יום חמישי, 28 במאי 2020, ה' סיון ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 08-9255158

חדשות מקומיות ברמלוד נט באר יעקב

החדשות המקומיות באזור

ארדואן זה כאן: הנוכחות הטורקית בלוד, חיפה ויפו וגם ברמלה

כסף טורקי זורם לנגב, יפו, לוד, רמלה וחיפה - אך בעיקר לירושלים • וישראל, שמסכלת פיגועי חמאס שמוכוונים מאיסטנבול, מתקשה להתמודד עם פעילות ה"דעווה", שבאמצעותה הטורקים מנסים להחזיר "עטרה ליושנה" • חשיפה: כך פועל הכיבוש הזוחל של ארדואן. כתבה שמתפרסמת היום במוסף השבוע של "ישראל היום" ע"י נדב שרגאי

פורסם בתאריך:    מאת:


נכתב על ידי

ג'אק שיטרית

רמלודנט באר יעקב

אנשי הרשות הפלשתינית מכנים את השי שהעניקה להם ממשלת טורקיה לפני שנים אחדות בשם "האוצר" - 140 אלף דפי מיקרופילם, מצולמים ומסודרים בקפידה, שלאורך השנים עשויים להשפיע דרמטית על יכולתה של מדינת ישראל להמשיך להחזיק בנכסים רבים - אדמות ומבנים - ברחבי הארץ, בגדה ובמזרח ירושלים. "האוצר" הוא עותק של הארכיון העות'מאני, הכולל עשרות אלפי מסמכי רישום מקרקעין בשטחי האימפריה העות'מאנית ששלטה בארץ ישראל בשנים 1517-1917. הפלשתינים רואים במסמכים הללו כלי נשק שובר שוויון במערכה על האדמות מול ישראל. הם כבר משתמשים בו, כדי לערער על החזקה הישראלית בקרקעות ובנדל"ן באזורים שונים בארץ.

העותק השלם הראשון של הארכיון רב הערך הופקד תחילה בבניין הנציגות הפלשתינית באנקרה, מחשש שגורמים ישראליים ישימו עליו את ידיהם. בחודש מארס בשנה שעברה, בטקס חגיגי, הועבר חלקו לבית לחם. מרכז המידע למודיעין ולטרור תיעד את האירוע, כמו גם את פרשת העברת הארכיון כולו. אבל משום מה - למרות שהפלשתינים קיבלו לידיהם מכשיר שעלול לזעזע את שוק הנדל"ן בארץ - הסיפור חלף מתחת לרדאר ואמות הסיפים לא רעדו. 

המגדל הלבן ברמלה

אם צריך להמחיש את ההשפעה האפשרית של המהלך הטורקי האחרון, הרי שהוא דומה למהלך ידוע יותר, שבו נקטה הכנסייה היוונית־אורתודוקסית, כאשר סירבה להאריך את חוזי החכירה שלה עם המדינה על קרקעות רבות בבעלותה בירושלים. כתוצאה מכך, אלפי משפחות יהודיות בבירה חיות עתה תחת איום של פינוי מבתיהן.

איש המפתח בטקס בבית לחם היה יוסף אדעיס, שר ההקדשים ברשות הפלשתינית, שקיבל לידיו את התיקים שקשורים לנכסי הוואקף בבית לחם ובירושלים. הפלשתינים דיברו שם על "ניסיונות הזיוף" שממשלת ישראל מבצעת נגד ההיסטוריה; עכשיו, עורכי דין ממזרח ירושלים כבר פונים כבדרך שגרה לארכיון העות'מאני, כדי לאתר רישומי נכסים ובעלות על מקרקעין. המסמכים הללו מסייעים להם במאבקים המשפטיים שהם מנהלים על החזקה בקרקעות רבות, בעיקר במרחב ירושלים. 

