פצמ״רית...
ככל שמתפוצצת פרשה גדולה במחוזותינו, נדמה כי אין עוד לאן להדרדר, אין עוד איך להפתיע אותנו: פרשות שוחד ומרגלים בשורות איראן, מלחמות עם שמות תנכ״ים, התערבות אמריקאית במדיניות פנים, ולקינוח, פרקליטה צבאית שהפכה בעקבות פרשת שדה תימן לפצצת מרגמה קטלנית שפגעה אנושות בחברה הישראלית.
פורסם בתאריך: מאת:
נכתב על ידי
עו"ד ונסה שגיא
• הכותבת הינה עו"ד, יו״ר ועדת משפט ותקשורת בלשכת עורכי הדין ובעלת התוכנית המשפטית המובילה ברשת ״הפרקליטות ועו״ד״.
"שדה תימן" הוא בסיס צבאי של צה"ל הנמצא בנגב, מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל". חלק מהבסיס הוסב לשמש מתקן כליאה ועצירים עבור פלסטינים שנעצרו ברצועת עזה, כולל מחבלים שהשתתפו במתקפת ה-7 באוקטובר.
על פי כתבי האישום שהוגשו בפרשת שדה תימן, מספר חיילי "כוח 100" של המשטרה הצבאית, אשר שימשו כמאבטחים במתקן, ביצעו שורה של מעשי התעללות בעצירים, כולל הכאה וגרימת חבלות חמורות.
סרטון שהודלף מהמתקן (הערוך/ לא ערוך... תלוי את מי שואלים) ובו לכאורה חיילי המתקן נוהגים באלימות כלפי אחד העצורים, עורר סערה ציבורית ומשפטית רחבה מאוד, לזעם ציבורי, לחקירה פלילית נגד החיילים ולנזק תדמיתי בינלאומי. דו"חות מסוימים אף טענו, כי הדלפת הסרטון הסבה נזק של ממש לישראל בזירה התודעתית והבינלאומית, ושימשה כלי בידי האויב.
הדלפת חומרי חקירה רגישים עלולה לפגוע באופן ממשי בהליך המשפטי המתנהל נגד החיילים החשודים בהתעללות.
היא יכולה להשפיע על עדים, על איסוף ראיות ועל יכולתם של הנאשמים לזכות במשפט הוגן.
הפרשה התפוצצה מחדש, כאשר התברר כי ההדלפה אושרה על ידי גורמים בכירים בפרקליטות הצבאית. שרשרת של אירועים הביאו לכך שהאלופה - יפעת תומר-ירושלמי הודתה שאישרה את ההדלפה כדי "להדוף תעמולה שקרית״.
הפרשה הזאת חמורה ויש לה השלכות ציבוריות וביטחוניות מרחיקות לכת, בראש ובראשונה, פגיעה בשלטון החוק ואמון הציבור. החומרה העיקרית נובעת מכך שמי שאמורה לעמוד בראש מערכת אכיפת החוק בצה"ל, היא זו שהודתה כי אישרה את ההדלפה! קצת כמו סרט אימה.
הדלפת חומרי חקירה רגישים עלולה לפגוע באופן ממשי בהליך המשפטי המתנהל נגד החיילים החשודים בהתעללות. היא יכולה להשפיע על עדים, על איסוף ראיות ועל יכולתם של הנאשמים לזכות במשפט הוגן.
אבל מעל לכל מרחפת השאלה עד כמה עמוקה היתה מעורבות הפצ״רית בטיוח ההדלפה, בטשטוש הראיות ובכמה רחב המעגל שידע, שיתף פעולה ושתק?
שתק כשהוציאו דיבתנו רעה בעולם. שתק כשדמם של חיילינו הופקר בחוצות העיר. שתק כאשר טענו נגדנו בעולם לפשעי מלחמה, מה שהוביל את ארצות הברית להפסיק את החימושים לישראל בזמן מלחמה. זו פגיעה ממש ית בביטחון המדינה והכי חמור, זה כלי שפגע בממשלה מכהנת, וזה חלק הכי מפחיד. כבר ראינו גורמים שפגעו בכלכלת ישראל, גורמים שסירבו להתגייס, גורמים אלימים שכפו דעתם ברחובות כשהכל כשר כדי להפיל ממשלה. זו מחשבה מבהילה כשאין גבול, קו אדום או ערך לאומי, מפחיד כשהכל כשר במלחמה ובפוליטיקה….
מסודרים
פרשת ההסתדרות, המכונה גם פרשת "יד לוחצת יד", היא פרשת שחיתות ציבורית רחבת היקף ובה מעורבים יו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד, שנעצר יחד עם אשתו ובכירים נוספים בחשד לקבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים. הפרשה מטלטלת את ארגון העובדים הגדול במדינה ומעלה שאלות קשות לגבי טוהר המידות במוסדות ציבוריים בישראל.
פרשות השחיתות שמתגלות חדשות לבקרים תמיד מעוררים בי את השאלה, למה? איך אדם מן המניין שכבר יש לו הכל, מעמד, כח, כסף, השפעה, מוכן לסכן את הכל רק בשביל עוד מאותו הדבר? מה יש באדם שמביא אותו לכזה הרס עצמי אחרי שעבד כל כך קשה כדי להגיע ביושר למעמדו?
אני יכולה לענות לעצמי בקלות, פיתוי כלכלי וכסף קל, חמדנות ותאוות בצע, לחץ והזדמנות, הצדקה עצמית, ״כולם עושים את זה״, טשטוש גבולות אתיים כשהגבולות בין מותר לאסור מיטשטשים וההתנהגות הופכת לנורמה מקובלת, כח ויוקרה. הכל נכון. חז״ל אמרו את זה לפניי: ״הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם״, אבל למה? אמרו במדרש: "אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו: מי שיש לו מנה, רוצה מאתיים. יש לו מאתיים, רוצה ארבע מאות״.
פרשות השחיתות שמתגלות חדשות לבקרים תמיד מעוררים בי את השאלה, למה?
איך אדם מן המניין שכבר יש לו הכל, מעמד, כח, כסף, השפעה, מוכן לסכן את הכל רק בשביל עוד מאותו הדבר?
על פי המדרש משמע שאין לאדם חצי תאוותו, ואילו מהדוגמא משמע שאכן יש לו חצי תאווה, המהר"ם שיף שואל כבר את הקושיא ומיישב שאותו חצי שיש בידו אינו נחשב לו לכלום, וכל מעייניו נתונים רק בחצי החסר, כך שלמעשה מבחינת התחושה שלו אפילו חצי אין לו…״
וזו רבותיי, התשובה האמיתית! כשאדם משיג דברים מדהימים אבל עינו לא טובה בשפע שלו, אלא היא נתונה בזו של חברו וכשליבו גס בהצלחותיו והוא מתקנא בהצלחת חברו, אז הוא לנצח יחיה בתודעה חסרה, במציאות של עוני וזה עשוי להביא אותו למקומות הנידחים והאפלים ביותר שבנפש.
אם יש מסר ולקח שעלינו כפרט ללמוד, זו מידת ההסתפקות, לא כזאת שמגבילה את השאפתנות הבריאה והתקווה והיצירתיות וההתחדשות, אלא כזו שמביאה להסתפקות במעמד, בשם הטוב, בפרנסה המכובדת, הסתפקות במי שאתה, ללא קנאה במי שעומד מולך, להסתפק במקום שבו אתה עומד, ברגע הזה ממש, מבלי לחמוד ברגע הבא כי אז נאבד את העולם הזה ואת העולם הבא… ובעיקר נאבד את צלם האנוש שבתוכנו.
תגובות
