק ז´, שנתקלתי בו יום אחד לפני
כמה וכמה שנים טובות, אולי עשר
או חמש עשרה שנה. ומאז אני תפוס על הנביא הזה ועל המשמעויות שנובעות
מהנבואות שלו ביחס לימינו אלה. ופשוט נראה לי שלפחות אחת מהנבואות
שלו, אחד מהדימויים שניגלו לו בחזיונות לילה מתגשם בימינו. וזה "חית
הברזל". באופן של דימוי. הוא חזה שעולות ארבע חיות מהים, כפי שהשיר
מספר.
כל אחת מהן מסמלת מלכות. נגיד, אחת מלכות בבל ואחת מלכות פרס ומדי
ואחת מלכות יוון, והרביעית היא רומי. והיא שונה מהם בכל מה שהיא
עושה, שלא דמה לכל אחד מהדברים ששלוש המלכויות האלה קדמו לה. ואתה
יכול להגיד שבכך נסגרה הנבואה של דניאל ואין לנו מה לעסוק בזה יותר.
אבל מלכויות חזרו וניתכנו* בעולם הזה בכל מיני צורות, ועד היום יש
מלכויות. ולפיכך הדימוי הזה תקף בעיניי ולפי מה שנגלה על פניו
לעיניי, בימינו, אנחנו בעידן מלכות הברזל.
קוטנר: ואיך אנחנו משתלבים בכל ה...אנחנו, ישראל משתלבים בזה?
מאיר: טוב, אנחנו בתוך זה. כן. הנבואה של דניאל הולכת, שהחיה הזאת
הרביעית פותחת פה גדול כלפי שמיים, ושולחת קרן. וככל שהיא מדברת
והמילים שלה הולכות ונהייות גדולות, היא נשברת והיא ניתנת לשריפת אש,
ואת המלכות בעולם נותנים לעם קדישי עליונין. אני פה אמרתי משפט
בארמית: לעם קדוש עליון. שזה, כפי שכולם מפרשים, היהודים. ולפיכך
החזון של דניאל מסתיים בזה שהמלכות בעולם ניתנת ליהודים - ועוד חזון
למועד...

(שיר: חית הברזל)

קוטנר: זה הסתיים בארמית.
מאיר: כן.
קוטנר: מה...
מאיר: זה מהמקור, ציטטין קלים בלבד.
קוטנר: בחיים הרגילים אתה גם מדבר ארמית?
מאיר: לא, מעט. אנחנו מדברים אגב ארמית בלי לדעת שזה ארמית, פה
ושם.
קוטנר: איסטרא בלגינא קיש קיש קריא.
מאיר: כן...! וכיוצא באלה.
קוטנר: כמה פעמים יוצא לך להגיד את זה לבן אדם?
מאיר: לא, לא, אני לא מדבר ארמית. באמת.
קוטנר: מאיר, אני חייב להגיד לך פה משהו.
מאיר: כן.
קוטנר: ניסיתי, לא רק הפעם. זה לא פעם ראשונה שאני שומע את התקליט
הזה. אני לא מבין.
לא מבין מי זאת המתכת הזאת. מה זה עידן הברזל הזה. ממי אתה חושש?
ממה בדיוק?
מאיר: אה, ממה בדיוק?
קוטנר: בשיר הזה יש חשש ממשהו. נוראי.
מאיר: כן.
קוטנר: אני לא מבין מה זה בדיוק, זה החיים המודרניים? זה צ´ארלי
צ´אפלין שמוקדש לו פה קטע?
הסרט "זמנים מודרניים"?
מאיר: גם.
קוטנר: המכונות?
מאיר: גם, וגם, המכונה, בדיוק ככה. כן.
קוטנר: מה, המכוניות מפחידות אותך? המחשבים? מה?
