יהדות פותח את ידיך ברמלוד נט

סיפור קצר על פרשת "ויגש" מאת הרב יעקב גלויברמן.(כניסה-16:24)(יציאה-17:26).

על המושג 'ערבות' אנו למדים מפרשת השבוע 'וַיִּגַּשׁ', כאשר ניגש יהודה אל יוסף כדי להציל את בנימין ומטיח בו דברים קשים, יהודה מסביר ליוסף, מדוע הוא מתמסר לעניין יותר מכל אחיו - "כי עבדך ערב את הנער". יהודה שכנע את אביו יעקב לשלוח איתם למצרים את בנימין בהטחה-"אנוכי אערבנו". זוהי בעצם הוראה לכל ההורים: להיות ערבים לחינוך ילדיהם, כפי שהם ערבים לכל דבר שמחייב אותם בענייני ממונות. רק חינוך לערכים, יבטיח את עתיד ילדינו. מאידך, מעבר לערבות של החזק כלפי החלש, יש בעם ישראל מעלה נפלאה בערבות שקיימת בין כל חלקי העם, כפי שקובעים חז"ל: "כל ישראל ערבין זה לזה". כאן המקום לציין את הרב חיים מאיר דרוקמן זצק"ל שהלך השבוע לבית עולמו, שהיה ערב לאלפים מתלמידיו אותם לימד לאהוב את ישראל, ואף זכה בין היתר בברכתו של הרבי מלובביץ' באחד מביקוריו אצלו.

סיפור קצר על שבת חנוכה מאת הרב יעקב גלויברמן.(נכנס-16:19)(יוצא-17:22).

כולנו מכירים את שיר הילדים: "באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש. כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן". שיר זה מבטא את אחד מהמסרים העמוקים של חג חנוכה. ראשית, אם רצונך חושך לגרש, הרי שעליך לאחוז אור ואש, כפי שאמר הרבי מליובאוויטש: "חושך לא מגרשים במקלות, חושך מגרשים באור". שנית, גם אם כל אחד הוא אור קטן, הרי שגם מעט אור דוחה הרבה מחושך. כשאורות קטנים רבים מצטרפים זה לזה – ניצחון האור על החושך מובטח.

סיפור קצר מאת הרב יעקב גלויברמן על פרשת "וישב".(כניסה-16:18)(יציאה-17:18)

בשעה שיוסף תעה בדרכו לחפש את אחיו, על פי בקשת האבא יעקב אבינו, פנה אליו המלאך גבריאל, ושאלו את מי אתה מחפש. ענה לו יוסף: "אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ". אדם צריך תמיד לחפש ולראות באחר את האח שבו, את הדמיון והקרבה ביניהם. הבעל שם טוב שמע דרשן שמייסר ומנבא לעם ישראל צרות, כעונש על מעשיהם הרעים. אמר לו הבעל שם טוב: במקום לקטרג על אחיך בני ישראל, מוטב שתשמיע ותעורר רחמים שישפיעו עליהם רוב שפע ופרנסה מלמעלה במקום דינים וגבורות.

סיפור קצר מאת הרב יעקב גלויברמן על פרשת "וישלח".(כניסה-16:14)(יציאה-17:15)

בפרשת 'וישלח' מסופר על יעקב אבינו שלפני המפגש הדרמטי עם אחיו עשיו, הוא נערך למפגש וחוצה את האנשים שאיתו לשני מחנות. זאת בכדי שאם יכה עשיו מחנה אחד, יישאר המחנה האחר לפליטה. כשהתורה מספרת על כך, היא מציינת שיעקב פחד – "ויירא יעקב מאד ויצר לו". הפחד של יעקב נבע מעצם הפעולה שנקט – "ויחץ את העם". יעקב ידע שכל עוד בני ישראל מאוחדים ומלוכדים, עשיו הרשע אינו יכול לשלוח יד ולפגוע בהם, אך לאחר שכצעד טקטי נחלק ונחצה "העם אשר איתו" ואינם מאוחדים עוד, או אז יש ממה לחשוש ולפחד.

סיפור קצר על פרשת "ויצא" מאת הרב יעקב גלויברמן.(כניסה16:14)(יציאה-17:15)

מפרשת השבוע 'ויצא' אנו למדים שעלינו לחיות בצניעות. אנו רואים זאת בבקשתו ובתפילתו של יעקב אבינו: "וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ – וְהָיָה ה' לִי לֶאֱלֹקִים". אומרים חז"ל: "כשם שעניות מעבירה את האדם על דעתו ועל דעת קונו, כך גם עושר רובו קשה ומיעוטו יפה". לא כסף וזהב, לא עושר ונכסים ביקש יעקב מאלוקים – אלא צרכים מינימליים והכרחיים - "לחם לאכול ובגד ללבוש", כי אז בטוח יהיה שיקויים בו "והיה ה' לי לאלוקים".

