נדמה שהברכה: "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה", רלוונטית השנה יותר מאי-פעם. בתחילת השבוע הבא, ימלאו 365 ימים לטבח הנורא של שמחת תורה ה'תשפ"ד, שהם שנה תמימה. לחלקנו נראה שכבר חלפו יובלות מהאירוע המזוויע והטראומתי. לחלק אחר יש הרגשה שזה קרה אתמול. מה שבטוח - כולנו עדיין מצויים בהלם, ועדיין לא מעכלים את המחדל הגדול בתולדות המדינה. המעט שבכוחנו לעשות הוא, להתפלל שהחטופות והחטופים יחזרו וישבו אתנו בשולחן החג, עם הברכות והסימנים של ראש השנה. אמן!
יום ראשון הקרוב מביא עמו לא רק את תחילת שנת הלימודים תשפ"ה, אלא גם תקווה חדשה. מקס ומוריס שולחים ברכה חמה לכל המורים, ההורים והתלמידים, ומקווים שהשנה הבאה עלינו לטובה תביא איתה יותר סיכוי למבחנים קלים ולהישגים בלימודים, ופחות סיכון להפתעות מלחמתיות.
בשעה שמקס ומוריס כותבים את טורם הצנוע, מיליוני ישראלים דרוכים ומחכים בצפייה לתקיפה של הפרסים מהמזרח, החיזבאללה מהצפון, החות'ים מהמערב ומה שנשאר מהמנוולים של החמאס - מהדרום. למקס ומוריס זה מזכיר את תקופת ההמתנה של טרום מלחמת ששת הימים. פתחי הכניסות לבניינים של שיכון חיסכון ג' רופדו בשקי חול. במקום בו שוכן מעון העולים, מול העירייה הישנה, נחפרו שוחות, והלב היה בתחתונים...
כנסו כנסו וקראו השבוע במדור "מקס ומוריס", התוסס והצבעוני, אפילו יותר מפחית קוקה קולה על כל המי ומי באזורינו
כמו כל תושבי לוד, מקס ומוריס קיבלו בהלם, צער ותדהמה, את בשורת האיוב על לכתו השבוע של ידידם בני רגב ז"ל, האדם שכולם נהגו לכנותו בשם "האיש החזק", אבל מקס ומוריס העדיפו לראות תמיד את הצד השני שלו - האיש בעל לב הזהב, שאהב לעזור לכל אדם, ללא הבדל מוצא, גזע, דת, מין ומעמד חברתי.
חגיגות יום העצמאות ה-76 למדינת ישראל מאחורינו, ול"ג בעומר, שיתקיים אי"ה ביום א' הקרוב לפנינו. מקס ומוריס חגגו כבר 64 ימי עצמאות בחייהם, והם לא זוכרים יום עצמאות עצוב כמו זה שהיה לנו השנה. מי ייתן ובע"ה, ישובו במהרה כל החטופים השבויים במנהרות האויב בעזה, בריאים ושלמים. מי ייתן, שכל אויבי ישראל יובסו ע"י חיילי צה"ל, וישרור שלום על פני האדמה רוויית הדמים. שנדע ל"ג בעומר שמח ומעתה והלאה, כל ימי העצמאות של מדינת ישראל יהיו שמחים וחגיגיים, אמן כן יהי רצון!
המדור נכתב בשעות בהן נכנסים כוחות של צבא הגנה לישראל לתוך רפיח, העיר הדרומית ביותר בעזה - המקום המקולל והארור, עוד מימי התנ"ך. רפיח נמצאת בגבול עם מצרים. שם, מתחת לאדמה, בתוך מנהרות, מתחבא כמו עכבר ראש הנחש, יחיה סינוואר ימ"ש, יחד עם הגדודים האחרונים שנשארו לחמאס. שם גם מוחזקים חטופינו. כולנו מתפללים ומייחלים לניצחונם של חיילי צה"ל, לחזרת כל החטופים והחיילים בשלום למשפחותיהם, להבאתו של סינוואר לדין בישראל, חי או מת, ולמיגור החלאות של החמאס שטבחו באזרחי ישראל בבוקר שמחת תורה ה'תשפ"ד.
כנסו כנסו למדור מקס ומוריס וקראו את כל ה ידיעות והרכילויות מכל השבוע האחרון על כל המי ומי שבאזורנו...
כנסו כנסו למדור מקס ומוריס בו מרוכזים ידיעות ורכילויות מכל השבוע האחרון על כל המי ומי שבאזורנו...
מקס ומוריס מוכנים להתחסן בכל חודש מחדש, רק כדי לחזור לשגרה ולחגוג את חגי ישראל כהלכתם. ולכל מתנגדי החיסונים ומכחישי הקורונה, הם אומרים: שבו בשקט, והניחו לנו לשמוח בחגינו!