מאיר: נכון. הכל. כל מה שהזכרת. כל מה שהזכרת בסופו של דבר נראה לי
שמחובר לאיזושהי מערכת שהיא מעבר לנו, היא לא נראית לנו, אנחנו לא
יודעים לשים עליה את האצבע. היא ריכוז איזשהו כוחות שעובדים ומשרתים
לאיזשהו דבר שקשה לשים על זה את האצבע, שזה יותר מסך כל האנשים
שמשחקים בזה. כמו ש...אולי אני לא מספיק ברור אם אני אומר את
זה...כמו שיש מושג כזה. נגיד, עשרה אנשים זה יותר מסך כל עשר. יש עוד
משהו, ערך מוסף שמצטרף מעשרה אנשים שנמצאים ביחד וחושבים אותו דבר.
קוטנר: מישהו מתכנן לעשות משהו רע? להזיק בעזרת המכונה הזאת?
מאיר: על פי...בוא נלך מנקודת המוצא של נבואת דניאל. המלכות הזאת
זה סוג של מרד באלוהים, שמתבטא בין היתר בהשמדת עם ישראל, שהוא בחירו
של אלוהים. ושזה הנסיון האנושי להתמרד באלוהים, ע"י יצירת כח שיכול
להגיע למעלה ולהילחם באלוהים, ולצאת מהשליטה של אלוהים, ולהיות
כאלוהים.
ולהיות עוד אלוהים. כמו המאמץ שמתואר במגדל בבל, שעל כן הוא נהרס
לפני ש...כמו שמעיד עליו הכתוב "ומעתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו
לעשות" - על בני האדם. ולכן הוא בולל שם את שפתם או שולל מהם את
ההבנה, וכתוצאה מכך מעכב את כל ההתפתחות שלהם.
קוטנר: זאת אומרת, השיר הזה מדבר על אלה שמנסים להשמיד את היהודים
או על היהודים עצמם שמאמינים בכח ובאותה מתכת?
מאיר: לא, לאו דווקא. כן. גם היהודים עצמם הם חלק מזה. היהודים, זה
אפשר להגיד, רק משל. יכול להיות שמדובר אחד לאחד ביהודים, אבל לצורך
משל שהוא איזשהו פן של פגיעה באלוהים ובבחיריו, אז היהודים הם המשל
הזה. אני לא יכול להצביע על זה בוודאות ולהגיד..כשם שאני לא הייתי
אומר שאמריקה היא חית הברזל. אתה מבין, זה אמריקה ורוסיה, וכל העולם
כיום הוא שלוט חית הברזל, שתראה רק, תסתכל מה שהשיר מנסה להגיד - כמה
ברזל יש לנו ברחובות ! כמה מתכת יש לנו ברחובות. כל הבניינים על
קונסטרוקציות של ברזל, כל צינורות ה...נפט ! כל הברגים האלה, כל
המכונות, המון ברזל, אתה לא מדמיין כמה, המון !
קוטנר: מה האלטרנטיבה?
מאיר: ...וכיוצא בכך, סליחה, המחשבים, שזה מתכת הכל, והחשמל אפילו,
שרץ בתוך המחשבים האלה, גם הוא מתכת.
קוטנר: מה האלטרנטיבה? לחזור לטבע? לגור ב...בלי ברזל, בלי
מכוניות?
מאיר: אני לא מדבר על אלטרנטיבה. בינתיים. אני מדבר רק על..."האם
זה כך? " השיר שואל "האמנם זה כך? " או שזה סתם, עזוב אותך. זה
דימוי, וכולה, שום דבר, אנחנו בקידמה, בעידן, בהתפתחויות ולכל דבר
תימצא תשובה בעיתה והכל יהיה בסדר. אתה מבין? יואב? לא בא להפחיד.
אני בעצם שואל אם זה ככה. אני מחפש הסכמות. זה הכל.
קוטנר: זה מזכיר לי, פעם דיברנו על השיר "עברנו את פרעה"...
מאיר: כן.
קוטנר: ואני אמרתי לך, מה פתאום אתה אומר לאנשים ´עברנו את פרעה
נעבור גם את זה´, זה כאילו אתה אומר להם ´הכל יהיה בסדר´. אתה אמרת
לי שגם שם אתה שואל ´הנעבור גם את זה? ´ בעצם.
מאיר: במידה רבה. נכון.
קוטנר: השיר הזה...השירים פה בתקליט הם חלק ממופע שהיה לך,
"תיאטרונטו", נכון?