אחת הדוגמאות המובהקות לכך הם נכסים וחלקות קרקע בתחומי העיר העתיקה שידיים יהודיות וערביות נאבקות עליהם. הידוע שבהם הוא רחבת הכותל המערבי, שם שכנה בעבר שכונת המוגרבים, שישראל פינתה והרסה כדי להכשיר רחבת תפילה גדולה. מדובר אמנם בקרקע שישראל הפקיעה, אבל לפחות מבחינה תעמולתית - הצגת מסמכי הרישום עליה עלולה להעמיד את ישראל במבוכה לא קטנה.

סעיד אלחאג', חוקר פלשתיני שמתמחה בנושא הטורקי, דיווח כבר ב־2015 על פרויקט ענק בשיתוף גוף בשם "הפורום הטורקי־פלשתיני", שבמסגרתו נעשה מעבר שיטתי על מאות אלפי המסמכים של הארכיון העות'מאני, כדי לברור מהם את כל המסמכים הקשורים לעניין הפלשתיני. אלחאג' הסביר שכך יוכלו הפלשתינים לתבוע בעלות ולהגיש מאות תביעות נגד ישראל - גם בבתי דין בינלאומיים - כדי להוכיח את "הזכות הפלשתינית".

ברשות הפלשתינית לא מאבדים זמן. השופט מוסא שכארנה, יו"ר רשות המקרקעין הפלשתינית, כבר מנהל רישום של קרקעות בטאבו של יו"ש ושל ירושלים, בין היתר בסיוע טורקיה והארכיונים שלה. בראיון שהעניק לסוכנות הידיעות "ופא", שכארנה הבהיר שהתהליך כבר החל ושאיש לא יוכל לעצור אותו. הוא הגדיר את המהלך כאסטרטגי והסביר כי באמצעות רישום קרקעות של פלשתינים החיים בנכר, הוא מממש גם את זכות השיבה. 

שכארנה העריך שעד 2023 יבוצע רישום של כל קרקעות הגדה באופן משפטי. מהצד הפלשתיני מעורב בסיפור היו"ר אבו מאזן, ומהצד הטורקי הנשיא ארדואן ואנשי "טיקא" (TIKA), סוכנות הפיתוח הטורקית שבראשה עומד ד"ר סרדר גאם, ממקורבי ארדואן. טיקא, ארגון סיוע הומניטרי, פועל מטעם ממשלת טורקיה ברחבי העולם ובכלל זה בגדה, בעזה ובירושלים, שבה מושקעים מדי שנה כ־1.3 מיליון דולר.

ארדואן, כך מתברר, אינו מסתפק רק באידיאולוגיה. נשיא טורקיה, שרואה עצמו כפטרונם של האחים המוסלמים וכאביה של הח'ליפות העות'מאנית שתשוב בעתיד גם לירושלים, החליט לממש במעשים את השקפתו בדבר החזרת עטרת האסלאם ליושנה, ברחבי "פלשתין" בכלל ובירושלים בפרט. סיפור הארכיון הוא אמנם גולת הכותרת של מהלכיו האחרונים, אך לצד זאת הוא מקדם את ההתעוררות הלאומית הטורקית בבירה באמצעות אירועי תרבות, דגלי הרפובליקה, אך בעיקר באמצעות ה"דעווה".

הדעווה, הידועה גם כ"ג'יהאד השקט", היא על פי הגדרתה פעילות צדקה, חינוך וסיוע סוציאלי, שנועדה לקרב את הציבור הרחב לאסלאם. בישראל פועלות כיום עשרות עמותות במסגרת הדעווה, שנעזרות בכספים מטורקיה. הן מסייעות לאוכלוסייה הערבית בענייני דת, תרבות, קהילה וחברה ומחזקות את ההשפעה הטורקית, בארץ בכלל ובירושלים וקודשיה בפרט. 

על פעילותן של חלק מהעמותות הללו דיווחנו במוסף זה לפני כשנתיים וחצי. רובן ממשיכות בפעילותן, אך אליהן נוספו עוד. אחד הגורמים המרכזיים שמעורב עתה בפעילות הוא "מרכז תרבות טורקיה", שעוסק בטיפוח ובהפצת המורשת העות'מאנית וחלום תחייתה המחודש של האימפריה באזורים שבהם שלטה עד 1917.

