מקס ומוריס מקדמים את קוראיהם בברכת "ברוכים הבאים" למדור הראשון לשנת 2025. בפתח השנה האזרחית החדשה, הצמד חמד, שלא נותנים לשום ידיעה, קשה ככל שתהיה, להעציב אותם, נבוכים ואובדי עצות. מעולם הם לא חוו תחושות כה קשות, לא בתחילת שנה ולא בכלל: 461 ימים חלפו מאז פרוץ מתקפת הפתע של מחבלי חמאס הארורים, ועדיין כ-100 חטופים נמקים במנהרות החמאס בעזה.
חתונת העשור: אורפז וגיא חסון נשואים!
עם ישראל עובר ימים טרופים וקשים. תקופה מטורפת, שהחלה לפני 14 חודשים בטבח נורא, ובאיום ממשי על קיומנו. אך למרות כל האובדן, הכאב וההרס, וכמו בכל סיפור תנ"כי, אנחנו זוכים לראות גם ישועות גדולות.
בממ"ד קטן ואפלולי, עם סוליקה הקשישה לצידם ועם לבבות מלאים בתקווה, יושבים מקס ומוריס, כותבים שורות אלה וסופרים 440 ימים מאז אותו בוקר נורא שבו החל טבח שמחת תורה ה'תשפ"ד.
406 ימים למלחמת "חרבות ברזל", ועדיין 101 חטופים, רובם בחיים, עדיין במנהרות החמאס בעזה. מקס ומוריס מצטרפים לקריאה להשיב את כל החטופות והחטופים, וקובעים: לא יהיה ניצחון מוחלט בלי החזרתם של כל החטופים הביתה!
נדמה שהברכה: "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה", רלוונטית השנה יותר מאי-פעם. בתחילת השבוע הבא, ימלאו 365 ימים לטבח הנורא של שמחת תורה ה'תשפ"ד, שהם שנה תמימה. לחלקנו נראה שכבר חלפו יובלות מהאירוע המזוויע והטראומתי. לחלק אחר יש הרגשה שזה קרה אתמול. מה שבטוח - כולנו עדיין מצויים בהלם, ועדיין לא מעכלים את המחדל הגדול בתולדות המדינה. המעט שבכוחנו לעשות הוא, להתפלל שהחטופות והחטופים יחזרו וישבו אתנו בשולחן החג, עם הברכות והסימנים של ראש השנה. אמן!
יום ראשון הקרוב מביא עמו לא רק את תחילת שנת הלימודים תשפ"ה, אלא גם תקווה חדשה. מקס ומוריס שולחים ברכה חמה לכל המורים, ההורים והתלמידים, ומקווים שהשנה הבאה עלינו לטובה תביא איתה יותר סיכוי למבחנים קלים ולהישגים בלימודים, ופחות סיכון להפתעות מלחמתיות.
בשעה שמקס ומוריס כותבים את טורם הצנוע, מיליוני ישראלים דרוכים ומחכים בצפייה לתקיפה של הפרסים מהמזרח, החיזבאללה מהצפון, החות'ים מהמערב ומה שנשאר מהמנוולים של החמאס - מהדרום. למקס ומוריס זה מזכיר את תקופת ההמתנה של טרום מלחמת ששת הימים. פתחי הכניסות לבניינים של שיכון חיסכון ג' רופדו בשקי חול. במקום בו שוכן מעון העולים, מול העירייה הישנה, נחפרו שוחות, והלב היה בתחתונים...
כנסו כנסו וקראו השבוע במדור "מקס ומוריס", התוסס והצבעוני, אפילו יותר מפחית קוקה קולה על כל המי ומי באזורינו
כמו כל תושבי לוד, מקס ומוריס קיבלו בהלם, צער ותדהמה, את בשורת האיוב על לכתו השבוע של ידידם בני רגב ז"ל, האדם שכולם נהגו לכנותו בשם "האיש החזק", אבל מקס ומוריס העדיפו לראות תמיד את הצד השני שלו - האיש בעל לב הזהב, שאהב לעזור לכל אדם, ללא הבדל מוצא, גזע, דת, מין ומעמד חברתי.
