יום שני, 23 באוקטובר 2017, ג' חשון ה' תשע"ח
לפרסום חייגו: 08-9255158

תרבות ופנאי ברמלוד נט באר יעקב

תרבות ופנאי

מחקרים חדשים קובעים: גם עיוורים רואים בחלום!

עד לפני זמן לא רב, סברו המדענים כי עיוורים מלידה אינם מסוגלים לראות, גם לא בחלום. מחקרים שנעשו לאחרונה, בארץ ובעולם, מפריכים זאת, ומוכיחים: גם עיוורים שלא ראו מימיהם, "רואים" בחלום!

פורסם בתאריך:


מאת: אלינה גונצ'רוב

לכאורה, התשובה לשאלה "על מה חולמים עיוורים מלידה?" אמורה להיות פשוטה מאוד: מי שלא ראה מימיו תכנים ויזואליים - חלומותיו לבטח לא יכללו תכנים מסוג זה. ואכן, במספר מאמרים שפורסמו בשנות ה-60 נטען, כי חלומותיהם של עיוורים מלידה אינם כוללים תכנים ויזואליים.
אלא שלמעשה הסיפור מורכב יותר. ראשית, יש לציין כי במספר מחקרים הודגם כי לעיוורים מלידה יש יכולת שימוש בדימויים (ויזואליים), שכמעט שאינה נופלת מזו של מי שראייתם תקינה. כך למשל, הודגם כי עיוורים מלידה מסוגלים לדמיין פרספקטיבות שונות ולהיעזר בייצוגים מרחביים בעת פתרון בעיות שונות.
אך מה בדבר חלומות? אומנם היו מספר חוקרים שניסו לערער על  ההנחה שחלומותיהם של עיוורים מלידה אינם כוללים תכנים ויזואליים, אך עד לאחרונה לא סופקה לכך עדות אמפירית (שאינה תיאורטית, שעמדה במבחן הניסוי).

המחקרים של חוקרי השינה מפורטוגל, בראשות ברטולו
הראשונים שסיפקו עדות שכזו היו ברטולו (Bertolo) ועמיתיו, קבוצה של חוקרי שינה מפורטוגל. ברטולו ושות' ניסו למצוא עדות לקיומם של תכנים ויזואליים בחלומות של עיוורים מלידה, דרך מדידת פעילות מוחם בזמן שינה, באמצעות אלקטרודות EEG. אלקטרודות EEG מוצמדות באופן לא פולשני לקרקפת ומאפשרות למדוד פעילות חשמלית, שמקורה במוח.
תכני החלומות עליהם דיווחו הנבדקים העיוורים היו עשירים וברורים, וכללו תחושות של שמע, מגע ותנועה. בד בבד, כל הנבדקים העיוורים אף דיווחו על קיומם של תכנים ויזואליים בחלומותיהם (נופים, דמויות אנושיות, אובייקטים) וחלקם אף סיפקו איורים מדויקים המתארים את מה ש"ראו". לבסוף, ברטולו ועמיתיו דיווחו כי קיים מתאם סטטיסטי חזק בין מידת הוויזואליות שנחוותה בזמן החלום (שכומתה, כמותה נמדדה, באמצעות מדד מיוחד), לבין אותו דפוס פעילות מוחית ספציפי שעל פניו משקף פעילות ויזואלית, כפי שנמדד רגע לפני היקיצה מהשינה.
ברטלו ועמיתיו רואים בממצאים אלה עדות חותכת לקיומם של תכנים ויזואליים בחלומותיהם של עיוורים מלידה. טענה זו זכתה לתהודה רבה אך גם העלתה כצפוי ביקורות רבות.