רק לפני שבועות אחדים נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין המרכז, שפועל מעת לעת כזרוע ביצועית של הקונסוליה הטורקית בירושלים, לבין הוואקף הירושלמי. המרכז מעודד ומסייע בין היתר במימון לימודי השפה הטורקית בבתי ספר במזרח ירושלים ובאוניברסיטאות כמו ביר זית ואל־קודס. בטקס החתימה יוצג הוואקף על ידי שייח' עכרמה סברי, לשעבר המופתי של ירושלים, וכיום ראש דרשני אל־אקצא. 

סברי, שהשיק לפני שנים אחדות קמפיין לבנייה מחדש של בתי מחבלים שישראל הרסה ואף הגדיר פיגועי התאבדות כלגיטימיים, מזוהה עם חמאס ועם האחים המוסלמים, וכן עם התנועה האסלאמית בישראל. סברי אף מקורב לשייח' ראאד סלאח ולנשיא טורקיה ארדואן, שלפני שנתיים העניק לו את מדליית "שומר ירושלים". 

מרכז התרבות הטורקי שוכן ברחוב אל זאהרה בירושלים, אך אינו עוסק רק בתרבות. בשנה שעברה המרכז היה שותף לכנס שבו נשמעו קריאות השוללות את הקשר היהודי לירושלים, וביום העצמאות הפלשתיני הוא חגג "את יום השנה ה־29 להצהרת המדינה הפלשתינית". 

עד לפני שנים לא רבות היה ליחסי התרבות ישראל וטורקיה אופי שונה. היה זה לא אחר מאשר איש הימין ושר התיירות המנוח רחבעם זאבי ("גנדי"), שיזם תוכנית לשחזור ושיקום בניין המושל הטורקי ביפו. הימים היו אחרים; ארדואן טרם נבחר לנשיא, וגנדי והטורקים שיתפו פעולה. גם אחרי שגנדי נרצח, ב־2001, הטורקים ומשרד התיירות הישראלי, בשיתוף עיריית תל אביב, המשיכו לקדם את המיזם והשקיעו בו מיליוני שקלים. הבניין ההיסטורי, שפוצץ על ידי לח"י ב־1948, ועמד שומם עד 2002, שוחזר, שוקם ושופץ.

האדריכל אייל זיו עבד אז בשיתוף פעולה מלא עם האדריכל הטורקי ודאט אייקאץ'. הוא זוכר שהטורקים הופקדו על שיקום הפנים של בית המושל, וכי "זה היה פרויקט נטול קנאות דתית או לאומית. התרכזנו בשימור של תרבות בנייה, במסגרת תוכנית כוללת יותר לשיקום יפו העתיקה, אבל מבצע עופרת יצוקה בדצמבר 2008 טרף את הקלפים". 

זיו מספר כי "טקס חנוכת הבניין כבר היה מוכן לכל פרטיו: הריהוט שהוכנס לבניין היה תעתיק של הריהוט בארמון טופקאפי, משכן הסולטנים באיסטנבול. ארדואן, שבינתיים נבחר לראש ממשלה, היה אמור להגיע לארץ ושמעון פרס, כנשיא, תכנן לקבל את פניו. אלא שאז התרחש אירוע המרמרה. ארדואן הקצין והיחסים עם טורקיה הידרדרו. בפועל, התוכנית הוקפאה. כיום, השגרירות הטורקית מחזיקה את הבניין במעמד שוכר, ובדרך כלל המקום סגור".

עכשיו הכל השתנה. בעלי חנויות מזכרות לתיירים בעיר העתיקה מוכרים מחזיקי מפתחות עם תליון שבצידו האחד תמונת הכותל המערבי, ובצידו האחר - דגל טורקיה. הטורקים מימנו בשנתיים שחלפו לא רק את החלפת סהר הזהב שבראש כיפת הסלע, אלא גם שיקום מונומנטים אסלאמיים נוספים, כמו כיפת השלשלת במרכז הר הבית וחלקים מהחומה המזרחית של העיר העתיקה. 

