עדות אישית של סרן יעקב גלויברמן מלפני 40 שנה

מלחמת לבנון הראשונה התרחשה ברובה בשטח לבנון בין ישראל לסוריה וארגוני טרור פלסטיניים שישבו בלבנון, וביצעו פיגועים בישראל ובמדינות נוספות. מבצע שלום הגליל נערך בין ט"ו בסיון תשמ"ב, 6 ביוני 1982, ל-י"ב בתשרי תשמ"ג, 29 בספטמבר 1982. לחיילים ששירתו בתקופה זו הוענק אות מערכת שלום הגליל.

פורסם בתאריך: 06/06/2022 17:00    מאת: ג'אק שיטרית

---

נכתב על ידי

ג'אק שיטרית

רמלודנט באר יעקב

הרב יעקב גלויברמן מספר בגוף ראשון על זכרונות החרוטים אצלו, מאותם קרבות בהם השתתף בעת מלחמת שלום הגליל בשנת 1982:

"ארבעה עשורים חלפו מאז השתתפתי כקצין צעיר במלחמת שלום הגליל בשנת 1982, והמראות והזיכרונות צרובים וברורים מאי-פעם. מראות החיילים הפצועים והחללים הרבים השם יקום דמם, לא משים מזיכרוני עד היום – יהי זכרם ברוך.
היה זה באישון לילה כשגדוד 7041 עם המג"ד סא"ל אשר דיאמנט, התפצל ואוגדה 96 תחת פיקודו של תת אלוף עמוס ירון, נעו עם הכוחות אל תוך לבנון כשהם עוקפים את צור וצידון שעל קו החוף, שם התנהלו קרבות עזים.

זוכר אני כיצד במהלך הקרבות הגעתי לבתי כנסת מפוארים בערי לבנון, כשבאחד הבקרים נעמדתי לתפילת שחרית כשאני עטוף בטלית ומעוטר בתפילין. היה זה במורדות העיירה דאמור הלבנונית. 
לפתע פתאום, באופן פלאי לחלוטין, יצאו מחבלים עם בני משפחות כשהם מניפים  דגל לבן של כניעה (ראה תמונה). על זה נאמר בתלמוד במסכת ברכות: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" - אלו תפילין שבראש. את התמונה צילם מ.פ. המפקדה אמנון מקיבוץ כברי שבצפון, שהתרגש לראות את המחזה המיוחד. בעיירה דאמור נהרגו לצערי לוחמים רבים מכוחותינו, ובניהם ידיד חסידות חב"ד סגן הרמטכ"ל האלוף קותי אדם הי"ד. על אף הקרבות הקשים, משם המשכנו לערים עליי, בחמדון, עד שהגענו לעיר ביירות וצרנו עליה.

ללא ספק - ניסים גדולים ליוו אותנו אז ומלווים אותנו גם כיום. עלינו להודות לאלוקים על כך שצה"ל הוא צבא חזק ומוסרי, ומאידך להתפלל גם שנזכה לגאולה ולהתממשות חזון אחרית הימים: "ובאותו הזמן, לא יהיה, לא רעב ולא מלחמה..."