סיפור קצר על פרשת "תולדות" מאת הרב יעקב גלויברמן. (כניסה-16:15) (יציאה-17:16)

בפרשת "תולדות" מסופר על תולדות התאומים יעקב ועשיו. להוריהם יצחק ורבקה. התאומים הללו לא היו תאומים זהים, והפכים גמורים בשני קטבים מנוגדים, עשיו היו סמל השקר, ולצערנו השקר חזק מהאמת, ורוב בני אדם נמשכים אחריו. לכן כתוב בלשון רבים. "ויקראו שמו עשיו", אך יעקב לעומתו הוא סמל האמת והיושר - ועליו נאמר: "ויקרא שמו יעקב". בלשון יחיד. כי ל"אמת" אין הרבה דורשים.

סיפור קצר על פרשת "חיי שרה" מאת הרב יעקב גלויברמן. (כניסה- 16:20)(יציאה- 17:18)

כַּאֲשֶׁר אֱלִיעֶזֶר יָצָא בִּשְׁלִיחוּת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְחַפֵּשׂ שִׁדּוּךְ עֲבוּר יִצְחָק בְּנוֹ, הוּא פָּגַשׁ אֶת רִבְקָה שֶׁהִגִּישָׁה לוֹ מַיִם וְאָמְרָה: "שָׁתָה אֲדוֹנִי". מִכָּאן מְלַמֶּדֶת הַתּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ (הִתְנַהֲגוּת נְאוֹתָה) לְקַבֵּל כָּל אָדָם בְּשִׂמְחָה וּבְחִיּוּךְ, וְאַף לְהַעֲנִיק לְכָל אָדָם כָּבוֹד בַּדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ פּוֹנִים אֵלָיו, לִקְרֹא לוֹ "רַבִּי", "אֲדוֹנִי", "כְּבוֹדוֹ" - בְּדֶרֶךְ שֶׁל כָּבוֹד.

סיפור קצר על פרשת "וירא" מאת הרב יעקב גלויברמן.(כניסה-16:22)(יציאה-17:21)

בפרשת השבוע 'וירא' מסופר, שכאשר אלוקים הטיל גופרית ואש על סדום ועמורה, אומר המלאך ללוט: " המלט על נפשך אל תביט אחריך... המלט פן תספה". אחד הדברים המעבירים את האדם על דעתו, היא הרדיפה אחרי הכבוד. יש כאלו שגם כאשר הם בורחים מן הכבוד, מידי פעם הם מציצים לאחור לוודא שאכן הכבוד רודף אחריהם... אך הם מגלים שהכבוד הפנה להם עורף ופנה לצד האחר. צריך לדעת לאזן בין השאיפות שלנו. שכן מצד אחד בתלמוד אכן כתוב: "כל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו". אך אסור לשכוח משנה אחרת בה כתוב: "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם".

סיפור קצר על פרשת "לך לך" מאת הרב יעקב גלויברמן. (כְּנִיסַה: 16:27) (יְצִיאַה 17:25)

בְּפָרָשַׁת 'לֵךְ לְךָ' מְסֻפָּר עַל הָרִיב בֵּין רוֹעֵי הַצֹּאן שֶׁל אַבְרָהָם לְרוֹעֵי הַצֹּאן שֶׁל לוֹט, אַחְיָנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. סִבַּת הָרִיב הָיְתָה: "כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּיו". לֹא הָעֹנִי עָמַד מֵאֲחוֹרֵי הָרִיב כִּי אִם הָעֹשֶׁר. הָעֹשֶׁר הוּא שֶׁהֵפֵר אֶת הַשָּׁלוֹם וְאֶת הָאַחְוָה בֵּינֵיהֶם, וְאָכֵן, הַנִּסָּיוֹן מְלַמֵּד שֶׁהַפֵּרוּד בֵּין הַבְּרִיּוֹת, צָץ לָרֹב דַּוְקָא בִּגְלַל רְכוּשׁ רַב. אַהֲבַת הַמָּמוֹן יוֹצֶרֶת תַּחֲרוּת וּמֶתַח. כְּפִי שֶׁחָזָ"ל אָמְרוּ: "הַקִּנְאָה, הַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם". שַׁבָּת שָׁלוֹם. הָרַב גְּלוֹיְבֶרְמָן.

סיפור קצר על פרשת "נח" מאת הרב יעקב גלויברמן. (כניסה- 17:35)(יציאה- 18:32)

בפרשת 'נח' מסופר על 'נח' שבא יחד עם בני משפחתו אל התיבה, כשהוא מכניס בנוסף לבני האדם גם זוג מכל בעלי החיים. וכך אומר לו אלוקים: " מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. ". מדוע התורה לא כתבה במפורש מכל הבהמה הטמאה? אמר רבי יהושע בן לוי: "מכאן, שלעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו". יש לשמור על שפה נקיה ומוצא הפה, שכן מילים יוצרות מציאות. דיבור חיובי יוצר מציאות חיובית וכן חלילה ההיפך...