תשעה באב הוא יום תענית מדרבנן ושיא תקופת האבלות של ימי בין המצרים. התענית הזאת היא החמורה מבין ארבע התעניות על חורבן בית המקדש ומתאבלים בה על אסונות שונים שאירעו לעם היהודי לאורך הדורות, בדגש על אסונות שהתחוללו סמוך ליום ט' באב. האירועים שהתחוללו ביום זה גרמו לגלות עם ישראל בתקופות שונות ולבסוף לגלות בת אלפיים שנה.
ספר 'דְּבָרִים' הוא האחרון בחמישה חומשי תורה ונפתח בפסוק: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל": א.ל.ה. ראשי תיבות של אבק לשון הרע. משה הזהיר את עם ישראל בעבירה החמורה. חז"ל אומרים שרוב נכשלים בגזל, מיעוט בגילוי עריות וכולם נכשלים באבק לשון הרע. השבת נקראת גם 'שבת חזון', משום שהיא השבת שלפני תשעה באב ובהפטרה אנו קוראים על נבואת חורבן בית המקדש. חז"ל אומרים שבשבת זו מראים לכל אחד בחזיון הנשמה את בית המקדש השלישי שיבנה בקרוב ממש.
פרשיות השבוע 'מַטּוֹת- מַסְעֵי' הן מחוברות. פרשת 'מסעי' חותמת את הספר הרביעי בתורה ספר 'במדבר', ונקראת תמיד בימי 'בין המצרים', הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, כדי לעודד את עם ישראל בתקופת האבלות על חורבן בית המקדש, היות ובפרשה מסופר על חלוקת ארץ ישראל לשבטי ישראל. להזכיר לנו שלאחר ימי החורבן והגלות יבואו ימים טובים לישראל, בהם ישכון עמנו בשלווה ובביטחון בארץ ישראל וכל שבט בנחלתו.
בפרשת "פִּינְחָס" כלולים כל מועדי וחגי ישראל, ונקראת "בימי בין המצרים" בשלושת השבועות שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, תקופה שאנו אבלים על נפילת ירושלים בידי אויבים, ועל חורבן בית מקדשנו. ומדוע שמחת החגים הכתובים בפרשת פנחס קוראים בימים של אבל וצער לעם ישראל. מסביר רבי לוי יצחק מברדי'צב: היות וקיים חשש שבגלל האבל, ישקעו בעצבות וייאוש, והרוח הנושבת בפרשת פנחס עשויה להפיג את מרירותם של ימי "בין המצרים".
שבעה עשר בתמוז הוא אחד מארבעת ימי התענית שנקבעו ביהדות לזכר חורבן בתי המקדש. תענית זו מציינת את יום י"ז בתמוז בעיקר מפני שביום זה הובקעה חומת ירושלים מספר שבועות לפני חורבן בית המקדש השני. צום שבעה עשר בתמוז נקרא גם צום הרביעי, מכיוון שתמוז הוא החודש הרביעי בשנה המקראית. הצום נמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. ביום זה מתחילים ימי בין המצרים הנמשכים עד תשעה באב.
שבעה עשר בתמוז הוא אחד מארבעת ימי התענית שנקבעו ביהדות לזכר חורבן בתי המקדש. תענית זו מציינת את יום י"ז בתמוז בעיקר מפני שביום זה הובקעה חומת ירושלים מספר שבועות לפני חורבן בית המקדש השני. צום שבעה עשר בתמוז נקרא גם צום הרביעי, מכיוון שתמוז הוא החודש הרביעי בשנה המקראית. הצום נמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. ביום זה מתחילים ימי בין המצרים הנמשכים עד תשעה באב.
בפרשת השבוע 'בָּלָק' כתוב: "וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו". מסבירים המפרשים: כאשר בלעם הרשע רצה לקלל את עם ישראל, הוא ראה שהפתחים באוהלים - בבתים שלהם לא מופנים זה כנגד זה בגלל הצניעות - שלא יראה אדם מה שנעשה בבית חבירו. על כך אמר בלעם הרשע: עם ישראל ראויים שֶׁתִּשְׁרֶה על כל אדם בישראל, ולכן הוא בלעם לא יכול היה לקללם.
בפרשת 'חֻקַּת' מסופר שכולם – הן הגברים והן הנשים ביכו את פטירתו של אהרון הכהן, זאת משום שהוא היה משכין שלום ואהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו. הלל הזקן אומר: שעלינו ללמוד ממידותיו הטובות של אהרון הכהן ולהיות "אוֹהֵב שָׁלוֹם ,וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה". אומר הרבי הראשון לחסידות חב"ד: נכון לומר כל יום לפני תפילת שחרית "הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך". שכן 'אהבת ישראל', היא השער לכניסה אשר יכול האדם לבוא לפני אלוקים להתפלל ולבקש שיתקבלו בקשותיו.
פרשת השבוע קֹרַח פותחת בפסוק "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי" ללמד אותנו על ייחוסו הגדול. אולם קנאתו למשה העבירה אותו על דעתו והוא פתח במסע המרדה והשמצה נגד משה. לא לחינם חז"ל אומרים: "הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם". אנו רואים שאפילו קרח שהיה חכם גדול ועשיר גדול, נפל באש המחלוקת וגרם רעה לעצמו ולכל עדתו. עלינו להתרחק מהמחלוקת עד הקצה האחרון ולשמוח בחלקנו, והעיקר לדעת, שלכל אחד יש את התפקיד והייעוד שלו בעולם.
מצוות 'ציצית' הכתובה בפרשת 'שְׁלַח' כתוב: "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם". מפרש רש"י: "הלב והעיניים מרגלים לגוף האדם, העין רואה והלב חומד". ומדוע מחייבים את הלב, הלא העין היא שחוטאת וגורמם שהלב יחטא? אמרו חז"ל: "שלושה דברים ברשותו של אדם – פה, ידים ורגליים, ושלושה אינם ברשותו – עיניים, אוזניים ואף". ולכן העיניים הן רשות המיוחדת למזיק, כי הן אינן ברשותו, לפיכך חייב הלב להיות שנכנס ברשותו של המזיק.
