הרב יעקב גלויברמן: "לעצור, בבקשה!"

הרב יעקב גלויברמן מפרסם היום טור מיוחד בעיתון "ישראל היום", המיועד לעם ישראל, אשר לאחרונה נחלק לשני מחנות. מומלץ לקרוא בעיון רב, ולהשתדל לחזור לימים בהם כולנו היינו אחים באותו מחנה!

פורסם בתאריך: 06/03/2023 10:00    מאת: מערכת רמלוד נט ובאר יעקב

נכתב על ידי

מערכת רמלוד נט ובאר יעקב

"אני כותב את הדברים בצער גדול, כשמול עיניי המראות הקשים מההפגנות הסוערות, ומולם הוויכוחים והטחת ההאשמות ברשתות החברתיות. כל אחד מתבצר בדעתו ובפינתו, ואין מבוגר אחראי שינסה לבלום את ההידרדרות.

רבותיי, זה באמת לא עניין פוליטי ולא שאלה שרובצת לפתחה של מפלגה כזאת או אחרת, מימין או משמאל. מדובר בעתיד שלנו כאן. אני שומע קריאות מזעזעות כדוגמת "איננו אחים", ומן הראוי היה שכולנו נירגע ונוריד את עוצמת האש שבוערת בין שני המחנות. לכל אחד מאיתנו נפלטות מילים כשאנחנו בסערת רגשות, ואחר כך אנחנו מתחרטים על המילים הללו. אסור לתת לוויכוח הזה, צודק ככל שיהיה, לקרוע את החברה שלנו לגזרים. זה ממש חורבן הבית, וזה לא מקום שהיינו רוצים להגיע אליו שוב - לא אחרי שעמנו שרד זוועות ופוגרומים קשים במהלך הדו רות, וחורבן של שני בתים בעוון שנאת חינם.

*גורל משותף, עם אחד, זהות אחת*

בנינו מדינה לתפארת במשך יותר מ 74 שנים. כעת נדמה שאנחנו על פי תהום ושהמרחקים בלתי ניתנים לגישור. אבל אני בטוח שיש בינינו כאלה שחפצים בהידברות וברצון להנמיך את הלהבות.

אנא מכם, אחים יקרים, אנחנו בפתחו של חג השמחה - חג הפורים, חג שיש בו עוצמות ואנרגיות אדירות, רק שאנחנו צריכים לתעל את האנרגיות הללו למקומות הנכונים.

בפורים כולם מתחפשים, מקטן ועד גדול, ועלינו לזכור שגם בחיים האמיתיים אנחנו מחליפים תחפושות וצורות. פעם אנחנו כאלה ופעם כאלה, אבל בסופו של דבר זוהי רק תחפושת ולא המציאות האמיתית שלנו.

*מתחת לשכבה הזאת של הזעם מסתתרת אמת פנימית ועמוקה - גורל משותף, עם אחד וזהות אחת - ולא יעזור כמה ננסה לברוח מזה: כור ההיתוך הישראלי הוא לא משהו שניתן להסביר בכלים שכליים ולוגיים. כן, למרות השוני, אחים אנחנו.*

יוסף הצדיק, שיצא לחפש את אחיו בדותן על פי בקשתו של אביו, השתמש במילים: "את אחיי אנוכי מבקש". אף שאחיו נטרו לו טינה והיו במצב שלא יכלו אפילו להחליף איתו מילה כמו שלום, יוסף ביקש את אחיו. הוא ידע שיבוא יום והם יתחרטו על מעשיהם ועל שנאתם הקשה אליו. זה הזמן להתעשת, רבותיי. המחנה בוער, וזה לא זמן לשבת בחיבוק ידיים. אני קורא לקברניטי המדינה לשלב ידיים ולשבת בכובד ראש, למצוא את הדרך שתביא אותנו למחוזות של פיוס והבנה, ובטח שלא ללבות את האש המאכלת בקרבנו.

ויפה שעה אחת קודם.

*רבותיי, קברניטי המדינה, המחנה בוער וזה לא זמן לשבת בחיבוק ידיים. שלבו ידיים ומצאו את הדרך שתביא אותנו למחוזות של פיוס והבנה. כן, למרות השוני, אחים אנחנו*"