בין המקלדת ללהבות
בימים שבהם השמיים מעלינו בוערים, נדמה שדווקא כאן למטה, על מסכי הסמארטפונים, הלהבות גבוהות ומסוכנות לא פחות. השיח ברשתות החברתיות הפך משדה לדיון ציבורי לזירת קרב חסרת רחמים. מילים, שפעם היו כלי לביטוי ולחיבור, הפכו לכלי נשק.
פורסם בתאריך: מאת:
נכתב על ידי
עו"ד ונסה שגיא
• הכותבת הינה עו"ד, יו״ר ועדת משפט ותקשורת בלשכת עורכי הדין ובעלת התוכנית המשפטית המובילה ברשת ״הפרקליטות ועו״ד״.
התופעה של "סתימת פיות" הפכה לנורמה החדשה. מי שלא מתיישר עם הקו המצופה, מי שמעז להעלות ספק או להציג זווית מורכבת, מושתק מיד במטר של גידופים. האלימות הזו לא נעצרת בטוקבקים; היא גולשת לרחובות. עיתונאים – השליחים שתפקידם להביא לנו את המציאות כפי שהיא, גם כשזה לא נעים – מוצאים את עצמם תחת מתקפה פיזית ומילולית רק כי ביצעו את שליחותם. כשהמיקרופון הופך למטרה, הדמוקרטיה שלנו מתחילה לגמגם.
במקורותינו נאמר: "ירושלים לא חרבה אלא בשביל שנאת חינם שהייתה בה"(מסכת יומא).
חכמינו הבינו כבר אז שהאויב הגדול ביותר שלנו אינו תמיד מבחוץ, אלא הפירוד הפנימי שמכלה אותנו מבפנים.
אבל עלינו לזכור: אלימות מילולית היא לא הוכחה לצדקת הדרך, אלא עדות לחולשת הטיעון.
במקורותינו נאמר: "ירושלים לא חרבה אלא בשביל שנאת חינם שהייתה בה"(מסכת יומא). חכמינו הבינו, כבר אז, שהאויב הגדול ביותר שלנו אינו תמיד מבחוץ, אלא הפירוד הפנימי שמכלה אותנו מבפנים. מנגד, על חשיבות היחד נאמר במדרש: "אפילו ישראל עובדים עבודה זרה ואחדות ביניהם – אין השטן נוגע בהם". הכוח שלנו כעם מעולם לא היה טמון במחשבה אחידה, אלא ביכולת להיות מאוחדים למרות השוני. דווקא מתוך האש, צומחת התקווה.
אנחנו רואים את הלוחמים בחזית, את המתנדבים בעורף – שם אין ימין ושמאל, אין "סתימת פיות", יש רק כתף אל כתף. זהו הפרצוף האמיתי שלנו. אם נלמד להעביר מעט מהערבות ההדדית הזו אל המקלדת, אם נבחר לענות בטיעון במקום בעלבון, נגלה שמה שמאחד אותנו חזק מכל מסך שמפריד בינינו.
מי ייתן ונשכיל לראות את האדם שמאחורי הדעה, ונחזור להיות חברה שבה המילים בונות גשרים ולא חומות. יחד, ורק יחד, ננצח – גם בשדה הקרב וגם בקרב על הבית המשותף שלנו.
סערה בכוס חלב
השבוע הגיע העימות סביב רפורמת החלב לנקודת רתיחה, כשהמדפים הריקים בסופרמרקטים הפכו מעניין תיאורטי למציאות יומיומית. שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', מבקש לבצע ניתוח לב פתוח במשק החלב הישראלי - לבטל את המכסות, להסיר את המכסים ולהפוך את השוק לפתוח ותחרותי – בדיוק כמו באירופה.
אלא שבצד השני של המתרס עומדים הרפתנים, שרבים מהם מנהלים את המשקים שלהם תחת אש בגבולות הצפון והדרום.
עבורם, הרפורמה היא לא פחות מ"גזר דין מוות" לחקלאות הישראלית.
ההיגיון של האוצר ברור - מחירי החלב הגולמי בישראל גבוהים בכ-25% מאלו שבאירופה, והצרכן הישראלי הוא זה שמשלם את המחיר בקופה. סמוטריץ' מאמין ששבירת "המבנה הקומוניסטי", כהגדרתו, היא הדרך היחידה להוריד את יוקר המחיה ולהבטיח שחלב לא יהיה מוצר במחסור.
אלא שבצד השני של המתרס עומדים הרפתנים, שרבים מהם מנהלים את המשקים שלהם תחת אש בגבולות הצפון והדרום. עבורם, הרפורמה היא לא פחות מ"גזר דין מוות" לחקלאות הישראלית. השבתת אספקת החלב השבוע היא צעקת ייאוש של מגזר שמרגיש שהמדינה מפנה לו עורף ברגע הקשה ביותר, תוך סיכון ביטחון המזון הלאומי לטובת ייבוא זול. המתח הזה, שבין רווחת הצרכן לבין חוסנו של הייצור המקומי, מציב את הממשלה בפני מבחן פוליטי וערכי.
בסופו של יום, השאלה היא לא רק מה יהיה המחיר של ליטר חלב בשנה הבאה, אלא מהו המחיר שנהיה מוכנים לשלם כחברה כדי לשמור על הרפת האחרונה בגבול – והאם ניתן למצוא את "שביל החלב" שיבטיח גם מחיר הוגן לצרכן וגם עתיד לחקלאי.
