יום שישי, 03 באפריל 2020, ט' ניסן ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 08-9255158

תרבות ופנאי ברמלוד נט באר יעקב

תרבות ופנאי

הילדה שהמציאה את "יום האם" כבר בת 72

יום המשפחה בישראל מתקיים בתאריך העברי ל' בשבט, תאריך פטירתה של הנרייטה סולד, מייסדת ההסתדרות הציונית הדסה. במהלך השנים שונה שמו של "יום האם" ל"יום המשפחה".

פורסם בתאריך:    מאת:


נכתב על ידי

ג'אק שיטרית

רמלודנט באר יעקב

היא כבר לא ילדה והיום בכלל קוראים ליום הזה "יום המשפחה". מה עוד השתנה מאז שנחמה בידרמן שלחה מכתב לעיתון "הארץ שלנו" והציעה לחגוג את יום האם בתאריך מותה של הנרייטה סאלד?

אם יש הישג שנחמה בידרמן גאה בו בחייה, זאת התרומה שלה לייסודו ולחגיגתו של יום האם בישראל, בשנות ה-50. היא היתה רק בת 11 כאשר הציעה, במכתב לעיתון הילדים "הארץ שלנו", לקבוע את יום האם בתאריך מותה של הנרייטה סאלד. ומה שהיה מפתיע, ומשום כך כנראה נחקק כה חזק בזיכרונה, הוא שהצעתה התקבלה תיכף ומיד.

הנרייטה סאלד-צילום ויקיפדיה

אולי זה קרה כי היה היגיון רב בדבר: סאלד כונתה אז אם הילדים, בשל מעורבותה הרבה בעליית הנוער. ואולי גם כי המכתב הקצר (שהתפרסם בעיתון ב-14 בנובמבר 1951) נכתב בנימה רצינית של ילדה שיודעת על מה היא מדברת: "עלה בדעתי, כי רבים כמוני ששמעו על מנהג חגיגת יום האם יסכימו להנהיג אף בארצנו את יום האם העברייה ביום מותה של הנרייטה סאלד".

אלה היו המלים הנכוחות של הילדה נחמה פרנקל (שם נעוריה של בידרמן) מהרצליה. כמה שורות למטה הופיע דבר העיתון: "ובכן, זכרו ילדים ואבות: בב' באדר תשי"ב נחוג את יום האם הראשון במדינת ישראל. ביום הזה לא תרשו לאמכם לעמוד בתור, לבשל, לכבס - אתם תבצעו את כל העבודות הללו. ביום זה תשתדלו לגרום לאמכם אך נחת". 

בשד' ירושלים בלוד, הוקם אתר הנצחה לזכרה של הנרייטה סאלד, אתר בכלל ספסל לצד שני עצי שקמה, מקום בו נהגה גב' הנרייטה סאלד לנוח כאשר עשתה את דרכה מירושלים לכפר הנוער בן שמן. 

במלאת עשור לפטירתה, בא' אדר תשט"ו, בשנת 1955, הוצב לזכרה במקום ספסל ישיבה עשוי מאבן בידי הסתדרות "הדסה" בארה"ב וארגון "עליית הנוער". בשנת 1974, הוקם בסמוך לספסל זה, קיר הנצחה ועליו הכיתוב הבא: "בצל שיקמה זו נהגה הנרייטה סאלד לנוח בנוסעה אל בני עלית הנוער במשק ובמוסד. הוקם בעשור לפטירתה א' אדר תשטו על-ידי הסתדרות "הדסה" בארצות הברית ו"עלית הנוער".

ברבות השנים, אף שהנרייטה סאלד מוזכרת בכל הקשר של יום האם, השתכחה הילדה בעלת הזכויות להקשר הזה. אבל הילדה עצמה לא שכחה. בידרמן, בת 72 כיום, היא מיקרוביולוגית בגמלאות, נשואה, אם לשלושה ילדים וסבתא. בדירתה בבית דירות גבוה באחת השכונות הצפוניות של תל אביב היא חוזרת בהתרגשות ניכרת לעבר. נראה שבעבורה, המעורבות הפעוטה אך הגורלית שלה בחיי המדינה הצעירה היתה חוויה מכוננת. הסיפור מלווה אותה. כשילדיה היו קטנים נהגה לספר אותו ביום האם בגנים שבהם התחנכו וכיום היא מספרת אותו ביום המשפחה בגנים של נכדיה.

"אמי סיפרה לי על יום האם כשהייתי קטנה", משחזרת בידרמן את הרקע לשליחת המכתב שלה. "היא גדלה בלודז' בפולין במשפחה מטריארכלית. סבתי היתה עוגן מרכזי במשפחה. בפולין נהגו לחגוג את יום האם, ואצלם בבית החשיבות של היום הזה היתה מובנת מאליה". דן אלמגור, שבמשך השנים חיבר לא מעט שירים ליום האם, מציין כי בשנות ה-30 ילדים ציונים בפולין היו תורמים כסף ורוכשים תעודת קק"ל ליום האם.