האוריינטציה הטורקית בעניין הר הבית ברורה. היא מתכתבת היטב עם עלילת הדם "אל־אקצא בסכנה", שפעם אחר פעם מופנית נגד ישראל. משחק מחשב חדש, "שומר אל־אקצא", שמיועד בעיקר לגיימרים צעירים, מעמיד במרכזו את "השומר" שתפקידו "להציל את אל־אקצא מהציונים" ו"להילחם בייהוד ירושלים". השחקנים מחפשים אחר "האוצר האבוד". בדרך הם מתבקשים להשיב על שאלות הנוגעות לעבר ולהווה של אל־אקצא והמנצח במשחק מוגדר כמשחרר ירושלים. 

מאחורי המשחק עומד ארגון אל־לקלק שנתמך על ידי הארגון הטורקי "ווקת אל־קיראאה" ("זמן לקרוא"). עמותה אחרת, "אל־בוסתן", הוציאה באוגוסט האחרון משלחות של תלמידים מירושלים לתחרויות ספורט בטורקיה. ראש העיר המארחת, קייסרי, נאם בפניהם, והתלמידים הצטלמו עם דגלי פלשתין וטורקיה. 

הטורקים אמנם מתרכזים בירושלים, אבל פועלים בכל הארץ ועניינם ביפו ובריכוזי אוכלוסייה ערבית אחרים בישראל אינו רק תיירותי או תרבותי. על פי עדותו של מחמד דמרג'י, מי שעומד בראש "מורשתנו" הטורקית, כספים הוקצו על ידיה גם לשיפוץ מסגד חסן בק ומסגד הים ביפו, וכן לטובת שיפוץ מסגד אל־ג'רינה בחיפה.

"ניתן לומר ש'מורשתנו' הביאה לשינוי היסטורי חשוב בתפיסת הטורקים ובאינטראקציה שלהם עם סוגיות פלשתין", הסביר דמרג'י באחד מאתרי האינטרנט שלהם התראיין. "כיום, בחסדי האל, 'מורשתנו' קשורה לעמינו הערביים והמוסלמיים במדינות רבות". 

"מורשתנו", שמרכזה באיסטנבול, עמדה בקשר עם שייח' ראאד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, שהוצא אל מחוץ לחוק. אחד המקורות הכספיים שלה הוא "טיקא", ובין יעדיה גם "שמירה על מסגד אל־אקצא והמורשת העות'מאנית בירושלים".

עמותות או ארגונים טורקיים אחרים נוספים עומדים בקשר עם שייח' סברי, שהוביל לאחרונה את המהלך של השתלטות הוואקף על מתחם שער הרחמים, וכן עם הארכיבישוף של הכנסייה היוונית־אורתודוקסית עטאאלה חנה, שהאשים לאחרונה את ישראל כי הרעילה אותו ושרק לפני שבועות אחדים השתתף בכנס נגד "האפרטהייד הישראלי", שהתקיים בטורקיה. לחנה מסורת ארוכה של עמדות אנטי־ישראליות - הוא ביקר בבתי מחבלים רוצחים, ואף נפגש עם בשאר אסד. 

מסגד אל עומרי בלוד

יעדים נוספים של הטורקים הם הערים המעורבות עכו, רמלה ולוד. בעכו ניסו הטורקים לתקוע יתד, אך ככל הנראה כשלו. ברמלה מנסים הטורקים לקנות לעצמם השפעה במסגד הלבן. בלוד זכה "המסגד הגדול" (מסגד אל־עומרי) בתקציב של 620 אלף שקלים שהועברו אליו לטובת שיפוצים על ידי עמותת "מיד ליד". עמיתי עקיבא ביגמן פרסם בעבר באתר "מידה" פרטים על פעילות הארגון שהוקם באנקרה ב־2012, "כדי להקל על תושבי השטחים שישראל כבשה ב־1948". 

