השבוע מלאו 54 שנים להיעלמותה של הצוללת אח"י 'דקר'
ביום ראשון השבוע, התקיים טקס האזכרה ל-69 חללי הצוללת אח"י 'דקר' במלאת 54 שנים להיעלמותה, באנדרטת ההנצחה בהר הרצל. הטקס נערך בראשות סגן ראש המטה הכללי, אלוף הרצי הלוי ובהשתתפות מפקד זרוע הים, אלוף דוד סער סלמה, המשפחות השכולות וכן קציני וחיילי זרוע הים. בין החללים נזכור את תושב העיר לוד- רב טוראי מאיר ספרן נפל ביום כ"ט בטבת תשכ"ח (30.01.1968) בן 20 בנופלו. מקום קבורתו לא נודע, אבן לזכרו הוצבה בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. עיריית לוד קראה רחוב על שמו של החלל מלוד, רח' מאיר ספרו המצוי בשכ' שרת.
פורסם בתאריך: מאת:
נכתב על ידי
ג'אק שיטרית
רמלודנט באר יעקב
ביום ראשון השבוע, התקיים טקס האזכרה ל-69 חללי הצוללת אח"י 'דקר' במלאת 54 שנים להיעלמותה, באנדרטת ההנצחה בהר הרצל. הטקס נערך בראשות סגן ראש המטה הכללי, אלוף הרצי הלוי ובהשתתפות מפקד זרוע הים, אלוף דוד סער סלמה, המשפחות השכולות וכן קציני וחיילי זרוע הים.
התמונות צולמו ע"י דובר צה"ל
בתאריך 9 בינואר 1968 יצאה הצוללת אח״י 'דקר' מבריטניה לכיוון נמל חיפה. כחמישה ימים לפני תאריך הגעתה המיועד לישראל, נעלמו עקבותיה ו-69 לוחמיה הוכרו כחללי צה"ל. בשנת 1999, לאחר שנים רבות של חיפושים אותרה הצוללת בעומק הים, על נתיב הפלגתה המקורי. גשר הצוללת הובא לישראל ונמצא כיום במוזיאון חיל הים בחיפה.
מדברי סגן הרמטכ"ל, אלוף הרצי הלוי: "הבשורה הקשה באותו חורף סוער של 1968, אודות גורלה של הצוללת אח"י 'דקר', הכתה בחברה הישראלית והותירה אותה המומה. בשורה לאומית קשה מנשוא למשפחות המצפות - 54 שנה חלפו, רבים שהמתינו אז לאות החיים כבר אינם איתנו. גבורה היא הנכונות למקם את עצמך במצבי סיכון. שישים ותשעה הנופלים - כולם גיבורים היו מכוח נכונותם לבחור בעשייה הזו, ראויים היו לכל הערכה על השירות, על היציאה למשימה לחזק את כוחה של מדינת ישראל בהבאת צוללת נוספת ובעיקר על נכונותם להילחם באויב בעת הצורך. מורשת הנופלים, היא המחזקת את החיילים והמפקדים היום, להמשיך לעשות ולהצטיין, לרצות להגן על מדינת ישראל, לטיטול בשם כך סיכונים רבים, תוך ויתור על דברים אחרים שיכלו המשרתים לעשות. אלה שאנו כאן מצדיעים לזכרם, לוחמי הצוללת אח"י 'דקר', היו מיטב בניה של מדינת ישראל. גם היום יש לנו הזכות לקבל לשורותינו, לשורות זרוע הים, את הטובים ביותר לחשובה שבמשימות - הגנה על מדינת ישראל. הזיכרון כמו הים, אינסופי, לעולם לא נגמר. אנו אתכן משפחות יקרות, בהפלגה הקשה הזו, לא נוכל לשכך את הרוחות ולהנמיך את הגלים, אך אם נוכל להיות עוגן, מיתר או מפרש, להקל עליכן מעט, נהיה שם תמיד לצדכן״.
מדברי מפקד זרוע הים, אלוף דוד סער סלמה: "חלליה של הדקר הם אלה שמזכירים לנו מי אנחנו ומהי תכלית עשייתנו כאן. הם נותנים משמעות לערכים נשגבים - אהבת המולדת, נתינה, מסירות, אחדות גורל ומשמעותה של דרך. כמו כל אנשי שייטת הצוללות, כמו כל זרוע הים - הלוחמים מבינים היטב כי שורותינו החסרות הן הציווי להמשך. משימותיה של השייטת היו ונותרו עלומות, אנשיה אנשי צללים, דרכי פעולתם מאפשרות להימצא במרחבי הפעולה הקריטיים ביותר לזרוע הים ולצה"ל כולו".