ב-1951, כש"הארץ שלנו" החל להופיע, היה אביה של נחמה פרנקל מביא לה את הגיליון החדש בכל יום רביעי מחנות הספרים שהיתה סמוכה לבית המלאכה שלו בהרצליה. "כשהופנתה השאלה ‘מה דעתכם על הנהגת חג שכזה בארצנו?' לא היססתי", היא מספרת. "בזיכרוני היתה קבועה התמונה של הנרייטה סאלד, עטורת סרטים שחורים, שהיתה תלויה בגן שלי. היתה לנו מודעות לשואה בכלל, כי אירחנו קרובי משפחה שהיו פליטים, וגם ידענו על עליית הנוער. וגם, הנרייטה סאלד היתה בת דודה של אמי".

יום האם לא היה רעיון מקורי של העיתון. הוא יובא מארצות הברית, שם נקבע ב-1914 כחג לאומי - חג שמצמידים בו ציפורן לבן על דש הבגד כסמל להקרבה ולטוהר של האמהות, או אדום כדי לסמל את אומץ לבן, ומשחררים בו את האמהות מעמל יומן.

ב-1947 אימצה את המנהג אגודת "עזרה" בירושלים שסייעה ליולדות, וכעבור ארבע שנים, בעקבות הצעתה של חנה חושי, אשת ראש העיר המיתולוגי של חיפה, אבא חושי, החלו למסד אותו בעיר זו, בחג החנוכה.

באותה שנה, 1951, החל להתפרסם "הארץ שלנו". לדברי הד"ר רימה שיכמנטר מאוניברסיטת תל אביב, שחקרה את עיתוני ילדים בראשית שנות המדינה, העיתון החדש ביקש למצב את עצמו באמצעות קמפיין יום האם. "יוזמתו היתה בניגוד גמור לחגים הלאומיים או החקלאיים או הסוציאליסטיים למיניהם (אחד במאי) שנחוגו בעיתונים אחרים", היא מסבירה. "האם מסמלת את המשפחה שצריך לחגוג אותה; לא את הלאום, לא ערכים של סוציאליזם או אדמה. זה התאים לאידיאולוגיה הבורגנית, העירונית שניסו לקדם בעיתון ‘הארץ' בראשית שנות ה-50".

מודל האשה האידיאלית בתקופה זו, ודחיקתה לתפקידי אם וכעקרת בית, משתקפים ברשימות, בסיפורים ובשירים שפורסמו בהמוניהם לקראת יום האם, ובמיוחד בגיליון השיא שהוקדש לחג החדש. כך למשל תואר במלל ובצילומים "יום שלם בחיי אמא". בכתבה מוצגת אשה צעירה ונאה כשהיא מייבשת כלים, שוטפת את הבית בסינר למותניה, נשרכת עם ילדיה הפעוטים במדרגות בחזרה מהגן, ולבסוף מגישה לשולחן כאחרונת המלצריות, כשבעלה והילדים המחויכים יושבים ומחכים למנתם.

ב"עשרת הדיברות של האם" מורים לילד איך להתכונן - עם האב - ליום האם. הוא נדרש להתעורר מוקדם בבוקר, להכין לאמו ארוחת בוקר ולשחרר אותה ממטלותיה. ולבסוף, להתמלא אשמה: "לילה. אתה עייף ויגע, נכון? יום תמים של ריצות, יגיעות, עמל, עבר עליך; דע לך איפוא, כי יום כזה וקשה מזה עובר על אמך 364 פעמים בשנה. חשוב על כך לפני שוכבך לישון. הסק מסקנות להתנהגותך במשך כל השנה".

חלק מהיבול הגדול שהודפס במסגרת יום האם התקבל מהקוראים. רשימה נוגעת ללב במיוחד שהתפרסמה בגיליון כ"ד, ב-4 במארס 1953, נכתבה בידי עמוס קלוזנר, לימים עמוס עוז, בן 13 וחצי, שאמו הלכה לעולמה כשנה וחצי לפני כן.

במשך כמה שנים נחגגו בארץ שני ימי אם: האחד בחיפה בחנוכה והשני של קוראי "הארץ שלנו" בפברואר. בתחילת שנות ה-70 אימץ משרד החינוך את יום האם של פברואר (אם כי בל' בשבט ולא בב' אדר כבעיתון).

ואולם בשנות ה-80, בד בבד עם שינויים חברתיים וכלכליים, נהפך יום האם ליום המשפחה. הפרופ' סילביה פוגל-ביז'אווי מבית הספר להתנהגות במכללה למנהל זוכרת את חגיגות יום האם בילדותה בצרפת, שבהן "היו מביאים פרחים לנשים, לאמהות". לדבריה, "יום האם היה כמו להגיד תודה סמלית על העבודה הסיזיפית, ובה בעת לצפות שהאם תמשיך במטלותיה".

 

 

 

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: