דני כהן - יו"ר ועד עובדי עיריית לוד, נולד להנהיג!

דני כהן עובד בעיריית לוד משנת 1992 ומכהן כיו"ר ועד העובדים הבלתי מעורער, מזה כ-20 שנים. הוא בן 56, נשוי לאסתר, אב ל-4 ילדים וסב ל-4 נכדים. הוא ידוע כאיש של נועם, אחווה ושלום, אשר מאחוריו עומדת שורה של הישגים יוצאי דופן למען העובדים, ולצידו ניצבת נבחרת מובחרת של חברי ועד מופלאים ומזכירת ועד תותחית. אז מה הפלא, שלמרות גילו הצעיר יחסית, הוא אחד מראשי הוועדים הוותיקים והחזקים במדינה, שאף עובד לא מנסה לאתגר את מעמדו ולערער על מנהיגותו.

פורסם בתאריך: 25/09/2022 11:00    מאת: מערכת רמלוד נט ובאר יעקב

---

נכתב על ידי

מערכת רמלוד נט ובאר יעקב

דני כהן סוגר השנה 30 שנות עבודה בעיריית לוד, מתוכן 20 שנה כיו"ר ועד עובדי העירייה הבלתי מעורער. לפני שנכנס לתפקידו, לא קיבלו עובדי העירייה משכורות באופן סדיר ומעמדם היה בשפל המדרגה. במשך חודשים רבים הולן שכרם, ורבים מהם נאלצו לפנות לשוק האפור, כי לא היה בנק שהסכים לתת להם הלוואה. לאחר כניסתו לתפקיד, בשיתוף פעולה מלא עם ראש העירייה והנהלתה, הצליח דני כהן, עם כריזמה יוצאת דופן, כושר מנהיגות נדיר, בדרכי נועם, בנחישות ובחכמה רבה, להביא להרמת קרנם של עובדי העירייה ולשיפור בתנאי העסקתם וברווחתם, מן הקצה אל הקצה. בזכות הצלחתו חסרת התקדים, החלטנו להעניק לו את תואר איש השנה של האזור לשנת תשפ"ב. סיפורו של מנהיג בכל רמ"ח איבריו.

דני כהן עם רעייתו אתי

השנה מלאו 20 שנים להיבחרו של דני כהן לראש ועד עובדי עיריית לוד. גם את המשבר האחרון שעבר על העיר לוד בחודש מאי 2021 הוא צלח, כמו גם את כל המשברים שחוותה העיר בעשרים השנים האחרונות, כולל התמודדות עם 3 ועדות קרואות ו-7 שנים רעות ללא ראש עיר. במשבר האחרון הוא היה בורג מרכזי, כאשר בזכות קשריו המצוינים עם כל ראשי המגזרים בעיר, ובשל היותו איש של נועם ושלום, פעל להנמכת הלהבות ולהחזרת החיים בדו-קיום בעיר על כנם. סיכום ביניים, אבל לגמרי לא סופי, עם האיש שעשה מהפכה במעמדם של עובדי עיריית לוד.

דני כהן אהוד מאוד על עובדי העירייה ועל תושבי העיר בכלל. הוא עובד בעיריית לוד משנת 1992. לא הרבה יודעים, אבל בנוסף לתפקידיו הרשמיים בעיריית לוד, הוא מכהן בשלל תפקידים התנדבותיים למען הקהילה, וביניהם: דיין בבית הדין המשמעתי לרשויות מקומיות.

במשך השנים הרבות בהן הוא מכהן כיו"ר הוועד, הוא מילא את התפקיד באין ספור תכנים ופעילויות, חלקם פרי מוחו הקודח ויוזמתם שלו ושל חבריו לוועד. 

מאז שכבש דני כהן את תפקיד יו"ר הוועד בסערה, הוועד דואג לרשת ביטחון תעסוקתי לעובדים. יוזם אין ספור פעילויות רווחה למען העובדים, כגון: ימי גיבוש, השתלמויות עובדים, שמשלבות לימוד והקניית ידע ודעת, לצד נופש ומרגוע. גמולי השתלמות, שמוסיפים גם ידע וגם גמול נאה לתלוש השכר של העובדים. עזרה והכוונה בהשגת תארים אקדמאיים. חלוקת שי לעובדים מספר פעמים בשנה: ביום האישה, ביום הגבר, בחגים וכד'. חלוקת שי ליולדת. חלוקת שי לילדי עובדים המתגייסים לצה"ל. חלוקת ילקוטים לילדי עובדים העולים לכיתה א' ועוד.

גולת הכותרת: דני כהן והוועד חוללו מהפכה בקרב עובדי העירייה, כאשר הביאו אותם לרמות גבוהות מאוד, הן בארץ והן בחו"ל, בימי גיבוש וסמינרים במדריד, בוקרשט, אמסטרדם, מרוקו, אילת ועוד.