דברים על רב"ט מאיר ספרן ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון:
רב"ט מאיר ספרן בן יוסף ואטי. נולד ביום כ"ה באלול תש"ח (28.9.1948) בקפריסין, במחנות הפליטים של המעפילים היהודים. למד בבית-הספר התיכון רמלה-לוד וסיים בו את לימודי המגמה הריאלית. השתייך לתנועת "הנוער העובד" והיה מדריך בתנועה. מאיר התעניין בעבודה מדעית ובשנת 1965 השתתף בתחרות דגמים במדעי-הטבע והמתימטיקה (על שם יוסף שפירא ז"ל ממכון וייצמן שברחובות) ולזכרו קיבל תעודה של משתתף בתחרות. שאיפתו היתה לבנות ביום מן הימים טיל אטומי. אולם למרות היותו נוטה למדע ולמתימטיקה שלח את ידו בכתיבת שירים - ובעזבונו מצויה מחברת שירים הקשורים כולם בגורלו של אדם. מחברת זו, דרך אגב, היתה מוחבאת אצלו ולא היה ידוע על קיומה עד לאחר היוודע דבר האסון. נער שקט היה מטבעו, צנוע ומאופק, אחראי לכל תפקיד שהוטל עליו. חבריו אהבו אותו על טוב-לבו ונאמנותו. באוגוסט 1966 גויס לצה"ל והצטרף לחיל-הים. הוא התנדב לשרת בשייטת הצוללות כי ראה בסוג זה מזיגה בין שתי צורות-שירות שונות: שירות של חייל לוחם בקו האש הראשון מחד-גיסא ומאידך- גיסא שירות של איש-מקצוע. ביוני 1967 הוסמך כצוללן. את הים אהב ואת ההרפתקה וכשבא לשרת בצוללת היה מאושר. במכתביו הביתה תיאר את עצמת חוויותיו אשר עברו עליו בגוש-המתכת המאורך של הצוללת שבה שירת. ניכרת משיכתו לים ואת אחד מחיבוריו עוד בהיותו תלמיד בבית-הספר סיים בזו הלשון: "לאחר מאבק עז עם גלי-הים נחלצה הספינה ושבה בשלום את הנמל". אולי היה זה צחוק-הגורל ואולי היתה זו הרגשתו של מאיר כי הספינה אשר בה ישרת לא תיחלץ מגלי-הים ומלחיה לא ישיבוה בשלום לנמל. בשעת גיוסו לא התנגדה לכך אמו כי האמינה בבנה ובכוח החיל שאליו השתייך. מלחמת ששת הימים מצאה אותו בצוללת "תנין" כשהוא הצטיין בפעולתה.
בין שאר שיריו יש שיר אחד בשם "גורלו של אדם", המצוי בשלושה מצבים - שלום, אהבה ומלחמה, אך "להמיר גורל לא יוכל האדם / כי הוא אנוש בשר ודם". בשירו האחרון, אשר נמצא במחברת- השירים, נמצא קטע - ובו רשומות מלים וקטעי-משפטים כגון: רגלי חשו במים הרוטטים החמים / אשר את הקרבן לתוכם ספרו... / המים עולים וגואים מסביב... / המים עולים וגואים מסביב./.. המלח לנחירי חודר... /אני מת - - אני טובע!" דומה שהוא חש באמת את הנשקף לו בעת כתיבת-השיר. אחרי סיפוק של הצלחות שידע בימי השתלמותו באנגליה צורף לצוות הצוללת "דקר" שעמדה לשוב לנמל-הבית. אך כשזו נמצאה ביום כ"ד בטבת תשכ"ד (25.1.1968) בנתיב-הים שבין גיברלטר לישראל נותק הקשר עמה - ושוב לא נתחדש. הרבנות הצבאית הראשית קבעה כי תאריך-פטירתו של מאיר, בשעת מילוי תפקידו יחד עם השאר, הוא יום כ"ט בטבת תשכ"ח (30.1.1968).
הצוללת "דקר"- ויקיפדיה
כיון שמאיר נמנה עם חברי הצוות הנעדרים הוצבה לו מצבת זיכרון בתוך האנדרטה לזכר אנשי-"דקר" אשר בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בספר שהוציא לאור על-ידי עיריית לוד הוקדש עמוד לזכרו. בספרו של ערן שורר "ששה ימים ב'דקר'" הונצח שמו על-ידי הבאת תמונתו.
ביום י"ג בסיוון תשנ"ט (28.5.1999), בתום שנים של חיפושים, נמצאה הצוללת אח"י "דקר" על קרקעית הים התיכון, בעומק 2900 מ' בנתיב הפלגתה המתוכנן ובמרחק 250 מייל מנמל חיפה.