"הרואים בחשיכה" – מחקרו של אמיר עמדי וצוותו
יכולת הציור המופלאה של צייר עיוור משכה אליו את קבוצת המחקר של אמיר עמדי, בניסיון להבין מהיכן ובאיזה אופן מתקבלת התמונה במוחו. אחת התוצאות היא הבנה עמוקה יותר של ארגון המוח ושל הדרך שבה מערכת חושים אחת - שמיעה, מישוש - יכולה להחליף מערכת חושים אחרת (הראייה), ולספק תמונת עולם דומה. תוצאה אחרת היא פיתוח כלים טכנולוגיים ורפואיים להתמודדות עם עיוורון.
"ציור הוא מקצוע של עיוור, מפני שעיוורים רואים את המציאות בצורה ברורה יותר" (פבלו פיקסו).
"העיוור הממוצע יודע מה טיבה של ראייה, יותר משאדם רואה יודע מה טיבו של עיוורון". (ג'ורג'ינה קליג', "עיוורון ותרבות חזותית: תיאור של עד ראייה").
האם יש הבדל בין משורר לצייר? האם רקדנים, פסלים, זמרים וסופרים רחוקים זה מזה או שהם, בראש ובראשונה - אמנים? ברור שכל צורה של אמנות היא מיוחדת ושונה, כפי שכל אמן הוא ייחודי, אבל באותו אופן כל אדם הוא מיוחד, ובה־בעת כולנו בני אדם עם אותם מאפיינים - משפחה אחת שאפשר להשוות בין פרטיה. זו הסיבה שמדענים מדברים פעמים רבות על תגובות ממוצעות של יחידים רבים. בגלל הדמיון והמשותף אנו יכולים להבין, ואחר כך ללמוד לזהות אמוציות ומסרים של אנשים אחרים, גם אם הם משתמשים בערוצי תקשורת שונים מאוד מאלה שאנו מפעילים בעצמנו. עיקרון דומה פועל באמנויות. תווי ההיכר העיקריים של האמנות: קיומו של מסר, רעיון או אמוציה שטעונים תקשור; ברור שאפשר להעביר רעיון אחד באמצעות כמה סוגי אמנות, ולהפך - כל צורת אמנות יכולה לשמש להעברת סוגי מסרים שונים. הצבעים אינם שמורים רק לעצבות, והמוזיקה אינה מתמחה בהבאת שמחה לעולם; אפשר להחליף צורות שונות של אמנות זו בזו, מכיוון שכולן יכולות להעביר את אותה משמעות עצמה.
השאלה המתבקשת היא, האם ניתן להחיל עיקרון דומה על דרכי פעולתו של המוח. כלומר, האם למערכות החישה השונות שלנו - ראייה, שמיעה, ריח ומישוש, יש תפקידים ייחודיים ומסוימים, או שהן ניתנות להחלפה זו בזו? האינטואיציה אומרת שהחושים השונים נבדלים זה מזה, מכיוון שהם מעבירים מידע מהיבטים שונים של העולם החיצוני, תוך שימוש במערכות ובערוצים עצביים מופרדים זה מזה. עשרות שנים היה מוסכם על המדענים כי עיקרון זה, המכונה עקרון חלוקת העבודה, הוא אחד העקרונות השולטים בארגון המוח. מעיקרון זה אנו לומדים כי אזורים שונים במוח מעבדים קלט מחושים שונים, שמתמחים בתפקידים שונים. האם זהו תיאור נכון? בעשור האחרון מתחילות להצטבר עדויות שמטילות ספק רב בתיאוריה זו במתכונתה הישנה. מערכת הראייה שלנו אינה קולטת ומעבירה יסוד מיוחד של "ראייה". היא פשוט מודיעה לנו על אובייקטים שנמצאים מסביבנו; על הגודל, המרחק, היופי או התועלת הפוטנציאלית שלהם. בהתבסס על מידע זה, אנו יכולים להזיז את האובייקט או להגיב עליו. אבל את אותו מידע יכולנו לקבל, ואת אותה פעולה יכולנו לבצע, על סמך מידע שנאסף מחושים אחרים. למשל, כשנוגעים באובייקט, או כששומעים מישהו מספר לנו מהו האובייקט והיכן הוא נמצא. מתברר שמערכות חישה שונות יכולות להחליף זו את זו ולייצר לנו אותה תמונה. אף על פי שהדבר נוגד במידת מה את השכל הישר, מערכת העצבים שלנו מתפקדת על בסיס חלופיּות זו. בדומה לביטויים האמנותיים השונים, גם מערכות החישה ניתנות במידה רבה להחלפה זו בזו, מכיוון שהמסרים שהן