לפני זמן לא רב זקף לזכותו הוועד הישג אדיר, כאשר לאחר מאבקים משפטיים לא פשוטים, הצליח להשיב לפסיכולוגים של עיריית לוד, רטרואקטיבית, כספים של רכיבי שכר המגיעים להם, שלא שולמו במשך שנים. מדובר בהחזרים שמסתכמים ב-300 אלף שקל, שללא התערבות הוועד, ספק רב אם היו מגיעים לחשבון העובדים, על פי חוק ודין.

דני כהן ידוע כאיש של שלום ואחווה, האהוב מאוד על כל בני המגזרים והעדות בלוד, ולכן איש לא התפלא על כך שבפרעות מאי 2021 שהתחוללו בעיר, הוא היה אחד מהגורמים המרכזיים להנמכת הלהבות. פרעות שגבו מחיר כבד מהתושבים ומהנהלת העירייה, ואיימו לערער את יחסי השלום והדו-קיום השוררים בעיר ובעיריית לוד, מזה עשרות שנים.

גם תקופת מגיפת הקורונה, שלצערנו עדיין לא חלפה, הייתה קשה ומאתגרת לעובדי לוד, כמו גם לכל תושבי המדינה. ועד העובדים של עיריית לוד בראשותו של דני, עשה כל מאמץ אפשרי, כדי שהעובדים יעברו את התקופה במינימום דאגות וחולי, על מנת לספק להם תנאים נוחים ככל הניתן, כדי שראשם יהיה פנוי לעיסוקם העיקרי, כמשרתי הציבור הלודאי, בצורה האופטימלית והטובה ביותר. בצמוד לסיפוק תנאי העבודה הטובים ביותר בזמן המגיפה והסגרים, הוועד תמך בחולים המאומתים ונתן להם סעד וליווי צמוד עד להחלמתם וחזרתם לעבודה. כמו כן, ניתנו תמיכה נפשית, הסברים ושיחות אישיות, חולקו סלסילות פרי ענקיות לחולים, והשיא שאינו מובן מאליו: יו"ר ועד העובדים ביקר בבית כל חולי הקורונה, כדי לרומם את מצב רוחם, וכדי שיידעו שיש מי שחושב עליהם ותומך בהם בשעתם הקשה. וכמובן, הכול תוך כדי הקפדה ושמירה על הוראות משרד הבריאות. 

באופן רגיל, הבחירות לוועד עובדי עירייה נערכות מדי 3 שנים, ובהן נקבע הרכבם של היו"ר וחברי הוועד, עליהם מוטלת אחריות כבדה, של ייצוג מאות עובדי העירייה, שחלקם מפרנסים יחידים למשפחות קשות יום, המשתכרים בשכר גבוה רק במעט משכר המינימום. אבל מאז שדני כהן נבחר להיות יו"ר הוועד, בשנת 2002, כבר שום דבר לא "רגיל" בעיריית לוד. האהדה והתמיכה להן הוא זוכה בקרב העובדים, גרמו לכך שבשנים האחרונות לא נערכו בחירות לוועד, מהטעם הפשוט, שאף עובד לא קרא תיגר על מנהיגותו של דני כהן. אף לא עובד אחד, לא הציג את מועמדותו כנגד היו"ר או חברי הוועד המכהנים.

האם יש ביטוי חזק ונאמן מזה, להוכחת התפקוד האופטימלי של הוועד והעומד בראשו למען העובדים?

מספר לנו דני את סוד הצלחתו: "התחלתי את עבודתי בעיריית לוד, כעוזר בנאי ומסגר, באגף התפעול, בשנת 1992. בשנת 2002 נבחרתי לחברות בוועד ובשנת 2004 נבחרתי לכהן כיו"ר הוועד. מעולם לא שכחתי, ולעולם לא אשכח, שצמחתי מתוך העובדים היקרים אותם אני מייצג, שרובם ככולם היו ונשארו חברים קרובים וטובים שלי. המוטו שמלווה אותי במשך כל שנות פעילותי בוועד ובכלל, הוא: "מעשה אחד פשוט של אכפתיות, יוצר אדווה אינסופית של נתינה".

