אָזָאדִי
נכון להיום איראן חווה את גל המחאה הנרחב ביותר מאז מהומות 2022. המחאות החלו ב-28 בדצמבר ומתפשטות במהירות ברחבי המדינה.
פורסם בתאריך: מאת:
נכתב על ידי
עו"ד ונסה שגיא
• הכותבת הינה עו"ד, יו״ר ועדת משפט ותקשורת בלשכת עורכי הדין ובעלת התוכנית המשפטית המובילה ברשת ״הפרקליטות ועו״ד״.
המחאות פרצו בעקבות צלילה חסרת תקדים של הריאל האיראני, שהגיע לשפל. ירידת הערך הדרמטית הובילה לזינוק במחירי המזון והמחיה, כששכר ממוצע במדינה שווה כיום מעט יותר מ-100 דולר בחודש.
המחאות הנרחבות שונות ממחאות אחרות שראינו בעבר. בעוד שבמחאות קודמות הסטודנטים וצעירי ה"דור הדיגיטלי" היו חוד החנית, הפעם המחאה החלה בשביתת סוחרים ובעלי עסקים בבאזאר הגדול של טהרן. למעמד הסוחרים (ה"באזארי") יש משקל היסטורי מכריע באיראן, והצטרפותם נחשבת לאיום משמעותי על יציבות המשטר.
בניגוד לדיכוי המיידי והאלים ב-2022, המשטר בראשות הנשיא פזשכיאן מפגין כעת טון "רך" יותר באופן יחסי, הנשיא קרא לדיאלוג והודה בנטל הכלכלי על הציבור. הסיבה שהמשטר נוטה להיות סובלני יותר כלפי מחאות כלכליות (הנתפסות כלגיטימיות) מאשר מחאות נגד ערכי המהפכה (כמו החיג'אב) זה כי איראן מנסה להימנע מחזית פנימית בוערת בזמן שהיא מתמודדת עם איומים חיצוניים מצד ישראל. הפעם, הביקורת על המימון של "שלוחי איראן" (חיזבאללה, חמאס והחות'ים) חריפה מתמיד. על רקע המלחמה האזורית וקריסת הכלכלה, המפגינים דורשים להשקיע את הכסף בבית ולא בעימותים חיצוניים שגוררים סנקציות נוספות.
ניתן לראות כי מחאות סוף דצמבר 2025 יונקות ישירות מ"מחאת החיג'אב" של 2022, גם אם המניע המיידי כעת הוא כלכלי. הסממן המשמעותי ביותר הוא הישירות של הקריאות.
אם בעבר מחאות כלכליות התמקדו במחירי הדלק או הלחם, היום המפגינים עוברים בתוך דקות מקריאות על "יוקר המחיה" לקריאות "מוות לדיקטטור"
בשלבים הראשונים של המחאה הנוכחית, הרשויות נמנעו מהחשכה מוחלטת של האינטרנט כפי שקרה ב-2019 וב-2022. עם זאת, הן משתמשות בשיטות עקיפות כמו סגירת מוסדות ושינוי ללמידה מרחוק תחת תירוצים של "מזג אוויר" כדי למנוע התקהלויות.
ניתן לראות כי מחאות סוף דצמבר 2025 יונקות ישירות מ"מחאת החיג'אב" של 2022, גם אם המניע המיידי כעת הוא כלכלי. הסממן המשמעותי ביותר הוא הישירות של הקריאות. אם בעבר מחאות כלכליות התמקדו במחירי הדלק או הלחם, היום המפגינים עוברים בתוך דקות מקריאות על "יוקר המחיה" לקריאות "מוות לדיקטטור" ודרישה להפלת המשטר כולו. הציבור האיראני איבד את האמונה שרפורמות בתוך המערכת אפשריות. גם בגל הנוכחי, הסטודנטים והצעירים הם אלו שמספקים את ה"דלק" להפגנות הרחוב. הם משתמשים באותן טקטיקות של "מחאות בזק" בפינות רחוב כדי להקשות על כוחות הבסיג' והמשטרה לרכז כוח בנקודה אחת, שיטה ששוכללה ב-2022, שם גם ראינו לראשונה חיבור בין קבוצות אתניות (כורדים, בלוצ'ים) למרכז הפרסי.
