איש השנה של לוד: ליאור בניסטי - אדם של עזרה, נדיבות ונתינה אין סופית לזולת!
איש השנה של לוד: ליאור בניסטי - אדם של עזרה, נדיבות ונתינה אין סופית לזולת!
פורסם בתאריך:
"צו החיים: תן וקח. כך נברא העולם; שכל אדם יהיה משפיע ומקבל, ומי שאין בו שניהם כאחד - הריהו כאילן סרק"
רבי יצחק מזידיטשוב
מקובל לבחור את איש השנה מבין גלריית הפוליטיקאים הפועלים למען העיר בכל ימות השנה, מרביתם במשרה מלאה, ומקצתם בהתנדבות. הפעם חרגנו ממנהג זה, ולא בגלל שלא נמצאו פוליטיקאים הראויים לתואר, אדרבה - השנה היו אין-ספור אישים מן הפוליטיקה המקומית שהיו ראויים להתכבד בתואר "איש השנה". אולם, קשה ולא ראוי להתעלם מהכוכב החדש שזרח בשנים האחרונות בשמי לוד.
הוא עונה לשם ליאור בניסטי, סרן במיל' ומחנך, שהגיע ללוד לפני 5 שנים, ומאז הטביע חותמו כמעט בכל פעילות התנדבותית בעיר. בסך הכול בן 35, אבל בעל רזומה של איש אשכולות, רב-פעלים ובא בימים...
את שיא הנתינה, כך נדמה, הוא שבר בשנה שעברה, כשהציל את חייו של דוד זוהר, תושב קרית גת בן 67 ואב לחמישה, הסובל ממחלת הסוכרת שהרסה את כליותיו. "שלחו לי מלאך", אמר מר זוהר, זמן קצר לאחר שליאור העניק לו את אחת מכליותיו, ללא שהכיר אותו טרם לתרומה, וללא כל תמורה, מיותר לציין.
"אלוהים שלח אליי מלאך שנתן לי סיכוי לחיות, זו המחשבה הראשונה שעלתה בראשי. מרגש ומדהים שיש בעולם אנשים טובים שמוכנים לתת יותר מאשר לקחת. אלה אנשים גדולים מהחיים. קשה לי עדיין לעכל את זה שהצילו את חיי, אני שמח שיש בעם ישראל אנשים כמו ליאור", אמר דוד זוהר, שקיבל את חייו במתנה בזכות איש השנה שלנו, ליאור בניסטי, בכתבה שהתפרסמה ב"ידיעות אחרונות". ואנחנו, תושבי לוד, מודים לאל ששלח לעירנו אדם בעל ערכי נתינה ונדיבות כמוהו. ועל כך, אנו אומרים "תודה", מחזירים לו במעט שאנחנו יכולים, ומעניקים לו את תואר "איש השנה" של לוד.
איש השנה של לוד: ליאור בניסטי
הוא נולד בנתניה לפני 35 שנים, הוא קצין במילואים ומחנך, והוא הגיע ללוד לפני כחמש שנים, יחד עם ח"כ איציק שמולי, בפרויקט הסטודנטים, שהלך וצבר תאוצה בשנים האחרונות, בעידודו של ראש העיר, עו"ד יאיר רביבו.
על פרויקט הסטודנטים:
התאחדות הסטודנטים בישראל בשיתוף עם מפעל הפיס יזמה לפני כארבע שנים מהלך אסטרטגי לאומי, במסגרתו העתיקו מאות סטודנטים את חייהם ללוד: עברו להתגורר בה, לעבוד בה וליזום בתוכה. כל זאת מתוך שאיפה שבהמשך יקשרו את גורלם בגורל העיר ויבחרו בה כמקום המועדף לבנות בו את חייהם. המטרה המרכזית היא לשנות את תדמיתה של העיר לוד, ובשיתוף הקהילה המקומית להפכה לסמל של הצלחה ולמוקד משיכה לסטודנטים ולצעירים בכלל!
היום גרים בעיר למעלה מ-400 סטודנטים ובוגרים, חלקם בכפר הסטודנטים אותו הקימה עמותת "איילים" ולמעלה מ-250 סטודנטים בקהילת הסטודנטים בלוד של התאחדות הסטודנטים. במסגרת הפרויקט, נכנסו סטודנטים לדירות שכורות בעיר, כאשר כל חבורה של 20-25 סטודנטים גרה בשכונה אחרת במרכז העיר ופועלת בה. עד כה יש בעיר כבר כ-9 קהילות סטודנטים הפזורות ברחבי העיר ופועלות יחד עם התושבים לממש את חזונה של לוד כעיר מופת הממוקמת בלב הארץ.