מאיר: נכון. זה...ב-39, במסגרת הפסטיבל, יעבק אגמון הציע שאני
אשתתף ב"תיאטרונטו". והוא אמר, ´התנאי הוא שתביא חומר חדש, זה לא
יכול להיות הדברים האלה´. כי אמרתי לו ´בוא להופעה, תראה, יש לי
הופעה, קח אותה כמו שהיא לתיאטרונטו.´ כי אני מטבעי לא אוהב להתאמץ
יותר מדי, וחשבתי שאם כבר יש משהו מוכן, רק ניכנס, נקבל קצת יחסי
ציבור ונצא בשלום. אז הוא אמר ´אי אפשר, חייבים להביא משהו חדש´. הוא
היה בהופעה, אבל - חייבים להביא משהו חדש. אמרנו, ´ננסה וניתן לו את
שירי התקליט הזה,´ שהיו אז בהקלטה נסיונית על TAD, ו...לא כל אותם
השירים, ´ונראה מה הוא אומר. אם הוא אומר שיש טעם לעשות מזה, אז נעשה
מזה מחזמר ליחיד.
קוטנר: ואתה הופעת לבד?
מאיר: כן. עם גיטרה. הוא הסכים. הוא אמר שיש טעם. אז ישבנו שחר
אריאל ואני, שזה המפיק והמנהל באותה תקופה...
קוטנר: והבן שלך גם.
מאיר: הוא הבן שלי - כל הזמן. אבל באותה תקופה הוא היה המפיק, וגם
בעצם הבמאי-מעצב של ה..קטעי קישור. איתו בדקתי את כל הדברים האלה
והוא נתן לי את כל התגובות, וה..ככה, איזון אם אפשר לומר כך, כולל
הצד החזותי. זה בעצם עבודת בימוי משותפת. ויצאנו לדרך, כתבנו קטעי
קישור והכנסנו את כל השירים האלה, והתגובה של הקהל היתה מאוד טובה.
מאוד חמה. ובסך הכל קיבלתי הרבה אומץ, אפשר לומר קיבלנו, ללכת ולעשות
תקליט.
קוטנר: מה ההבדל בין הופעה רגילה שלך ובין תיאטרון? כי פה קראו לזה
פתאום תיאטרון-נטו?
מאיר: האמת היא שכן. האמת היא שבגלל שהדברים שאני מדבר עליהם הם כל
כך קשים, בעצם, ודברים שעדיף לא לחשוב עליהם, מצאתי שחייבים להרחיק
את זה מעט מהישירות של הופעה רגילה, ולתת לזה מעט הרחקה, אפילו
מלאכותית, בצורה של תיאטרון. של ליצור איזשהו...ולהגיד ´חבר´ה, זה
תיאטרון, קחו מזה מה שאתם רוצים´. ולא הישירות הרגשית של הופעה רגילה
של שירים, ככה, לא התאימו להערכתי, להערכתנו, לחומר הזה. זה לא עסק
ללב, זה בינתיים קודם כל עסק עד כמה שאפשר למוח, לשכל.
קוטנר: אני שוחחתי כאן עם אריק איינשטיין על התקליט שלו, והוא אמר
לי שלפי דעתו מוזיקה, בכלל, יש בה משהו שמטעה, כיוון שמוזיקה זה תמיד
משהו נעים וטוב. ולכן לפעמים הטקסטים, שהם מאוד קשים, "מתקלקלים"
מהמוזיקה. מזה שהמוזיקה מייפה אותם. והשיר הבא שנשמע, אני די הרגשתי
את זה, כי כששומעים את השיר - "שמעתי שאת נמצאת"...
מאיר: כן?
קוטנר: ..זה נשמע שיר כזה חביב והוא מדבר על מן משחק כזה על השתלת
לב, על זה שהיא לקחה את ליבך.
מאיר: כן...
קוטנר: "קח את לבי..."
מאיר: כן...
קוטנר: ובעצם זה שיר מאוד רציני. רק המוזיקה עושה מזה הרגשה שזה
נחמד.
