היום מלאו 30 למותו של ר' עמרם הכהן, מוותיקי העיר לוד
בחרנו לפרסם את הספדו המרגש של עו"ד יאיר רביבו – ראש העיר לוד
פורסם בתאריך:
משפחת כהן היקרה, הרעייה שושנה, הבנות לאה וגלית, הבנים משה ומיכאל, קהל יקר,
אנו נפרדים היום מאדם מיוחד, איש זך וכשר שנתבקש לישיבה של מעלה לאחר ייסורים קשים, אותם ייסורים עליהם נאמר שהם ממרקים עוונותיו של אדם.
על ר' עמרם אומרת הגמרא "כל הבוכה על אדם כשר, מוחלין לו כל עוונותיו.
בשנה וחצי האחרונות היו מספר פעמים שחשבנו במשפחה שכעת אנו נפרדים מר' עמרם, אבל ר' עמרם לא רצה להיפרד מאיתנו, הוא המשיך לסבול בשקט, אך דבק בחיים, העיקר להיות עוד קצת ליד המשפחה.
והנה העיתוי שבו נפטר ר' עמרם דווקא השבוע, יש בו כדי להעיד על דמותו, אופיו והמסרים שהוא רצה להעביר אלינו.
העיתוי המיוחד של ערב שבת קודש פרשת אחרי מות קדושים, בימי ספירת העומר בה קוראים את פרקי אבות ובשבוע הקדוש הזה של ימי הזיכרון והעצמאות – כל אלה חברו יחד כדי שנלמד יותר מי היה ר' עמרם.
פרשת השבוע "אחרי מות קדושים" יחד עם הפרשה של שבוע הבא "אמור" הולידו לנו את הביטוי: "אחרי מות קדושים אמור" – ובכן יש מצווה לספר אחרי מותו של קדוש.
הפרשה הראשונה שנקרא בשבת "אחרי מות" – מספרת לנו על הכהן הגדול שהיה מורשה להיכנס לקודש הקודשים פעם אחת בשנה בלבד, ביום הכיפורים, וזאת כדי להתפלל על עם ישראל ועל משפחתו ולכפר להם את כל העוונות. בימינו כשאין בית מקדש, נותרנו עם התפילה – והתפילה הנעלה ביותר היא תפילת הנעילה ביום הכיפורים – רגע השיא הוא ברכת הכוהנים. אני זוכר שרגע זה היה עבור ר' עמרם הרגע המיוחד בכל השנה. הוא חיכה בכל מאודו לברכת הכוהנים הזו, הוא היה נרגש לקראתה, לברך את כל הקהל. לימים כשחלה ולא יכול היה יותר לעלות ולברך, הדבר היה ניכר בו מאוד, אך מה הייתה רבה התרגשותו לראות את הבן מיכאל, ובפרט את הנכדים עושים זאת. כאשר עילאי הקטן היה מפליא בקולו הוא היה מוריד דמעות של אושר. את האושר הזה ראינו בפעם האחרונה לפני חודש וחצי, כשזכה שעילאי חגג בר מצווה, עלה לתורה, וביצע את ברכת הכוהנים כבוגר.
פרשת "קדושים" שגם אותה נקרא מחר עוסקת בעיקר במצוות שבין אדם לחברו, ואין פרשה המתאימה מזו להליכותיו של ר' עמרם.
תפסו את עיני בפרשה 2 מצוות שהיו כל עולמו "לא תלך רכיל בעמך" ו "ואהבת לרעך כמוך. אני ה' ". באשר ל"לא תלך רכיל" שנאמרה בדיוק על אנשים מהסוג של ר' עמרם, לא זכורה לי פעם אחת שבו ראיתי אותו מרכל, או מדבר לשון הרע. פשוט הוא התרחק מכל דיבור שכזה. מה שהיה חשוב לו זו המשפחה, העבודה, התפילה בבית הכנסת. מעבר לזה, כמו שאומרים, הוא לא היה מתערבב. ובוודאי "ואהבת לרעך כמוך", כל מי שבא ללוותו היום יודע למה אני מתכוון, אהבת האדם שהייתה בו, החברות, הרעות, דברים שקשה לראות בימינו. זוהי אהבת האדם שעליה אמר רבי עקיבא שזה כלל גדול בתורה. אותו רבי עקיבא שהיה בן העיר לוד, וביקש מאיתנו לקדש את אהבת הזולת, ובטח כשאנו נמצאים בימי ספירת העומר בהם מתו 24 אלף תלמידי רבי עקיבא על שלא נהגו כבוד זה בזה.
בשבת נקרא את פרק ג' בפרקי אבות, הנקראים, כאמור, בימי ספירת העומר ושם נאמר : "הוא היה אומר: כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו" – המשמעות היא שכשאנשים אוהבים אדם מסוים, הקב"ה אוהב אותו חזרה ולכן גם לא ממהר לקחת אותו אליו. זה מה שהרגשנו ב 15 שנות הסבל של ר' עמרם. הקב"ה רצה שיישאר איתנו למרות המגבלות הרפואיות.
השבוע גם ציינו את ימי הזיכרון ואת חג העצמאות – אין פטריוט ציוני כמו ר' עמרם. הוא אהב את מדינת ישראל אהבה מיוחדת! הוא היה הראשון לתלות דגל בביתו ביום העצמאות. הוא זה שבחר לעלות לארץ ישראל ממרוקו כדי להתגייס לצה"ל, ובהמשך עבד עשרות שנים בחברת "סולל בונה" והיה שותף לפרויקטים אדירים בבניין הארץ, בכבישים ובשכונות מגורים.
אני מוכרח לציין את המשפחה התומכת: בפרשת קדושים נקרא גם על כיבוד אב ואם: "איש אביו ואימו תיראו" – החידוש בפסוק הזה קובע שכיבוד אב ואם ממשיך גם לאחר שהאדם גדל, הפך לאיש והקים משפחה. וכזו היא משפחת כהן, כיבוד ההורים של 4 הילדים ראוי לכל ציון, יחד עם הרעייה המסורה שושנה שתבדל"א ניתן בהחלט לקבוע שלא כל אדם היה יכול להאריך את חייו שנים רבות עם בעיות רפואיות קשות – אולם כשיש כזו משפחה חמה, מחבקת ותומכת שסעדה את ר' עמרם מסביב לשעון – הדבר מובן בהחלט. כך גם ניתן להוקיר תודה למטפלת הצמודה בל שלא פסקה מלטפל במסירות אין קץ במשך שנים רבות ור' עמרם בוודאי היה רוצה להגיד לה ולמשפחה תודה רבה!
נבקש מבורא עולם שיניח את ר' עמרם הכהן תחת כיסא הכבוד, שייתן כח ובריאות לרעייה שושנה ובע"ה נתפלל שתהא נשמתו צרורה בצרור החיים