לוד נבחרה משתי סיבות עיקריות: האתגר והפוטנציאל הגלומים בה. בעבר העיר הייתה מזוהה כיישוב עם אתגרים ובעיות רבות, ומעמדה נפגע מאוד בשל כך; מאידך, הפוטנציאל הטמון בלוד הוא אדיר. מיקומה במרכז הארץ ובקרבת אמצעי תחבורה רבים כל כך, ההיסטוריה והמורשת המפוארת של העיר, ובעיקר התושבים המדהימים שיש בלוד, הם המעניקים תקווה לכל המבקשים להפיח רוח חיים חדשה ולממש את חזון העיר כמופת לעיר רב-תרבותית, צעירה ואטרקטיבית.
בלוד ניתן להגשים חלומות לשינוי חברתי בצורה משמעותית ביותר. העיר מזמנת הזדמנויות רבות בתחום הדיור, התרבות וההגשמה הקהילתית. לוד מיוחדת במינה ומובילי הפרויקט מאמינים כי צריך וניתן לגשר על הפער העצום בין מצבה בעבר למימוש כל הטמון בה.
המעבר ללוד, ההתאקלמות המהירה וההפיכה לאחד מהכוחות המובילים בעיר
לאחר שהשתחרר מצה"ל בדרגת סרן, למד ליאור באוניברסיטה ורכש את התואר הראשון בגיאוגרפיה ובחינוך. לאחר תקופה בה עבד כמורה להיסטוריה בנצרת עילית, החליט לעשות את המעבר ללוד, והוא לא מתחרט לרגע. כעבור זמן קצר, הוא מונה לתפקיד מנהל מרכז הצעירים, במסגרתו הוא מוביל את צוות המרכז ומפתח תוכניות והזדמנויות לצעירים תושבי העיר לוד בגילאי 18-35.
מכריו מתארים אותו כאיש של עשייה חברתית, החולם על רעיון ומצליח להוציא אותו לפועל בצורה הטובה והיצירתית ביותר. הוא מוביל קהילת סטודנטים בוגרים שעברו לגור בעיר והחליטו להישאר ולהתמקם פה. הוא יזם את פרויקט קהילת המחנכים בשיתוף התאחדות הסטודנטים ואגף החינוך העירוני, ובין יתר פעילויותיו, פיתח פרויקט תיעודי של סיפורי עלייה מאתיופיה וסודן.
כאן הכיר את בת זוגו שרה, וכאן הוא מגדל את זיגי, כלבו הנאמן. הוא בשלן מצוין וחובב טיולים בארץ ובעולם.
צוות מרכז הצעירים נוהג לספר, שליאור ׳חי על עוגיות ואידיאלים' - אוהב לאכול שטויות, ומכור לערכים ואתגרים חדשים.
ייסוד פסטיבל הקולנוע החברתי בלוד
בפגישה עימו, הוא מספר לנו: "בעיקרון אני פעיל חברתי כל חיי הבוגרים ועברתי ללוד לפני כ-5 שנים, כדי להקים עם עוד כמה חברים את מיזם קהילות הסטודנטים בלוד. היום יש כ-300 סטודנטים בעיר והפרויקט מתפתח לעוד ערים בישראל. לפני שלוש שנים בערך הקמתי את המרכז לצעירים. זהו גוף עירוני, הנותן מענה לצעירים מהעיר למצות את הפוטנציאל שלהם במגוון רחב של קורסים, סנדאות יעוץ אישי ובעוד פעולות ונושאים רחבים ומגוונים.
כמו כן יסדתי בעיר את פסטיבל הקולנוע החברתי בלוד, ובשבוע שעבר התקיים המחזור השני של הפסטיבל ברחבי העיר.
בנוסף לכל אלו, ליאור הנו פעיל חברתי, העוסק ביזמות חברתית. כאמור, בעל תואר ראשון בחינוך והוראה ממכללת אורנים, שם גם שימש כיו"ר אגודת הסטודנטים, וכן חבר הנהלה בהתאחדות הסטודנטים בישראל וחבר בצוות המקצועי של איחוד הסטודנטים האירופאי ESU, שם הוא אחראי על פיתוח פנים-ארגוני. איש רב-אשכולות, כבר אמרנו!
כמו-כן, ליאור היה מעורב בהקמתם של מספר ארגונים ללא כוונת רווח, שבחלקם הוא משמש כיו"ר או חבר ועד מנהל. ארגונים העוסקים בחינוך, בסביבה ובצמצום פערים בחברה. את המעבר המשמעותי ללוד, יחד עם כמה שותפים, הוא עשה במטרה להקים את פרויקט RELOD - קהילת הסטודנטים בלוד. הוא ייסד את המרכז לצעירים בלוד, אותו הוא מנהל, כאמור, עד היום.