במחאה הנוכחית גם רואים חיבור בין ה"באזאר" (הסוחרים) לבין הסטודנטים. זהו שילוב עוצמתי שנוצר בזכות התחושה המשותפת שהמשטר נכשל בכל היבט – גם בחירות וגם בפרנסה. התחדשות המחאות הנוכחיות באיראן נושאת משמעויות אסטרטגיות כבדות משקל עבור ישראל. ככל שהמשטר האיראני עסוק יותר בהישרדות מבית ובדיכוי מהומות בתוך ערי איראן, כך פוחת הקשב והיכולת שלו לנהל מערכות התקפיות נגד ישראל דרך שלוחיו (פרוקסי).
במצב של חוסר יציבות פנימית קיצוני, המשטר האיראני עשוי להסס לפני פתיחה במערכה ישירה מול ישראל (כגון מתקפת טילים נוספת).
החשש של המשטר הוא שתקיפה ישראלית בתגובה עלולה להוות את "מכת החסד" שתביא להתמוטטות סופית של המנגנונים הממשלתיים המוחלשים ממילא מהפגנות
משטר שנלחם על חייו ברחובות טהרן מתקשה להזרים כספים ומשאבים לשיקום חיזבאללה או לחימוש המיליציות בסוריה ובעיראק. הסיסמה המרכזית במחאות הנוכחיות – "לא עזה ולא לבנון, את חיי אתן למען איראן" – משרתת ישירות את הנרטיב הישראלי. זהו לחץ פנימי אדיר על ההנהגה האיראנית להפסיק את המימון של חמאס וחיזבאללה. עבור ישראל, זו הוכחה שהשקעת המשאבים של איראן בטרור חיצוני באה על חשבון הלחם של האזרח האיראני, דבר שמערער את יציבות המשטר.
במצב של חוסר יציבות פנימית קיצוני, המשטר האיראני עשוי להסס לפני פתיחה במערכה ישירה מול ישראל (כגון מתקפת טילים נוספת). החשש של המשטר הוא שתקיפה ישראלית בתגובה עלולה להוות את "מכת החסד" שתביא להתמוטטות סופית של המנגנונים הממשלתיים המוחלשים ממילא מהפגנות. ישראל יכולה לנצל את המומנטום כדי לפנות ישירות לעם האיראני (כפי שעשה רה"מ נתניהו מספר פעמים ב-2024 ו-2025) ולהדגיש שהאויב המשותף של שני העמים הוא משטר האייתוללות.
תסיסה פנימית מייצרת לעיתים "סדקים" במנגנוני הביטחון, מה שעשוי להקל על איסוף מודיעין או על פעולות חשאיות בתוך המדינה. לצד ההזדמנויות, קיים חשש שישראל לוקחת בחשבון: במצבי דוחק, משטרי דיקטטורה נוטים לעיתים לייצר פרובוקציה חיצונית חריפה (כמו תקיפת ישראל או מתקפה על מתקני נפט במפרץ) כדי לאחד את העם סביב "הדגל" ולהסיט את האש מהבעיות הכלכליות.
לסיכום: עבור ישראל, מחאה המובלת על ידי הבאזאר והסטודנטים היא התרחיש האופטימלי להחלשת "ראש התמנון" בטהרן מבלי להיגרר למלחמה כוללת, שכן היא פוגעת בלגיטימיות של המשטר בבסיס הכוח החזק ביותר שלו.
כך או אחרת, את הלהבה שהוצתה בעקבות הרצח של מהסא אמיני ושהוביל למחאות החיג׳אב ב2022 אנו רואים בוערת עד היום.
זָאן, זֶנְדֶגִי, אָזָאדִי
