מהכנסת הראשונה עד לכנסת ה-24 בשבעים ושתיים שנה
יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן, יחד עם מנכ"לית הוועדה, עו"ד אורלי עדס עם 19 ועדות אזוריות, מנהלים את מערכת הבחירות לכנסת ה-24 כפי שעשו זאת מאז כינונה של הכנסת הראשונה (שנקראה האסיפה המכוננת) בשנת 1949 בשבוע הבא נפרסם כתבה מקיפה על הוועדה האזורית רמלה- לוד בראשותו של השופט אברהם טל ובניהולו של יוסי חדד.
פורסם בתאריך: מאת:
נכתב על ידי
מערכת רמלוד נט ובאר יעקב
בתמונה: יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן, ומנכ"לית הוועדה עו"ד אורלי עדס.
צפו בסרטון של ערוץ כאן, המספר את סיפור הבחירות מהכנסת הראשונה ועד לכנסת שבצל הקורונה
אחוז החסימה
סף החסימה החוקי הוא שיעור מסוים מכלל הקולות הכשרים שרשימה חייבת לקבל כדי להיכנס לכנסת. זו ההגבלה היחידה על כניסתה של רשימה שהשתתפה בבחירות לכנסת, ומטרתה לצמצם את מספר המפלגות המיוצגות בכנסת ולהבטיח שבכל סיעה יהיה מספר חברים מינימלי שנקבע בחוק.
עד הבחירות לכנסת ה-12 היה אחוז החסימה 1%. מהבחירות לכנסת ה-13 ועד לבחירות לכנסת ה-16 היה אחוז החסימה 1.5%, אז הועלה ל-2%. לאחר הבחירות לכנסת ה-19 הועלה אחוז החסימה ל-3.25%, וכך הוא כיום.
הבחירות לכנסת הן ליבה של שיטת הממשל בישראל, שהיא דמוקרטיה פרלמנטרית, שיטה שבה סמכותו של השלטון, הממשלה, נובעת מן האמון שמביעה בו הכנסת (הפרלמנט הישראלי), שנבחרה על ידי אזרחי המדינה.
הבחירות נערכות בשיטת בחירות יחסית-ארצית, ומספר המושבים שכל רשימה מקבלת בכנסת יחסי למספר המצביעים בעבורה (בתנאי שתעבור את אחוז החסימה). הבוחרים מצביעים עבור רשימה ולא עבור אדם מסוים ברשימה. בחלק מהמפלגות מתקיימות בחירות מקדימות (פריימריז) על פיהן נבחרים מועמדי מפלגות אלו לכנסת בתהליך בחירה ישירה על ידי חברי המפלגה. ישנן מפלגות שבהן מוסדות המפלגה (על פי רוב "מרכז המפלגה") בוחרים את המועמדים. במפלגות החרדיות המועמדים נקבעים על ידי מנהיגיהן הרוחניים.
הבחירות לכנסת מתקיימות אחת לארבע שנים, אך הכנסת יכולה להקדימן, וכמו כן יכול ראש הממשלה ליזום את הקדמתן בהליך מיוחד. בנסיבות מסוימות עשויה הכנסת לכהן יותר מארבע שנים.
הנשיא חיים ויצמן ממתין בעוד אשתו ורה מצביעה בבחירות הכלליות הראשונות במדינת ישראל
מאז הבחירות הראשונות לאספה המכוננת, שהפכה לכנסת הראשונה, אשר נערכו ב-25 בינואר 1949, נערכו כל מערכות הבחירות לכנסת לפי אותה שיטת בחירה בשינויים קלים בלבד.
האספה המכוננת – 1949
הכנסת השנייה – 1951
הכנסת השלישית – 1955
הכנסת הרביעית – 1959
הכנסת החמישית – 1961
הכנסת השישית – 1965
הכנסת השביעית – 1969
הכנסת השמינית – 1973
הכנסת התשיעית – 1977
הכנסת העשירית – 1981
הכנסת האחת עשרה – 1984
הכנסת השתים עשרה – 1988
הכנסת השלוש עשרה – 1992
הכנסת הארבע עשרה
וראשות הממשלה – 1996
הכנסת החמש עשרה
וראשות הממשלה – 1999
הבחירות המיוחדות
לראשות הממשלה – 2001
הכנסת השש עשרה – 2003
הכנסת השבע עשרה – 2006
הכנסת השמונה עשרה – 2009
הכנסת התשע עשרה – 2013
הכנסת העשרים – 2015
הכנסת העשרים ואחת – אפריל 2019
הכנסת העשרים ושתיים – ספטמבר 2019
הכנסת העשרים ושלוש – 2020
הכנסת העשרים וארבע – 2021
שני חוקים עיקריים עוסקים בשיטת הבחירות לכנסת: חוק יסוד: הכנסת משנת 1958 וחוק הבחירות לכנסת, משנת 1969. לחוק זה נוספו תיקונים רבים במשך השנים, רובם עוסקים בעניינים טכניים הקשורים להליך ההצבעה במטרה לאפשר לבעלי זכות הצבעה רבים יותר לממש את זכותם. כמו כן ברבות ממערכות הבחירות נחקקו חוקי הוראת שעה שבאו לענות על צרכים מיוחדים שהתעוררו לפני מערכת בחירות זו או אחרת, (למשל בבחירות לכנסות ה-15, ה־16 וה־17 ובבחירות המיוחדות ב-2001). הוראות שעה נדרשות במיוחד בעת הקדמת הבחירות, כדי לקצר הליכים שלא נותר די זמן להשלימם, וכדי לקבוע לוח-זמנים חדש להליכים האלה.
חוק נוסף, חוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959, קובע את כלליה של תעמולת הבחירות.
מאז נחקק חוק המפלגות בשנת 1992, רק מפלגות הרשומות כחוק רשאיות להשתתף בבחירות ולהגיש רשימת מועמדים.
המסגרת הכללית לבחירות נקבעה בסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת ולפיו, הכנסת תיבחר בבחירות כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות. סעיף זה ניתן לשנות רק בהצבעה של לפחות 61 חברי הכנסת.
בראש ועדת הבחירות עומד יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן, בוועדה חברים נציגים של סיעות שמיוצגות בכנסת היוצאת. על רוב החלטות הוועדה לא ניתן לערער בפני בית משפט רגיל, והן נתונות לביקורתו של בג"ץ בלבד. יוצאים מכלל זה הם החלטות בנוגע לפסילת רשימות או מועמדים שנתונות לביקורתו של בית המשפט העליון (פסילה טעונה אישור בית המשפט העליון [א"ב], ועל החלטה שלא לפסול ניתן לערער לבית המשפט העליון [ע"ב]), וערעור על תוצאות הבחירות שאותו יש להגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים.