ארגון "מיד ליד" מתרכז מאז בשיפוץ מסגדים ובתי קברות מוסלמיים שנפגעו ב"קטסטרופה של 1948" ושל מקומות שהועברו "לידיים המטונפות של ישראל". הוא מימן משכורות של עשרות אימאמים ברחבי הארץ, הוראת קוראן, תאי סטודנטים באוניברסיטאות ישראליות ( באמצעות "איקרה"), ואף סייע למערך הביקורים באל־אקצא. בשנים האחרונות התמקדו אנשי הארגון בעיקר באזור הנגב וטיפחו את הקשר עם האוכלוסייה הבדואית שם. במסגרת הזאת התקיים שיתוף פעולה עם התנועה האסלאמית, וסיוע לכפרים הלא חוקיים במים ובאנרגיה סולארית, וכן טיפוח של נרטיב הנכבה בקרב ערביי ישראל. לאחרונה השתתפו נציגי "מיד ליד" באירוע בטורקיה לצד פעילי ה־IHH שישראל הכריזה עליו כארגון טרור.

עמותות וכספים מטורקיה עושים את דרכם לכל רחבי הארץ, אבל בעיקר לירושלים, שבה שופצו עד כה 130 מבנים בכספים טורקיים. על פי גורמי ביטחון, כ־4,300 בתים וכ־70 מסגדים במזרח ירושלים סומנו עד כה כבתים לשיפוץ, שאליהם יש להזרים מכספי העמותות. במסכת הפעילות הטורקית מעורבים גם אחדים מאנשי הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית. הללו ממליצים לטורקים על יעדים קהילתיים ודתיים שראויים לדעתם לתקצוב, והטורקים מתחשבים בדעתם.

ישראל, שמסכלת חוליות חמאס שהוכוונו מטורקיה, מתקשה להתמודד עם הפעילות האזרחית הטורקית, ה"פשוטה" יותר לכאורה. במקרה בודד אחד הוציאה הממשלה אל מחוץ לחוק את עמותת קנדיל ("המנורות"), לאחר שהצליחה להוכיח שהמוסד, שפעל בתחום התשתיות במזרח ירושלים, מזוהה עם ארגון חמאס ועם תנועת האחים המוסלמים. על פי טענת מערכת הביטחון, בשנים האחרונות "קנדיל" שימשה צינור מימון מרכזי עבור פרויקטים שחמאס ביצע בירושלים. 

במקרה אחר המליץ המל"ל להגביל את פעולתו של ארגון טורקי גדול אחר שפועל בארץ. במקרה נוסף אישרה עיריית ירושלים, כנראה מבלי משים, פתיחת תיק לקראת קבלת היתר בנייה להקמת מועדון ספורט לאגודת הצדקה של נשות צור באהר, שמזוהה לכאורה עם חמאס, ושבעבר פורסם שקיבלה סיוע מטורקיה. נשיא האגודה היה נאג'ח בכיראת, מבכירי הוואקף, שבעבר הורחק מהר הבית וישב בכלא הישראלי. בכיראת סבור ש"כל גרגיר עפר בפלשתין הוא אדמת הקדש אסלאמי ושייך רק לפלשתינים". עיריית ירושלים קידמה את הבקשה לפתיחת התיק מאחר שאת הבקשה לא הגיש בכיראת עצמו אלא אדם אחר.

ככל שמדובר ב"טיקא", ארגון הומניטרי טורקי רב־זרועות שפועל בכל העולם וגם בירושלים ומגלה זהירות רבה בפעילותיו - נקט לאחרונה משרד החוץ יוזמה. במשרד הציעו לחייב את "טיקא" לתאם מראש עם ישראל את פעולותיה, ואף לשלול את מעמדו הדיפלומטי של ראש הארגון בירושלים ולא לחדש את אשרת התייר שלו. שר החוץ ישראל כץ הבהיר על רקע גילויי תחקיר "ישראל השבוע", כי ישראל "לא תקבל מצב שבו טורקיה בראשות ארדואן פועלת ליצור בירושלים מוקדי תסיסה והסתה באמצעות מימון וקיום פעילויות אסלאמיות קיצוניות, מבית מדרשם של האחים המוסלמים, בחסות ובמסווה של פעילות דתית, חברתית, תרבותית וחינוכית". "לטורקיה אין מה לחפש בירושלים", הדגיש כץ, "מה עוד שהפעילות שלה פוגעת במעמד המיוחד של ירדן במקומות המקודשים לאסלאם בירושלים, בהתאם לחוזה השלום שלנו עימה. לא נאפשר זאת".

