סיפור קצר מאת הרב יעקב גלויברמן על חג סוכות.(כניסה-18:07)(יציאה-19:03).
מִנְהָג עַם יִשְׂרָאֵל לְקַשֵּׁט אֶת הַסֻּכּוֹת בְּקִשּׁוּטִים מְיֻחָדִים וּמַרְהִיבִים, אוּלָם הַצַּדִּיק רַבִּי חַיִּים מִצַּאנְז זצ"ל הָיָה מִתְרַעֵם עַל כָּךְ וְאוֹמֵר: מַדּוּעַ לְבַזְבֵּז כְּסָפִים רַבִּים עַל קִשּׁוּט סֻכָּה בִּזְמַן שֶׁבַּכֶּסֶף הַזֶּה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת חֲסָדִים? אֶת הַכְּסָפִים שֶׁהָיָה מְקַבֵּל הָיָה מְחַלֵּק לָעֲנִיִּים, וְאִלּוּ סֻכָּתוֹ נִשְׁאֲרָה פְּשׁוּטָה וְקִירוֹתֶיהָ מְעֻרְטָלִים. עַל כָּךְ הָיָה אוֹמֵר הַצַּדִּיק: "נוֹי הַסֻּכָּה יָפֶה וְחָשׁוּב מְאוֹד, אַךְ חָשׁוּב שִׁבְעָתַיִם שֶׁהָעֲנִיִּים לֹא יִרְעֲבוּ בַּחַג. שִׂמְחַת הַחַג גְּדוֹלָה מִן הנוי."
