ויש תקוה לאחריתך, ושבו בנים לגבולם…
״אשורר שירה לכבוד התורה. ״בתי הכנסיות בשמחת תורה השנה התמלאו עד אפס מקום במתפללים שבאו לחגוג את שמחת תורה ולקיים את ההקפות ביתר שמחה, יתר התלהבות ובעיקר בהודיה עמוקה. בעודי עומדת מן הצד בין הקפה להקפה, צופה במתפללים אוחזים בתורה הקדושה, מניפים אותה באוויר, מחבקים אותה באהבה, עוטפים אותה בהגנה מוחלטת, ליבי עלה על גדותיו.
פורסם בתאריך: מאת:
נכתב על ידי
עו"ד ונסה שגיא
• הכותבת הינה עו"ד, יו״ר ועדת משפט ותקשורת בלשכת עורכי הדין ובעלת התוכנית המשפטית המובילה ברשת ״הפרקליטות ועו״ד״.
אשרי העם שככה לו, ואשרי האב שאלו בניו. כמה כאב, צער, חרדה, כמיהה, התנקזו לרגע הזה במהלך השנתיים האחרונות. כמה ציפייה, שכול, אובדן, חורבן ליוו את חיינו בימים הקשים שחווינו, והנה…הגיע הרגע שהעם הזה מתרומם לגובה ספר התורה שמונף באוויר, מתרומם מעל הפחד, מעל היגון, מעל העמים, עם סגולה… הלב מתאחה, העם מבריא וזה קורה רק בחיבור מחדש. חיבור של חטופים עם הוריהם, של חללים עם נחלת אבותיהם, ושל עם שלם שהתחבר בציפייה לקבל חזרה את הבנים לגבולם.
בשבח והודיה להשם יתברך על הטוב שגמל עלינו. והשירה שיצאה מפיותינו , זכה, מכוונת עמוק בנפש, מודה וממלמלת את עצמה כמעט לבדה, ״אין אדיר כא - דוני, אין ברוך כבן עמרם, אין גדולה כתורה, ואין קדושה כישראל״…
עוד מספר עומר שהוא הרגיש במקום הכי בודד ואפל את קרבת האלוקים הכי הכי חזק ושאם יש דבר שהוא מתגעגע אליו (אפשר בכלל לשער שיש מה להתגעגע בגיהנום עלי האדמות שחווה?) בתופת ההיא, זה לזה….לקרבת השם שהרגיש שם בחושך ושאבדה לו באור.
ומה שלומך אבא?
מבין כל הסיפורים הקשים מחד, ומעוררי ההשראה מנגד, של חטופים חזקים, אמיצים, כאלו שהתעקשו לשמור על צלם אנוש, שביקשו תפילין וסידור, שהמשיכו לשיר גם בתוך השקט, לראות בתוך החושך, שהעיזו לנסות לברוח וכאלו ששמרו על הרוח, מספר שורד השבי מתן אנגרסט, שביקש וגם קיבל תפילין סידור ותנ"ך מבכירי החמאס ושם ניהל שגרה של שלוש תפילות ביום: שחרית, מנחה וערבית.
כמו כן, מספר שורד השבי, שגב כלפון, ששוחרר בעסקה האחרונה ששם ראה והרגיש את האור הגדול של השם יתברך ושכולם, מי שהיה איתו במנהרות צמו ביום הכיפורים! שנתיים!!!
ובהתאם, תפס אותי סיפורו של שורד השבי, עומר שם טוב, ששוחרר לאחר 550 ימים בשבי. עומר מספר שבהיותו בעומק המנהרה החשוכה, הלחה, כמעט ללא אוויר, ללא מזון ושתייה, בשטח קטן ללא יכולת להמתח, לעמוד, להתיישר, דווקא שם הוא מצא את קרבת האלוקים, שם הוא דיבר עם השם יותר. הוא מספר שבשיחותיו עם השם הוא קודם כל היה דורש בשלומו, לא מבקש דבר, לא חושב על מצבו שלו, אלא שואל לשלום השם, האבא הגדול והנורא, איך הוא מרגיש בעולמו,
שורד השבי, מתן אנגרסט, שביקש וגם קיבל תפילין סידור ותנ"ך מבכירי החמאס ניהל שגרה של שלוש תפילות ביום: שחרית, מנחה וערבית.