מנסות להעביר משותפים לכולן. אין להבין מכך שאמנויות שונות או חושים שונים אינם מיוחדים במובנים רבים. שמיים אפורים ומעוננים או צליל ענוג של כינור אינם דומים לשמיעה של רוחות סערה או לקריאה של שיר עצוב. לכל חוש יש ניחוח וייחוד משלו, שאי אפשר להמירו בשלמות באחר, לפחות בעיני אלה שמשתמשים בו. אבל לפעמים חושים שונים מייתרים זה את זה ואפשר להחליפם. במקרים אחרים, במיוחד במקרים שבהם מערכת חישה אחת אבדה, ניתן, צריך ואפשרי להחליפה ולהשתמש במערכת חישה אחרת, כדי למלא את החסר.
עמדי וחבריו למחקר הקדישו זמן רב כדי לבדוק את הרעיון, שאכן ניתן לתפוס אספקטים שונים של המציאות בעזרת כל החושים בצורה דומה, שאין חשיבות אמיתית לחוש שבאמצעותו אנו תופסים את המציאות, ושאופן הביטוי של הרעיון אינו תלוי בחוש שבאמצעותו קלטנו אותו. בעבודתם הצליחו להראות שהמוח מאורגן כך, שאפשר להחליף במקרים רבים את החושים זה בזה, כל אימת שיש צורך או רצון להעביר מידע מבוקש או לבטא רעיונות. ציירים עיוורים הם הוכחה אנקדוטלית (משעשעת), אך נפלאה ליעילות ההמרה של מערכת חישה אחת באחרת. הסיפור של אסרף ארמגן מרתק במיוחד. אסרף הוא צייר טורקי שאיבד את ראייתו בגיל צעיר מאוד. אחת מעיניו לא התפתחה מעולם, והשנייה הראתה תסמיני עיוורון מגיל צעיר. אסרף מתאר את עצמו כצייר אוטודידקט (שלימד את עצמו, חסר השכלה רשמית). הוא אינו קורא וכותב בכתב ברייל. בילדותו הרגיש מבודד חברתית בגלל עיוורונו, ולא פעם בילה שעות ביחידות, מצייר בחול וחוקר את דפוסי התבליט של הדמויות שצייר. מגיל שש עסק בעיקר באמנות ובציור. הוא למד גם לרשום בעיפרון על נייר, תוך שימוש בלוח כתיבה מצופה גומי מתוכנן במיוחד, שמאפשר לו ליצור תמונות מושקעות, ואחר כך לאתר ולחקור אותן במישוש. נושאי הציורים שלו מגוונים וכוללים אובייקטים, שרק בחלקם ניתנים למישוש.
אסרף רכש הרבה היבטים של יצירתו - למשל, השימוש בצבעים או במשחקי אור וצל - מהנחיה של מורים רואים שצפו בציוריו, ויש גם אנקדוטה משעשעת בהקשר זה. לאחר שהוסבר לו מושג הצל באמצעות אנלוגיה של מרחק ממקור חום והסתרה של מקור חום ע"י אובייקט, אסרף החל לצייר צללים, אלא שאלה היו צבעוניים. רק אז הובהר לו, שצל חסר צבע באופן טבעי. ועם זאת, דומה כי יכולתו לחקור ולצייר במהירות אובייקט חדש בפירוט מעודן היאמיומנות שפיתח בעצמו, ללא משוב מתמיד של צופים רואים. הודות ליכולת הרישום המופלאה הזאת, אסרף יכול לחשוף בפנינו את טבע המצגת הפנימית שנוצרת אצלו מאובייקטים שנתפסו ע"י מישוש, באופן שהוא לא רק מובן לכל מסתכל, אלא גם דומה מאוד למה שאדם רואה היה מצייר בהקשר דומה. במחקר שערכו עמדי וצוותו, הם התרכזו במיומנות הייחודית לאסרף - ציור עצמים חדשים שנחקרים במישוש. הם השתמשו בהדמיית תהודה מגנטית תפקודית מוחית, כדי לבדוק את ההפעלה העצבית הנקשרת ביכולת הרישום של אסרף. מוחו נסרק במצבים שונים, שהחשובים שבהם כללו את הסיטואציות שבהן חקר וזיהה אובייקט בעזרת מישוש, ואת הרגעים שבהם צייר או דמיין מנטלית את אותו אובייקט רגע לפני שעמד לצייר אותו. מוחו נסרק גם בזמן שדָלה שמות של אובייקטים מתוך רשימה ששינן לפני כן (מבחן זיכרון מילולי), וכן בזמן ששרבט דמויות "נונסנס" והניע את ידיו בחלל כאילו חקר אובייקט. בסריקה התגלו הפעלות מוח שנקשרות במיוחד עם כשרון הציור של אסרף. הללו כללו, בין