מיכל מלניק, ותיקת גימלאי עיריית לוד, נפטרה בשיבה טובה. יהי זכרה ברוך!

מיכל (מילה) מלניק ז"ל, יקירת העיר לוד, היתה ניצולת שואה אשר אהבה להאכיל ילדים וקשישים. כשהתקבלה לעבודה בעיריית לוד ע"י מנהל אגף החינוך אברהם קירשנר ז"ל, היא ביקשה ממנו לעבוד במפעל ההזנה העירוני שהיה בשלבי הקמה ראשוניים. אברהם הסכים מיד ומינה אותה כאחראית על מפעל ההזנה , מפעל אשר סיפק ארוחות חמות לכל תלמידי לוד וגם לקשישי העיר, שרובם היו ניצולי שואה. מיכל נקלטה לעבודה בעיריית לוד מיד כשהסתיים השלטון הצבאי בעיר העברית. מיכל הקימה את המטבח העירוני בקומת הקרקע שבמרפ"ד ברח' דני מס. מיכל כגמלאית העירייה המשיכה לעסוק בפעילות התנדבותית ענפה בקהילה, במיוחד ב"בני ברית" ובמשרד הביטחון.

פורסם בתאריך: 27/12/2020 17:00    מאת: ג'אק שיטרית

נכתב על ידי

ג'אק שיטרית

רמלודנט באר יעקב

בתמונה: ראש העיר בני רגב מעניק את תעודת יקירת העיר לוד למיכל (מילה) מלניק ז"ל

מיכל מלניק לבית צ'רניצקי - מילים לזכרה מאת בתה לאה.

מיכל מלניק הלכה לעולמה בשיבה טובה – בת 102- בערב העשירי  בטבת, שהוא יום הקדיש הכללי לנספי השואה שמקום קבורתם לא נודע, ונקברה ביום שישי -לקראת שבת.

יש בעובדות אלה להצביע על מי שהיתה מיכל, לא רק עבורנו, בני משפחתה, אלא לכל מי שהכיר אותה בכל מסגרת שהיא.

מיכל, ילידת פולטוסק, נקראה ע"י הוריה על שמה של בתו של שאול המלך, מלאה באהבה, אומץ ונחישות מודעת.

את זוועות השואה היא שרדה עם בעלה, אברהם מלניק- גם הוא יליד פולטוסק , וב- 1949 עלו ארץ ובה לראשונה, בנו את ביתם עם  3 ילדיהם.

מיכל, ברוכת כשרונות, חריצות ונועם הליכות, עבדה תמיד, ושנים ניהלה  לתפארת  את מרכז הזנת הילד והקשיש של משרד החינוך, בעיר לוד, בה זכתה לקבל את תואר יקירת העיר.  בנוסף היתה מעורה בעשייה ציבורית ובהתנדבות באירגונים שונים, והיתה כתובת מוכרת לסיוע, הכוונה ותמיכה לכל נזקק , באשר הוא.

אישיותה הקורנת, הנתינה הלא שיפוטית שלה  וחכמתה זיכו אותה בתואר " הקמע שלנו", " הכתר שלנו" ו"המודל שלנו", בכל מסגרת אליה השתייכה.

אהובה על הכל מעצם היותה היא.

עבורנו, המשפחה- ילדים, נכדים ונינים על שלוחותיהם - 'סבתא מיכל' היתה עמוד התווך ואבן שואבת לחכמה , אומץ ונדיבות. ומסתבר, שכך היתה גם במעגלים שמחוץ למשפחה.

היא שריד לזן מיוחד של אנשים, ואנו זכינו בה.

יהי זכרה ברוך!