תחנות בחייו של הרב חיים מאיר דרוקמן זצק"ל: ראש ישיבה, חבר כנסת ומחנך
הרב חיים מאיר דרוקמן, זקן רבני הציונות הדתית, נפטר שלשום (א') לבית עולמו והוא בן 90. הרב דרוקמן כיהן כראש ישיבת אור עציון ונשיא מוסדותיה, רב היישוב מרכז שפירא, יושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא וחבר ההנהלה הארצית של תנועת בני עקיבא. היום הובא הרב לקבורה כשאלפים הגיעו ללוותו בדרכו האחרונה.
פורסם בתאריך: מאת:
נכתב על ידי
ג'אק שיטרית
רמלודנט באר יעקב
בתמונה: הרב חיים מאיר דרוקמן זצק"ל (צילום: מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא)
הרב חיים מאיר דרוקמן הובא אתמול (שני) למנוחת עולמים. לפני שהפך לזקן רבני הציונות הדתית, כיהן כראש ישיבה, רב היישוב מרכז שפירא, ח"כ מטעם המפד"ל ומנהיג ציבור.
במהלך חייו נשא הרב דרוקמן תפקידים רבים: ראש ישיבת אור עציון ונשיא מוסדותיה, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, יושב ראש מרכז ישיבות בני עקיבא, חבר ההנהלה הארצית של תנועת בני עקיבא וחבר כנסת מטעם המפד"ל.
את ההספדים פתח נשיא המדינה יצחק הרצוג שאמר: "התלמוד מספר על ארבעים אלף תלמידים, שהיו לו לרבי עקיבא, וכולם נפטרו בין פסח לעצרת, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. ברגעים הנוראים האלה, אומר התלמוד: 'היה העולם שָׁמֵם'. וממשיך התלמוד ומספר, "עד שבא רבי עקיבא, לרבותינו בדרום, ולימד אותם, את כל התורה מחדש". בתורה הזו, בתורתו החדשה, העמוקה, המכוננת, של רבי עקיבא, היה כלל גדול: "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה".
אחריו עלה לספוד ראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו: "הרב חיים דרוקמן היה אוהב תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל. הוא היה ידיד אישי אהוב, שהיה קרוב מאוד לליבי. בן 12 היה הרב דרוקמן כשכף רגלו דרכה לראשונה על אדמת הארץ ובן 90 נטמן הרב באדמת המולדת. בין לבין נרקמה מסכת חיים עשירה של הגשמה חלוצית, שליחות למען הכלל, והליכה כעמוד אש בראש המחנה הציוני-דתי.
"הרב דרוקמן השקיע את נשמתו בכל תלמיד, בכל חניך, בישיבה, בתנועת בני עקיבא, בפנימייה הצבאית, בהתיישבות. הרב דרוקמן לא נרתע ממאבקים על נושאים שהם בנפש האומה – שלמות הארץ, ערכים לאומיים, חינוך לזהות יהודית, מיגור הטרור והבטחת עוצמתו של צה"ל."
הרב חיים מאיר דרוקמן נולד בט"ז בחשוון תרצ"ג, 15 בנובמבר 1932 בקוטי שבפולין. בזמן השואה הסתתר עם הוריו במחבוא שנחפר מתחת לבית דודו ולאחר מכן הם נמלטו לעיר צ'רנוביץ. בהיותו בן 12 הוריו מסרו אותו לזוג יהודים חשוכי ילדים שקיבלו סרטיפיקטים והעלו אותו ארצה באוגוסט 1944.
עם בואו ארצה, למד הרב דרוקמן בישיבת כפר הרא"ה, התגייס לצה"ל והתברג בתפקידי מפתח בתנועת בני עקיבא, ובין היתר היה מדריכם של שבט איתנים שכלל את הרבנים לעתיד זלמן ברוך מלמד, יעקב פילבר וצפניה דרורי.
בשנת 1952 החל ללמוד בישיבת מרכז הרב אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק בירושלים וראה בו כרבו המבוהק. בהוראה של הרב צבי יהודה, עמד בראשות הישיבה התיכונית אור עציון ובשנת תשל"ז הקים את הישיבה הגבוהה אור עציון.
לקראת הבחריות בשנת 1977 הוא הוצב במקום השני ברשימת המפד"ל לכנסת, לבקשת הרב צבי יהודה קוק. לקראת הבחירות לכנסת העשירית איים הרב דרוקמן בהקמת רשימה עצמאית, אך לבסוף הוא נשאר ברשימת המפד"ל.
בממשלת בגין השנייה, בשנת 1981, מונה לסגן שר הדתות, הוא פרש מהתפקיד לאחר 7 חודשים בשל אישור הנסיגה מחבל ימית. בשנת 1983 פרש מהמפד"ל והקים את "מחנה הציונות הדתית" ויחד עם פועלי אגודת ישראל הקים את מפלגתמורשה, שבמסגרתה התמודד בבחירות ב-1984. ב־1986 פרש מ"מורשה" וחזר והצטרף למפד"ל. הוא פרש מהכנסת ב־1988. לקראת הבחירות בשנת 1999, נתבקש לשוב ולכהן בכנסת, הוצב במקום השני ברשימת המפד"ל, וכיהן בכנסת עד 2003.
ביום העצמאות 2012 קיבל הרב דרוקמן את פרס ישראל על מפעל חיים. כמו כן הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד על פועלו בתחום החינוך ובתחום הגיור מאוניברסיטת בר־אילן ופרס ליצירה תורנית על שם הרצי"ה. בראשית שנת 2004 החל לכהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה עד לפברואר 2012, על פי בקשת ראש הממשלה שרון. במהלך תקופת כהונתו חתם על כ־50 אלף תעודות גיור.
לרב דרוקמן ולרעייתו ד"ר שרה, רופאה, בתו של פרופ' יעקב נחום אפשטיין. לזוג תשעה ילדים, מהם אחת מאומצת, ומאתיים נכדים.