דני נזכר בשנת 2004, השנה בה נבחר לראשות הוועד: "זאת הייתה שנה קשה מאוד. לא היה לי יום אחד של חסד. נכנסתי ישר לעובי הקורה של המאבקים בעירייה, ששיאם היה בכך שהעובדים לא קיבלו שכר קרוב לשנה וחצי. כספי פנסיה, קופות גמל וקרנות השתלמות, לא הופקדו לחשבונות העובדים כפי שהחוק מחייב. בנוסף לכל הצרות, העובדים לא קיבלו את זכויותיהם הבסיסיות, כגון: דרגות, קידום, השתלמויות, סמינרים, שי בחגים ועוד. השינוי הגיע כתוצאה ממנהיגות שהוביל צוות ועד העובדים המסור והנאמן, בדרך של נחישות, ערכים, אחריות ודאגה לחברינו. הפעלנו, בדרך כלל, שיקול דעת נבון, חכם ואחראי, לא פופוליסטי וחסר אחריות, על מנת שהעובדים לא ייפגעו ועל מנת שיקבלו את מלוא זכויותיהם, עם המון סובלנות וסבלנות, לצרכי הנהלת העירייה ומצוקותיה. זו לא חכמה לעשות שביתות חסרות אחריות, בכל פעם שאינך מקבל את מבוקשך, ולשפוך את המים יחד עם התינוק. כשהיה צריך להתפשר ולהתגמש, עד שהעירייה תתחזק ותחזור לעצמה, ידענו לעשות זאת. אך גם אם דחינו את המועד, מעולם לא ויתרנו על הזכויות הבסיסיות והאלמנטריות המגיעות לעובדים. במקביל, ניהלנו עם העובדים שיחות בגובה העיניים, ללא אשליות והבטחות שווא. אף פעם לא התחמקנו מבעיות, ותמיד חזרנו לעובדים עם תשובות, גם אם לפעמים נאלצנו לחזור עם תשובה שלילית.

האמון ההדדי והמנהיגות הבלתי מעורערת הם תוצר של עבודה של שנים, בהן נבנתה מערכת אמון אישית. עובד לא דורש הרבה: הוא רוצה להיות בטוח במקום עבודתו ולדעת שבעת שהוא עושה את תפקידו על הצד הטוב ביותר, מעמדו מובטח. לקבל הטבות וצ'ופרים מעת לעת, ולא פחות חשוב: מילה טובה. כשמספקים לו את כל התנאים הללו, גורמים, בראש ובראשונה, לכך שכל כולו נתון לעבודתו כמשרת ציבור. הבונוס הוא, שרוכשים את אמונו ונאמנותו.

דני מאמין, שעובד שקט מדאגות, עושה את מלאכתו על הצד הטוב ביותר. כשמדברים עליו כאחד מהאנשים החזקים בלוד, הוא הודף את הטענות בצניעות ובענווה: אני אולי משפיע היכן שצריך להשפיע, אך איני אוהב את המילה "חזק". בכל מה שקשור לזכויותיו ותנאיו של העובד, לעולם לא אוותר. למדתי בחיי, שהאדם עושה את התפקיד, ולא התפקיד עושה את האדם. הכול תלוי באלו שאיפות אתה מציב לעצמך, והאם אתה מגיע לעבודה במטרה לדאוג בראש ובראשונה לזכויותיהם ולקידומם של העובדים אותם אתה מייצג. מחד, להיות חבר נאמן של העובדים, תוך כדי כריית אוזן קשבת תמידית, למצוקותיהם וצרכיהם, ומאידך, להבין את מגבלות העירייה, ולקיים יחסי עבודה בשיתוף פעולה מלא עם הנהלת העירייה, למען העובדים ולמען קידום העיר. אלו שתי מטרות חופפות ומקבילות, ויישומן הוא החותמת להצלחתך!"

דני לא רק נאה דורש, אלא גם נאה מקיים. הוא מביא הוכחות חותכות ליישום משנתו, באמצעות עובדות: "כיום אין עובד בעיריית לוד, שתלוש השכר שלו לא השתפר במהלך השנים האחרונות, הן בזכות ההסכמים הקיבוציים, אותם יש לזקוף להסתדרות הכללית, המעוף ולמרחב השפלה, בראשותם של משה ארבלי ודני אוחיון, וכמובן בזכות ועד העובדים, אשר חתום על קידומם של העובדים באופן אישי, ברמות השכר, הדרגות והתנאים."

