ללא מורא
בפתח שנת 2026, נדמה שהמרחב הציבורי שלנו הפך לשדה מוקשים תודעתי. הכותרת "ללא מורא" מרגישה פחות כמו הצהרת כוונות ויותר כמו זיכרון רחוק מעולם שבו מילים לא היוו סכנה קיומית. היום, הפחד אינו עוד רגש פרטי הוא האקלים שבו כולנו חיים.
פורסם בתאריך: מאת:
נכתב על ידי
עו"ד ונסה שגיא
• הכותבת הינה עו"ד, יו״ר ועדת משפט ותקשורת בלשכת עורכי הדין ובעלת התוכנית המשפטית המובילה ברשת ״הפרקליטות ועו״ד״.
זה מתחיל בחוץ. האנטישמיות הגלובלית, שבשנתיים האחרונות זינקה לממדים שלא הכרנו, יצרה תחושת מצור. כשהשנאה ליהודים הופכת ל"טרנד" אלגוריתמי ברשתות החברתיות, הפחד להסתובב בעולם עם זהות גלויה הופך לממשי, אבל הפחד העמוק באמת הוא זה שחלחל פנימה, אל תוך הבית, אל השיח שבינינו.
לחיות "ללא מורא" ב-2026 זה להבין שחופש הביטוי אינו רק הזכות לדבר, אלא החובה להקשיב למה שצורם לנו באוזן. הפחד משתק את המחשבה,
אבל השתיקה היא זו שממיתה את הדמוקרטיה. עלינו להחזיר לעצמנו את הזכות לטעות, להתווכח, ולהישאר חלוקים - מבלי שהפחד יהיה זה שיחזיק את העט
אנחנו מפחדים מהדעה השונה. לא כי היא טועה, אלא כי היא מאיימת על השייכות שלנו. במציאות מקוטבת, להחזיק בדעה מורכבת זה לגזור על עצמך בדידות. השיח הפך לזירת קרב של "ביטולים" וסימון אויבים, שבה כל מילה נשקלת במאזני פלס מחשש לפגיעה בפרנסה, במוניטין או במעמד החברתי.
הפחד מלהביע דעה בחופשיות יצר "שתיקה של הסכמה". אנשים מעדיפים לשתוק מאשר להסתכן בפרשנות מעוותת של דבריהם. במקום שוק דעות חופשי, קיבלנו מרחב שבו הביקורת נתפסת כבגידה והשאלות כהתרסה.
לחיות "ללא מורא" ב-2026 זה להבין שחופש הביטוי אינו רק הזכות לדבר, אלא החובה להקשיב למה שצורם לנו באוזן. הפחד משתק את המחשבה, אבל השתיקה היא זו שממיתה את הדמוקרטיה. עלינו להחזיר לעצמנו את הזכות לטעות, להתווכח, ולהישאר חלוקים - מבלי שהפחד יהיה זה שיחזיק את העט, כי בסוף, החברה חזקה רק כמו היכולת שלה להכיל את מי שלא חושב כמוה. אם נמשיך לפחד מהמילים של עצמנו, נגלה שאיבדנו לא רק את הקול, אלא גם את האמת.
ללא מורא, נדמה שהמילה "פחד" הפכה לדיירת קבע בשיח הציבורי. אנחנו מפחדים מהקיטוב, חוששים מהבינה המלאכותית שתחליף אותנו, ומביטים בדאגה על המפות המשתנות של המזרח התיכון. אבל דווקא עכשיו, הכותרת "ללא מורא" אינה רק סיסמה עיתונאית ישנה - היא צו השעה.
לפעול "ללא מורא" אין פירושו היעדר פחד. אדם ללא פחד הוא אדם מסוכן או פשוט לא מחובר למציאות. הגבורה האזרחית האמיתית של ימינו היא היכולת להביט למציאות בעיניים, להכיר באיומים, ובכל זאת לבחור בערכים על פני אינטרסים.
הפחד מלהביע דעה בחופשיות יצר "שתיקה של הסכמה". אנשים מעדיפים לשתוק מאשר להסתכן בפרשנות מעוותת של דבריהם.
במקום שוק דעות חופשי, קיבלנו מרחב שבו הביקורת נתפסת כבגידה והשאלות כהתרסה.
זהו הטור שדורש מאיתנו להפסיק לדבר ב"לחישות" ברשתות החברתיות מחשש לביטול ולהפסיק ליישר קו עם המחנה רק כדי להרגיש שייכים. להיות "ללא מורא" ב-2026 זה להעז להגיד "אני לא מסכים" לחברים שלך, לא רק לאויבים שלך.
העיתונות, המערכת המשפטית ואישי הציבור נמדדים ברגעים שבהם הלחץ גובר. האם הם יפעלו לפי מה שנכון, או לפי מה שפופולרי? האם הם יכתבו את האמת המרה, או את השקר המתוק שגורף לייקים?
כשמורידים את המורא, נשארת היושרה. כשנפטרים מהחשש "מה יגידו", ומצללים של שתיקה נשאר המצפן. בשנת 2026, כשהמידע מציף אותנו מכל עבר והאמת הופכת למצרך נדיר, הבחירה לחיות ולפעול ללא מורא היא המעשה המהפכני ביותר שאנחנו יכולים לעשות.
בסופו של יום, דמוקרטיה לא מתה בחושך - היא מתה כשמפסיקים להדליק את האור מחשש שמישהו יסתנוור.