על תרומת הכליה: "ערכים של ערבות הדדית ונתינה"
לפני כשנה וחצי, השתכנע ליאור להצטרף למאגר תורמי הכליות מן החי. "היו לי המון חששות בהתחלה", הוא אמר בזמנו, בכתבה לעיתון "ידיעות אחרונות". "התחלתי בתהליך הבדיקות, ובתוך כך גם שוחחתי עם אנשים שתרמו כליה, וזה מה ששכנע אותי בסוף להסכים. אתה מציל חיים של אדם אחר. זה נראה לי מחיר הגיוני לשלם, כשלוקחים את הסיכון של הניתוח עצמו ושל ההרדמה. כמה ימים של התאוששות, אבל אתה מעניק חיים לנתרם ובעצם לכל משפחתו".
"מה מביא אדם לתרום לאיש זר חלק מגופו?", הוא נשאל בכתבה, וכך ענה: "ברובד הראשוני והמיידי, אני מסייע לאדם בצורה מאוד משמעותית. זה להיות נוכח בפתרון הבעיה בצורה הכי עמוקה שיכולה להיות. בנוסף, חשוב היה לי להראות שיש דברים שהם ללא תמורה, יש דברים שעושים מתוך ערכים של נתינה, מתוך ערכים של סולידאריות ושל ערבות הדדית. אנחנו חיים בעולם ציני. הייתי רוצה להפסיק את הציניות הזו, לומר שיש דברים שהם לא רק לטובתי האישי או לביתי".
המושתל, דוד זוהר: "אלוהים שלח לי מלאך"
את הכליה קיבל דוד זוהר, תושב קרית גת בן 67 ואב לחמישה, הסובל ממחלת הסוכרת שהרסה את כליותיו. בארבע וחצי השנים האחרונות, קודם להשתלה, הוא עבר שלושה טיפולי דיאליזה בשבוע. "הטיפולים הללו גומרים אותך" הוא מספר, "אתה שב הביתה עייף, תשוש, והיום כולו נהרס. אין לך חיים, זו משימה קשה מנשוא ומדכאת.
אלוהים שלח אליי מלאך שנתן לי סיכוי לחיות, זו המחשבה הראשונה שעלתה בראשי. מרגש ומדהים שיש בעולם אנשים טובים שמוכנים לתת יותר מאשר לקחת. אלה אנשים גדולים מהחיים. קשה לי עדיין לעכל את זה שהצילו את חיי, אני שמח שיש בעם ישראל אנשים כמו ליאור".
על יאיר רביבו – "אדם וראש עיר מיוחד במינו"
כיום, מתגורר ליאור בשכונת שרת, יחד עם בת זוגו שרה, שעלתה לפני כעשר שנים מארה"ב, אותה הכיר במסגרת פעילויותיו הרבות בעיר. הוא עומד בקשר רצוף עם ראש העיר, עו"ד יאיר רביבו, עם סגנו יוסי הרוש ועם מנכ"ל העירייה אהרון אטיאס, עליהם יש לו רק מילים חמות וטובות להגיד. הם פועלים בשיתוף, בין היתר בנושאי התחדשות עירונית ופיתוח שכונות ותיקות. "אני מאושר מהמעבר ללוד שעשה לי רק טוב", הוא מספר לנו, ומוסיף: "אני אוהב את תחושת האחווה והשיתוף הקהילתי שקיימים בלוד. אני אוהב מאוד את הפעילות המשותפת עם תושבי העיר, שהתכונה הבולטת אצל רובם היא החום האנושי ואהבת האדם. אני בהחלט רוצה להקים כאן משפחה, ולגדל כאן את ילדיי. קשרתי את גורלי עם גורל העיר."
על ראש העיר, כאמור, הוא מרעיף מילים חמות ואין ספור סופרלטיבים ומחמאות: "מדובר באדם מיוחד, אנרגטי, חם וחריף-שכל, שפועל בצורה האולטימטיבית לשיפור החיים בעיר. יאיר הוא ללא ספק ראש עיר מיוחד במינו. יש לו רוח צעירה ואנרגיות בלתי נדלות, שבעזרתן הוא פועל לצמצום הפערים בכל תחומי החיים. בכלל, אני מרגיש צורך לפרגן לכל הנהלת העיר, ובפרט לסגן ראש העיר יוסי הרוש ולמנכ"ל העירייה, אהרון אטיאס, שעושים לילות כימים למען העיר ותושביה. אני סבור שתושבי לוד יכולים להיות גאים בהנהגה המיוחדת של העיר, שכדוגמתה לא ראיתי באף עיר אחרת. אני קורא לכל מי ששוקל לעזוב את העיר, להישאר כאן ולהיות חלק מהשינוי המשמעותי שמתרחש בלוד בכל תחומי החיים, בעיקר בתחום החברתי-תרבותי. גם אם התהליך ארוך ומסובך, וגם אם ייקח זמן עד שנגיע למנוחה ולנחלה, אין לי ספק שקרוב היום בו כל לודאי יוכל להיות גאה בכך שהוא מתגורר בעיר."