מאיר: נכון. אני חייב להגיד לך במאמר מוסגר, שב"תיאטרונטו" חלק ממה
שבנה את קטעי הקישור היה מעין מירדף של הגיבור אחרי סגנון מצוקה
מקורי של שירים עבריים. כמו שלאלה יש בלוז, ולאלה יש רגאיי או משהו.
קוטנר: ומה יש לנו?
מאיר: ומה יש לנו?
קוטנר: תפילה?
מאיר: (צוחק) ...זה נכון, אגב. אבל באמת, מהזווית הזאת, זה מה שכל
הזמן הולך ומפכה ופה יש מן נסיון להכלאה של רומנסה ספרדית על בלוז
אמריקאי, מבנה של בלוז אמריקאי. מבנה טכני, אני מתכוון.

(שיר: "שמעתי שאת נמצאת")

קוטנר: ...כשהשיר הזה מתנגן, אתה פתאום אמרת לי שהשיר הזה הוא
ויכוח, רק תמשיך את המשפט הזה בקול רם, שכל העם ישמע.
מאיר: קודם כל, אל תהיה כל כך בטוח שכל העם שומע. אבל כל העם
השומע.
קוטנר: בדיוק.
מאיר: השיר הזה אומר בעצם שכל המתנה להשתלת לב זוהי בעצם מזימת רצח
של אלמוני. ביודעין, שמצפים למותו של מאן דהוא, שיש לו לב
שאפשר...למה אני אומר ´מותו´? משום שמוות קליני אין ממנו חזרה
לאיזשהם חיים. בעולם הזה, בוא נגיד. ומוות קליני זה מה שצריכים, את
הלב המפמפם כדי לקחת אותו מפמפם, להכניס אותו לאיזה מקום ולהשתיל
אותו במי שממתין. מי שממתין, במודע מצפה, ואולי אפילו מתפלל, תסלח לי
על הביטוי, שימציא לו את הלב הזה. הוא לא רוצה להגיד במפורש, חס
וחלילה שכבר תקרה תאונת הדרכים הזאת, או שיהיה איזשהו פיגוע שיאפשר
את זה...אתה עוקב אחרי המהלך מחשבה הזה, אתה ודאי מבין שזה מפלצתי מה
שאני מתאר...שיש אנשים שמחכים שיהיו פיגועים, שמישהו ימות.
קוטנר: כדי שהם יחיו.
מאיר: כן, כי סטטיסטית, אחת לכך וכך מתים יש לך את הלב הזה. הרי לך
עמדה שבכלל מתנגדת לכל העניין של מלחמה בתאונות דרכים. להיפך, יש לה
עניין בתאונות דרכים. זה בעצם מה שהשיר הזה אומר, והרי מחלוקת, כי יש
כאלה שטוענים ´לא - מכיוון שהתאונות דרכים האלה ממילא קורות, הרי הלב
המפמפם לפחות חי ומציל חיים אחרים´. אבל אני לא על זה מדבר, על מה
שממילא קורה, אני מדבר על אותה המתנה וההמתנה היא למותו של מאן דהוא
כלשהו שיש לו את הלב הזה. אז בעיניי, זה אחד מהשיאים הקשים ביותר
והאכזריים של חית הברזל, ששאלת אותי מי היא ואיפה היא - הנה היא.
קוטנר: אבל השיר הזה אפשר גם להבין אותו...אתה הרי לא מבין את
השירים שלך, אתה רק כותב אותם.
מאיר: נכון. (צוחק)
קוטנר: אני מבין אותו מבין אותו גם בתור...
מאיר: אני לא מתחייב להבין את כל מה שהשיר כותב אלא רק מהמעט שאני
יודע שאני...
קוטנר: אני יכול להבין את זה בתור שיר אהבה.
מאיר: זה גם שיר אהבה, אשכרה.
קוטנר: כמו שאמרתי קודם, "קחי את לבי, הוא לא נחוץ לי יותר".
מאיר: כן?
קוטנר: "כי את כבר לא אוהבת אותי". יכול להיות שזה גם סתם שיר כזה?
בכל זאת, רציתי לשאול אותך על משפט אחד פה בשיר, עם הרפסודה...