רשימת העמותות שסייעו או הסתייעו בכספים טורקיים, מונה כתריסר מוסדות. ארגונים נוספים פועלים בטורקיה במסגרת אירועי ירושלים שמתקיימים שם. השנה, למשל, השיקה טורקיה קמפיין להעצמת נשים פלשתיניות ירושלמיות, הנושא את הכותרת "כולנו מרים". הקמפיין, שנועד להכשיר את התמודדותן עם "הכיבוש בירושלים", אורגן על ידי "אוקאר", אגודת אל־קודס לתרבות טורקית (באדיבות סוכנות TPS). 

הסלוגן של הקמפיין, "כולנו מרים", הושאל מדמותה של אמו של ישו, שמסמלת סבל ועמידה נחושה. ד"ר רונית מרזן מאוניברסיטת חיפה מציינת שגם משרד התרבות הקטארי היה שותף לקמפיין, ומסבירה שטורקיה וקטאר עשו למעשה שימוש בשתי סוגיות מרכזיות - "חילול כבוד האישה" ו"חילול המקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות". "בחברה פטריארכלית, שמרנית ומסורתית", מבארת מרזן, "אין הולם יותר מאשר ליצור חיבור סמנטי אסוציאטיבי בין הגוף המקודש של האישה (חורמה) לבין הגוף המקודש של ירושלים (אל־חרם אל־שריף) כדי לעורר זעם, בושה ונקמה ולהאיץ את המעבר מפסיביות לאקטיביזם".

מאור צמח, ראש ארגון "לך ירושלים", שעוקב במשך שנים אחר הפעילות הטורקית בעיר, טוען כי הפעילות הטורקית על כל ענפיה פוגעת בריבונות הישראלית בירושלים, וכי הגיעה העת שמדינת ישראל תשרטט גבולות ברורות למעורבות הטורקית בעיר ובארץ בכלל. צמח וארגונו מעבירים באופן שוטף חומרים לרשויות בעניין זה, אך אינם מתרשמים שישראל יוזמת פעילות נגד ממשית כדי לבלום את התופעה.

הארגון של צמח תיעד בחודשים האחרונים כנסים אנטי־ישראליים ואנטישמיים שהתקיימו בטורקיה, ששימשו במה למפגשים בין אנשי חמאס, הוואקף הירושלמי, ראשי עמותות טורקיות שפועלות בארץ וארדואן. "זה מזמן היה אמור להדליק נורה אדומה בקרב קובעי המדיניות בארץ", אומר צמח.

אסא אופיר, אנליסט טורקיה ודוקטורנט במחלקה ללימודי המזה"ת באוניברסיטת בר־אילן, שוטט לאחרונה במרחבי האינסטגרם, הפייסבוק והטוויטר, ותיעד מעט מכנסי ירושלים שמתקיימים בטורקיה. מדובר בין היתר בהצגות תיאטרון ובפעילות של עיריות ומשרדי ממשלה טורקיים שתומכים בפעילות. שלוש דוגמאות מני רבות הן כנס "להתחבק עם ירושלים", שנערך בעיר טקירדא; "זמן ירושלים", הצגה שהועלתה בחסות משרדו של ארדואן; וגם פאנל מיוחד לציון 50 שנה לכיבוש ירושלים, שאורגן על ידי עיריית אסנלר. "אם נפסיד את ירושלים, נפסיד את מכה", הצהיר לאחרונה ארדואן, והוא מתמיד במאמציו הרבים כדי שלא להפסיד אותה ובדרכו אף לכבוש אותה.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: