יום הזיכרון שלי - הרב יעקב גלויברמן, סרן במיל.
בכל שנה, כולנו עוצרים ליום אחד את מירוץ החיים שהמציאות מכתיבה לנו, וזאת בכדי להתייחד עם זכרם של חיילי צה״ל וחללי פעולות האיבה והפיגועים הי״ד שמסרו נפשם על הגנת המולדת והארץ הקדושה שלנו.
פורסם בתאריך: מאת:
נכתב על ידי
הרב יעקב גלויברמן
לי באופן אישי קשה מאוד אפילו לפתוח את הרדיו ביום הזה ולשמוע את סיפורם של הנופלים ואת כאבם של המשפחות השכולות. כל כך הרבה יתומים ואלמנות, כאב בלתי נגמר של משפחות שלמות, זה פשוט מחניק בגרון.
אבל אנחנו כעם למוד ניסיון לצערנו בשכול וכאב, למרות הקילומטראז׳ הקצר שלנו כמדינה בת 78 שנה, חייבים את זה להם ובעיקר לנו.
אני נזכר בשנות שירותיי בצבא, כקצין ולוחם, במלחמת לבנון הראשונה, עם פריצת הכוחות הראשונים ללבנון, לצור ולצידון. כאבם וזעקותיהם של הפצועים הרבים עולים אל מול עיניי, ואני נזכר כיצד דווקא ברגעי הכאב הללו היתה שם אמונה גדולה.
עדיין מתנגנת באוזניי תפילת ליל שבת. עמדנו שם עשרות ומאות חיילים, שכם אל שכם, לכאורה על פניו, חלקם זרים אחד לשני, אך הנשמות בערו והתחברו מאליהן. היתה זו ללא ספק עת רצון גדולה. הכאב לא מרפה, אך כל הזכרונות הללו הן נקודות של אור גדול ותקווה גדולה. ועל כך מושתתת המדינה שלנו. על הביחד הזה ברגעי שפל וגאות.
היה כדאי שנזכור זאת דווקא כעת כשנראה שהכל מסביבנו שברירי ותלוי על בלימה. הכוח שלנו כעם מאוחד חזק יותר מכל מה שעלול חלילה להפריד בנינו.
הרב יעקב גלויברמן, סרן במיל.