שורד השבי, שגב כלפון, ששוחרר בעסקה האחרונה, מספר ששם ראה והרגיש את האור הגדול של השם יתברך ושכולם, מי שהיה איתו במנהרות, צמו ביום הכיפורים! שנתיים!!!
אתם מסוגלים לתאר לעצמכם את האירוע...? יושב חטוף שנמצא במעבה האדמה, רחוק ממשפחתו, פצוע, בודד, מפוחד עם מחבלים שבכל רגע יכולים להרוג אותו, שחייו וצורכיו נתונים בידי אכזריים בכל רגע נתון, יהודי שבוי שנלקח ממנו הכל, שצריך כל כך הרבה והוא, הוא זה ששואל את מי שאמר והיה העולם לשלומו, שואל את מלך השמיים והארץ, את מי שהביאו לעולם וגם הכניסו לשם לשלומו. איזה רגע אדיר, איזו אישיות עצומה, איזו נפש אצילה, איזה כח ואור ועוצמה יש בבחור הזה. ואז, לאחר דרישת השלום בשלום השם, היה עובר עומר להודיה, הודיה על זה שיש לו מספיק אוויר בריאות כדי לנשום, על זה שיש לו חצי פרוסת לחם לאכול, תודה על שהשם שומר עליו גם בתוך המקום הנורא הזה, ואז מספר עומר, לאחר הטקס הקבוע הזה לפני השינה, הוא היה נרדם לשינה מתוקה כשרוחו מרוממת, שמחה ורגועה. עוד מספר עומר שהוא הרגיש במקום הכי בודד ואפל את קרבת האלוקים הכי הכי חזק ושאם יש דבר שהוא מתגעגע אליו (אפשר בכלל לשער שיש מה להתגעגע בגיהנום עלי האדמות שחווה?) בתופת ההיא, זה לזה…. לקרבת השם שהרגיש שם בחושך ושאבדה לו באור.
תודה ולא בוז
תודה לקדוש ברוך הוא, תודה לחיילי צה״ל שחזרו משדה הקרב, לפצועים, לאלו שלא חזרו, לאלו שמסרו את נפשם, לגיבורים שלנו שלא ויתרו על אחיהם גם במחיר חייהם שלהם. תודה לנשיא טראמפ שהתמיכה שלו היא בגדר נס, נבואת משיחות, too good to be true, but yet so true! , תודה לרוה״מ בנימין נתניהו שישן כל כך מעט, שעבד כל כך קשה, שלחם, התעקש, ביקש, העז וקיבל כל כך הרבה בוז, מכוון לפירוד, לבזיון בעיניי העולם, לכפיות טובה שהרקיבה את נפשם פנימה בשנאת אדם תהומית ומיותרת כל כך. הבוז שלהם, רוה״מ, הוא הכתר שלך. תודה לעם החזק והגדול הזה שהחזיק מעמד, שהתפלל, שהתעקש, שזעק ולחם והאמין, שהוכיח שוב ולעולם שאנחנו עם הנצח.
הביתה
מילים אהוד מנור
הביתה, הביתה,
באה עת לחזור,
מן ההרים
משדות זרים.
היום דועך ואין סימן.
הביתה, הביתה
טרם רדת אור.
לילות קרים,
לילות מרים,
קרבים עכשיו לכאן.
הביתה, הביתה
באה עת לחזור
מסוף דרכים
מריב אחים
אל תוך אותו מקום בלב.
תגובות