השאר, את קליפת המוח העורפית הראשונית - אותו חלק של המוח, שבאופן נורמלי מופעל כאשר אנשים רואים מסתכלים על תמונה חזותית. כלומר, למרות שאסרף לא ראה מעולם את האובייקטים שצייר, כאשר הוא צייר אותם, התהליך הפעיל אצלו את אותו חלק של המוח שנקשר באופן נורמלי עם הראייה. חשוב לציין כי חלק זה של המוח לא הופעל, או הופעל בצורה חלשה הרבה יותר, בסיטואציות שבהן אסרף פשוט מישש, נזכר בשמות או דמיין את האובייקטים. הפעלה גדולה ובררנית יותר של קליפת המוח העורפית התגלתה בזמן שבו צייר. מכאן אנו לומדים שקליפת המוח החזותי אכן עסוקה במשימת הציור בצורה סלקטיבית. הממצאים מלמדים על הפעלה חזקה של קליפת המוח העורפית ה"חזותית" של אסרף, על אף שהוא מכחיש כל חוויה חזותית, ראייתית, ומציג עיוורון מוחלט. התוצאה עולה בקנה אחד עם הרעיון של גיוס אזורים חזותיים לתפקודים לא חזותיים. אבל, כנראה בגלל שאסרף מצייר כל חייו, דפוס הגיוס שלו שונה מדוגמאות אחרות של גמישות עצבית שדווחו. בשונה מנבדקים עיוורים אחרים שנבדקו לפניו, אסרף לא הראה הפעלה של אזורי מוח עורפיים. ייתכן שממצא זה משקף את העובדה, שהעיסוק הממושך בציור כִיוונן מחדש את התפקודים הקשורים לציור לקליפת המוח ה"חזותית" שלו, בלי שהתפתחו שם מיומנויות אחרות. סביר להניח כי קליפת המוח החזותית הפגומה של עיוורים מגיל צעיר מציעה משאבים מוגבלים מיסודם, ולכן אין להתפלא על כך שתרגול אינטנסיבי ובררני של יכולת אחת (ציור, במקרה של אסרף), עשוי לבוא על חשבון ההתפתחות של יכולות אחרות (זיכרון מילולי, למשל). ממצא מעניין נוסף הוא העובדה, שהפעלה של קליפת המוח העורפית התגלתה גם בעת שאסרף רק דמיין את האובייקטים שצייר, דפוס הפעלה זה נראה באופן טיפוסי גם אצל נבדקים רואים במהלך משימות דימוי חזותיות. אסרף הוא עיוור לחלוטין מגיל צעיר מאוד, ומעולם לא ראה אובייקטים. אם כן, איזה סוג של דימויים יש לו? האם העובדה שיש פעילות בתוך אזורים חזותיים במוחו בזמן הדימוי והציור מלמדת כי החוויה שלו חייבת להיות חזותית מיסודה, למרות ההעדר של ראייה בפועל? שאלות מסקרנות אלו ואחרות ממתינות עדיין לפתרון.  היבטים של יצירתו האמנותית שנקשרים ליסודות יצירתיים בקנה מידה רחב יותר לא נבדקו במחקר הזה, והם מחכים לטיפול במחקרים עתידיים. אבל בזמן העבודה עם אסרף למד הצוות להעריך אותו לאו דווקא כאדם עיוור שלמד לצייר, אלא כאמן אמיתי שבמקרה הוא גם עיוור. המקרה שלו הוא תרומה חשובה להבנתנו את השינוי התפיסתי שמתחולל במוח במהלך היצירה של אמנות חזותית. המחקר המשולב של אסרף ושל עיוורים אחרים הלומדים "לראות" בעזרת התמרה חושית, מעניק לנו כמה תובנות חשובות כאנשים רואים. כאשר מרכזי ראיית האובייקטים משתנים דרמטית לעיבודי שמיעה, וקליפת המוח הראייתית הראשונה הופכת למרכז שתומך בציור של עיוור מוחלט, יש לפקפק בחשיבות ערוצי קבלת המידע למוח ולהתרכז במהות, במסר ובמבנים המנטליים שהמוח מצליח לייצר לאחר אימון. התובנה החשובה היא שניתן "לראות בחשכה". שהעולם מובן בצורה דומה ע"י עיוורים וע"י רואים. שניתן לתפוס אותו בצורה דומה באמצעות מערכות חושים שונות. זוהי אולי ראשיתה של הכרה ביכולת של המוח להשתנות דרמטית באינטראקציה שלו עם טכנולוגיות חדשות ומהפכה בהבנת עקרונות הארגון של המוח האנושי.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: