המאבק נגד סגירת ביה"ס אורט רמלה לוד צובר תאוצה
המאבק נגד סגירת ביה"ס אורט רמלה לוד צובר תאוצה
פורסם בתאריך:
המאבק נגד סגירת ביה"ס אורט רמלה-לוד צובר תאוצה ומכה גלים, ביום שישי האחרון פורסמה עצומה נגד סגירת ביה"ס באתר עצומה, ע"י תלמידת כיתה יב' דורין בן מיכאל.
כזכור, בשבוע שעבר הודיע לביא, כי ימנע מתלמידי ט' ו-י' ברמלה רישום לשנת הלימודים הבאה, כתבת "אזורינט" מיום 13.2.14 - "חילופי מכתבים בין לביא לרביבו בעניין סגירת ביה"ס התיכון אורט רמלה לוד
בעצומה מתארת בן מיכאל את התדהמה הרבה שהכתה החלטתו של ראש עירית רמלה, יואל לביא, בה ובחבריה לספסל הלימודים. ומזמינה את חבריה וחברותיה, בני הנוער, לשלוח גם הם באופן פרטי מכתבים לראש העיר, לשרי החינוך והפנים, ולכל הגורמים הרלוונטיים, שיסורו בהם מן ההחלטה.
בן מיכאל כותבת בין היתר: "בלי הודעה מוקדמת,הודיעו לנו לתלמידי רמלה לוד שרוצים לסגור את בית הספר שלנו ובמקומו רוצים לנצל את השטח לטובת דיור,
אחרי שיצאנו מההלם ושעיכלנו פחות או יותר את המצב,הבנו שאנחנו חייבים לפעול .."
עוד כותבת בן מיכאל: "כתבתי מכתב שאתם מוזמנים לקרוא ולומר את דעתכם וגם רצווי לשלוח לי מכתב אישי מכם, והמכתב יועבר לגורמים שעוסקים בנושא:(כמה שיותר דעות וכמה שיותר קולות של בני נוער יותר ישפיעו על ההחלטה)"
להלן המכתב שפירסמה בן מיכאל:
שמי דורין בן מיכאל מכיתה יב' 5 מבית הספר רמלה לוד.
אני לומדת ברמלה לוד מזה שלוש שנים,הגעתי עם ביטחון ללימודים כי ידעתי שמדובר בבית הספר הכי טוב באזור.
הכרתי את המורים,התפלאתי שבכלל קיימים מורים כאלה בארץ.
לאחר ששמעתי את הבשורה על כך שרוצים לסגור את בית הספר שלי,הבנתי שחייב לפעול,אסור בשום אופן שזה יקרה,ילדים שגדלו פה,שלמדו פה וגם שהוריים למדו פה,אינם מוכנים לוותר על כך שהמקום שבו הם גדלו וצברו את הזכרונות הכי יפים שהם הזכרונות של התיכון,יהרסו בן רגע.
עוד כמה חודשים בודדים אני מסיימת ללמוד בתיכון רמלה לוד .
לא יעלה על הדעת שלא יהיה לי מקום לחזור אליו אנחנו כל תלמידי רמלה לוד לא מוכנים לוותר ולא מוכנים שפרנסתם של המורים תיהרס.
כל המורים ברמלה לוד הם וותיקים והם מורים משכמם ומעלה,הם לא רק חינכו אותנו אלא את ההורים שלנו,הבית ספר קיים כבר כמעט יותר מ60 שנה ואין באפשרותי לעכל דבר נורא שכזה.
הבית ספר יהרס ואיתו כל הזכרונות,איתו כל החוויות המורים נתנו מקום להתבטא ומקום תמיד לשפר,אמרו שזה לעולם לא מאוחר מדי.
אני לא מוכנה לראות את המקום שגדלנו בו כל כך הרבה שנים,נהרס לנו מול העיניים ולשבת בידיים כבולות. במקום להרוס את המקום אפשר לטפח אותו ואפשר לגרום לו להיות יותר מטופח ולהביא יותר תלמידים,ההורים של אותם תלמידים גם אינם מוכנים לעכל שהבית ספר שאפילו הם למדו בו הולך להיות הרוס.
איפה ההגיון בלהרוס דבר שהיה כל השנים האלה מקום לילדים נתן להם להתבטא ולבנות את עצמם?
צריך לעזור לילדים האלה ולא לתת להם לעבור לבית ספר אחר כי הם כבר התאקלמו והם רוצים להישאר ברמלה לוד כדי להתעצם ולהתפתח.
צריך להבין שאינטרסים כלכליים אינם חשובים יותר מהעצמה אישית,התפתחות והתבגרות של תלמידים.
ללמוד אפשר בכל מקום,אבל ללמוד גם איך להיות בן אדם טוב יותר ומוסרי יותר,אחראי יותר ונבון יותר זה לא אפשרי בכל בית ספר,צריך לשקול את העניין מכל פינותיו,כי החסרונות פה יותר גדולים מהיתרונות בסגירת בית הספר.
חשוב להבין שנמשיך לנסות עד שנקבל את מבוקשנו ואנחנו לא נשקוט,אנחנו נלחם בשביל מורנו בשביל עצמנו וכמובן בשביל התלמידים שעתידים לבוא וללמוד כמו שאנחנו למדנו,מגיע לדורות הבאים ללמוד ולחוות את החוויות שאנו עברנו,מגיע להם להתפתח ולהתעצם ולדעת איך להתבטא ולא רק לדעת איך לענות על שאלת בגרות.בגרות זה דף נייר,אבל את הבגרות האמיתית זה דבר שלא מלמדים כל המורים,והמורים שלנו עושים זאת בהתנדבות כי הם גאים ללמד את הערכים ואת המוסריות יותר מכל חומר אחר.
לכן חשוב לשמור על בית הספר פתוח לקבלת ילדים ופתוח להמשך לימודים כרגיל.
ילדים מכל השכבות חתמו על העצומה שלשמור על בית הספר פתוח לתלמידי רמלה לוד חשוב לשמור על בית ספרם כמקום למידה,כמקום שבו הם מרגישים בטוחים ומרגישים קרובים למוריהם.
אני בטוחה שבית הספר רמלה לוד יישמר וימשיך להיות פתוח עוד הרבה זמן ואף אחד לא יגרום לנו לעזוב אותו,במשך 60 שנה הוא לא נסגר ואין סיבה שהוא ייסגר כרגע.