דני עם שלוש סייעות בגני ילדים שעשו הסבה להוראה

דני עומד על כך שניתן מילים טובות ומחמאות להנהלת העיר, ובראש וראשונה לראש העיר: "יאיר רביבו, מאז שנכנס לתפקיד, לפני כתשע שנים, אנו עובדים איתו באמון ובשיתוף פעולה מלא ופורה למען העובדים והעיר, כמו גם למנכ"ל העירייה אהרון אטיאס, לחברי הנהלת ומועצת העיר, שקשובים תמיד לצרכי העובדים ועושים מעל ומעבר למענם. הוא מדגיש באוזנינו: בתקופת כהונתו של ראש העיר, עו"ד יאיר רביבו, קודמו מאות עובדים, אשר צמחו מבסיס המערכת לתפקידי מנהלי מדורים, מנהלי מחלקות, סגני ראשי אגפים וראשי אגפים. ניתנו והוגדלו רמות אחזקת הרכב לעובדים, ניתנו דרגות על פז"מ ודרגות אישיות על פי הדרוגים הקבועים בחוק. עובדים יצאו לסמינרים והשתלמויות באילת, בים המלח ואפילו בחו"ל. העובדים מקבלים החזר כספי בגין השלמת חלקיות משרה. העובדים יוצאים ללימודי גמול א' ו-ב', שלצערנו נדחו לאחרונה בגלל הקורונה. נפתחות כיתות לימוד לקבלת תואר ראשון. העובדים זכאים לחברות במועדון 'שלך'  שלא נופלת למשל מזו של מועדון 'חבר', מועדון כוחות הביטחון. הוועד מקיים אירועים לילדי העובדים, ימי גיבוש אגפיים, הסדרי הלוואות עם הבנקים ואולי גולת הכותרת: העברנו, ביחד עם ראש העיר, שעשה צעד אמיץ ואצילי, מאות מעובדי החינוך, סייעות גני הילדים ובתי הספר, אבות בית וכד', ממעמד של עובדים שעתיים למעמד של עובדים קבועים עם דרגות. אני יכול לומר היום בביטחון מלא, שעובדים שהיו ללא אבא ואימא, הפכו לעובדים מן המניין, שחיים ומשתכרים בכבוד, ומקבלים את מלוא הזכויות, כמו כל העובדים מן המניין. אין יותר 'בנים חורגים' בעיריית לוד!"

כל עובד, זוטר כבכיר, שנכנס למשרדי הוועד, זוכה למענה מקיף ומספק. לדברי דני, גם עובדים בכירים מאוד נזקקים לשירותי הוועד מעת לעת. כל עובד שמקבל מענה לפנייתו, מרגש אותו. הוא התרגש במיוחד כאשר הצליח, בכוחות משותפים עם ההנהלה, לכסות את כל חובות העירייה לעובדים, כולל תשלומים לקרנות הפנסיה, לקרנות ההשתלמות ולקופות הגמל. סך שהגיע ל-60 מיליון ₪. הוא בעיקר התרגש, כשהצליח להשיג לעובדות ניקיון תשלומים רטרו אקטיביים של עשרות אלפי שקלים בגין השלמת חלקיות משרה, ובכך תוקן עוול שנגרם להן במשך שנים רבות. הוא התרגש יחד עם 50 סייעות הגנים בטקס שבו הוענקו להן כתבי מינוי להעברתן מעובדות שעתיות למעמד של קביעות. 

דני כהן מחבק את יהודה דדיה ז"ל שהיה אביו הרוחני

דני מודה בראש וראשונה למשפחתו ולאשתו, אותה הוא מכנה "המרגיעה הראשית". היא מבינה אותו ואת הנסיבות הכרוכות בתפקיד הקשה והמאתגר. הוא אינו שוכח להודות לחברי הוועד הנאמנים שלצידו, העושים לילות כימים למען העובדים: ניסים רז, מאור חמרה, יהודית מרציאנו ואבי סעדה, ולחברי הוועד שפרשו במהלך השנים: ויקו דעי ורינה גבו. ליהודה דדיה ז"ל, שנפטר לפני כשבועיים, הוא כבר חש געגועים עזים. את דדיה הוא מכנה "אבי ומורי". הוא כאב את לכתו, כמי שחווה כאב של קרוב משפחה אהוב.

דני מסכם: "חברי הוועד עובדים לצידי במשך שנים רבות, בנאמנות ובמסירות למען חבריהם עובדי העירייה. בתמורה לעבודתם, העובדים משיבים להם באהבה, תמיכה הבעת אמון ויחס חם ואוהד. במשך שנים, נבנתה בינינו מערכת אמון כה חזקה, שאיש לא יכול ולא רוצה לערער. ובבסיס הכול, עומדת השורשיות ואהבתנו לעיר לוד, שהצמיחה, גידלה אותנו והביאה אותנו להיכן שאנחנו. עיר שאין שנייה לה בעולם. הוא מזכיר כי בשני הדורות הראשונים שלאחר חורבן בית המקדש השני, הייתה לוד שנייה במעמדה רק לעיר יבנה, ובתקופה מסוימת, בין מותו של רבן גמליאל לבין מרד בר כוכבא, הייתה המרכזית והחשובה ביותר. דני כהן מסיים בתקווה, משאלת לב ותפילה: הגיעה העת להחזיר עטרה ליושנה!"