נחנכה תערוכת חוֹמַת מַחֲמַדֵּינו  במרכז לאומנות עכשווית במוזיאון רמלה

ברמלה משקיעים יותר בתרבות ובאמנות עכשווית - אט אט הופכת רמלה למרכז אזורי חשוב לאומנות עכשווית. התערוכה החדשה נחנכה במרכז לאומנות עכשווית במוזיאון רמלה. ראש העיר מיכאל וידל: "המרכז לאומנות עכשווית ברמלה, מהווה מרכיב תרבותי חשוב ומרכזי שמשקף את החיים המשותפים בעיר רב תרבותית. התערוכה "חומת מחמדינו", השלישית בסדרה, היא הוכחה שרמלה מצויה על מפת האומנות העכשווית בישראל, כיאה לעיר תרבות מובילה - רמלה עיר עולם".

פורסם בתאריך: 02/01/2020 17:00    מאת: מערכת רמלוד נט ובאר יעקב

נכתב על ידי

מערכת רמלוד נט ובאר יעקב

אט אט הופכת רמלה למרכז חשוב לאומנות עכשווית. בסוף שבוע שעבר נחנכה התערוכה השלישית בסדרה "חומת מחמדינו" במרכז לאומנות עכשווית במוזיאון רמלה. המרחב שבין זיכרון לסטראוטיפ, בין תפיסות מובנות לערעורן הוא האזור בו מתרחשת התערוכה הזוגית חוֹמַת מַחֲמַדֵּינו.  התערוכה המיוחדת והחדשה, נחנכה בסוף שבוע שעבר במעמד ראש העיר מיכאל וידל ורעייתו אירית, סגן ראש העיר אברהם דזורייב, חבר המועצה עו"ד רונן רוטשטיין, יו"ר יד לבנים סימו אברהמי, אוצרת המרכז ד"ר סמדר שפי, אידית עמיחי מנהלת הבית לאומנות ישראלית לשעבר ראש תחום האומנות במשרד התרבות, מנהל המוזיאון והתיירות, רון פלד, אומנים, תושבים ואורגני העירייה.

רה"ע וידל ברך והדגיש, כי המרכז לאומנות עכשווית, מהווה חלק ממתחם מוזיאון רמלה העובר בימים אלה שדרוג משמעותי בעלות של 5.5 מיליון שקלים ויהפוך למרכז המבקרים התיירותי המרכזי של רמלה. 

 וידל: "אני מברך על פתיחתה של התערוכה החדשה במרכז, המהווה מרכיב תרבותי חשוב ומרכזי שמשקף את החיים המשותפים בעיר רב תרבותית. אני רואה חשיבות רבה בקידום התרבות והאומנות העכשווית ברמלה וכי התערוכה "חומת מחמדינו", השלישית בסדרה, היא הוכחה שרמלה מצויה על מפת האומנות העכשווית בישראל, כיאה לעיר תרבות מובילה - רמלה עיר עולם".

אוצרת התערוכה, ד"ר סמדר שפי, ציינה כי חמדה וגעגוע הם אלמנטים משותפים בעבודות של מאיה סמירה ואריק אליהו בוקובזה. בשניהם נבחנת תפיסת "המזרח" שהשתרשה במערב, ובהגמוניה הישראלית נתפסה כ"ערביות". מדובר בדיון על ההגדרה של תרבות במראה הישראלית והמערבית בכללה. החשיבה על הגוף, במיוחד, אך לא רק, הגוף הנשי, מרכזית בעבודות שניהם.  

מאיה סמירה מציגה את באלדה חלל מתעתע, בו מוקרן דימוי של בטן נשית, בתנועות חוזרות של ריקוד מזרחי, גוף כלוא בגבולות מבט צר. "באלדה" מילה שסמירה יצרה, היא  הלחמה של "באלדי" (بلدي), "מולדתי" בערבית, ושם התצורה השירית "בלדה", שיר המספר סיפור. הריקוד המכונה ריקוד בטן , או ריקוד מזרחי היה  במקורו ריקוד פולחני, אמצעי ליצירת חוויה רוחנית. בעקבות הפנמת סטראוטיפים אוריינטליסטים, בעיקר במצרים, הפך לאורך המאה העשרים למזוהה עם ריקוד פתייני-ארוטי. בעשורים האחרונים, בהיפוך משמעות מרתק, אומץ במערב כביטוי של פמיניזם ועוצמה נשית ועובר רנסנס. 

רקדנית בטן מופיעה בעבודת הווידאו אנימציה תקווה של אריק אליהו בוקובזה, תחילה כצללית, ולבסוף כדמות צבעונית מצוירת. פס הקול בעבודה היא הקלטה משנת 1932 לשיר "תִּקְוָתֵנוּ". ההקלטה המוקדמת שנעשתה בטוניס מערערת תפיסות רווחות לפיהן הציונות בצפון אפריקה התבססה רק סמוך לקום המדינה. בוקובזה יצר אנימציה של מופע שלם, וכתמיד בעבודתו הדמויות מצוירות בתבנית פניו של האלטר-אגו גדול-העיניים של האמן. 

שם התערוכה לקוח מהבית השלישי בשיר  "תִּקְוָתֵנוּ" שחיבר נפתלי הרץ אימבר ב 1878. גרסה של שני בתיו הראשונים של השיר, במקור עם תשעה, הפך להמנון התנועה הציונית  ב1933 ומאוחר יותר להמנון מדינת ישראל. ב"חוֹמַת מַחֲמַדֵּינו" הכוונה לירושלים, מושא געגוע פיזי ומטאפיזי של יהודי הגולה.

החיבור בין לאומיות, למוסיקה, לגוף, מה שנחשב בעבר לנמוך, תורגם לשפה של אמנות עכשווית. שני האמנים ,מציעים בחינה מחודשת של זהויות וסולמות ערכים שהתאזרחו בתודעה הישראלית. התערוכה היא השלישית הנערכת ב-  CACR המרכז לאמנות החדש הפועל במתחם מוזיאון רמלה בראשו עומד רון פלד.