מאיר: כן?
קוטנר: ..שזה נראה כאילו לא קשור לשאר הסיפור.
מאיר: כן?
קוטנר: רפסודה זה מן סירת הצלה שנגיד, שבורחים מאיזה מקום,
והרפסודה, אם יעלה אחד נוסף, אז כולם יטבעו.
מאיר: ובאמת אז...הדימוי של הרפסודה, שהשתמשתי בו קצת כחריגה מכלל
שלקחתי על עצמי לא להשתמש בדימויים עד כמה שאפשר בתקליט הזה, זה משל
לכל היבשה, של העולם, של החיים האנושיים וזה משל למה שקוראים צפיפות
אוכלוסין. הרפסודה הלוא בעצם, לפי האדמה, היבשה היא בעצם צפה על
המים.
באיזשהו מקום, כך אומרים. יש צפיפות אוכלוסין, היינו יותר מדי
אנשים, מישהו צריך לקפוץ למים, פירוש - צריך להרוג קצת אנשים. השיר
שואל ´האם התמותה הזאת שאנחנו מקבלים אותה היא לא מספיקה? ´. וזה
תשובה מאוד קשה: אכן, כנראה שהיא לא מספיקה. אבל אם היא לא מספיקה,
אז כל המאמץ להציל את הלב שלך עוד יותר מעיק. בשביל מה, תמותי כי
ממילא יש יותר מדי אנשים. תמותי מהר עכשיו, כי מישהו צריך לקפוץ
למים. אחרת כולנו נשקע. זה הדימוי שהכנסתי, כי פשוט לא רציתי לדבר
ולהרצות כל כך הרבה על כל הקטע של..מה שנקרא, המושג של ריבוי
אוכלוסין, שאני אמרתי במפורש "אומרים" כי בכלל יש עוד קטע שלם שלא
מוכנס בשיר, שמדבר על זה שיכול להיות שזה הכל שקר. שמישהו רוצה
שתחשוב ככה, ושתיכנס לאדישות לגבי חייהם של בני אדם - שזה עיקר המאמץ
המתרחש - להכניס את האנושות לאדישות לגבי גורלם של בני אדם. לאדישות
לגבי מותם של זולתם.
זה המהלך הבסיסי של מה שאני קורא "חית הברזל". זה המאמץ שלה,
וההפגזה היא מכל הכיוונים, על כל החושים, בכל האמצעים שעומדים
לרשותה.
קוטנר: בעיקר טלויזיה...
מאיר: סליחה?
קוטנר: בעיקר טלויזיה, שכל הזמן...
מאיר: הכל. טלויזיה, רדיו והכל. גם כל...טוב...גם..כן. (צוחק)
סליחה, ´התגמגמתי´ פה. כן. טלויזיה זה רק משל גם כן.
קוטנר: נשמע שיר שהוא לא מהתקליט הזה, אבל הוא קשור. לשיר הבא.

(שיר: "עברנו את פרעה נעבור גם את זה")

קוטנר: מקצוע. זה הנושא הבא.
מאיר: כן.
קוטנר: או כביכול הנושא הבא, אני כבר לא יודע אצלך.
מאיר: כן.
קוטנר: את שר על לב, את שר על...
מאיר: זה עוד פן. כן.
קוטנר: אתה אמרת לי מקודם שחלק מהשירים פה הם מן המשך או פיתוח של
"עברנו את פרעה" שאנחנו שומעים עכשיו.
מאיר: כן. בעצם "עברנו את פרעה" הבתים או שורות או לפעמים רק רעיון
מסוים הולידו את שירי "רישומי פחם". ו"שיר המקצוע" זה ממש בית ששמענו
עכשיו, שפשוט עשיתי עליו פרפראזה ומתחתי אותו שיר שלם. זה עוד פן
מהפנים של תקופת הברזל.
קוטנר: ובשיר הזה נסיים. תודה מאיר אריאל שבאת אלינו.
מאיר: תודה לך יואב קוטנר שנתת לי פתחון פה.
קוטנר: ...פה גדול.
מאיר: וחג שמח לכל עם ישראל.
קוטנר:

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: