לפני 75 שנה, ביום 11.7.1948 שוחררה העיר לוד מידי השלטון הירדני, והפכה לעיר עברית.
היום מלאו 75 שנה לשחרור העיר לוד והפיכתה לעיר עברית. לדברי משה דיין, הקרב על שחרור הערים לוד ורמלה, הסתיים כעבור 47 דקות כאשר שבעה מחיילי הגדוד נפלו חלל ושבעה עשר נפצעו. אלה שמות החיילים, שנהרגו בקרב על שחרור העיר לוד: יוסף בנטוויץ', גדעון גרטבול, עמוס ויגודסקי, אורי נחושתן, אורי פריד, יעקב קליימן, ברוך קרבצ'יק. יהי זיכרם ברוך!
פורסם בתאריך: מאת:
נכתב על ידי
ג'אק שיטרית
רמלודנט באר יעקב
בתמונה: השר יגאל אלון מניח זר פרחים לרגלי אנדרטת הזכרון בעצרת הזכרון בגן העירוני במלאת 21 שנה לשחרור העיר לוד. (צילום: מיכאל אלמגור-מרצ'לו)
היום מלאו 75 שנה לשחרור העיר לוד והפיכתה לעיר עברית. לדברי משה דיין, הקרב על שחרור הערים לוד ורמלה, הסתיים כעבור 47 דקות כאשר שבעה מחיילי הגדוד נפלו חלל ושבעה עשר נפצעו. אלה שמות החיילים, שנהרגו בקרב על שחרור העיר לוד: יוסף בנטוויץ', גדעון גרטבול, עמוס ויגודסקי, אורי נחושתן, אורי פריד, יעקב קליימן, ברוך קרבצ'יק. יהי זיכרם ברוך!
שדה התעופה לוד לאחר כיבושו. הגיע הזמן שיחזור ללוד! (צילום: ויקיפדיה)
אור ליום 10 ביולי 1948 נכבש שדה התעופה בלוד על ידי גדוד השריון 82 ופלוגה מגדוד 42. כן נכבשו על ידי גדוד 33 של 'אלכסנדרוני', וגדוד 89, הכפרים וילהלמה, רנטיה (כיום רינתיה), קולה, לאחר קרב קשה, וטירה. בנוסף, יהודייה (כיום יהוד) נתפסה, כמעט ללא לחימה, על ידי כוח חי"ם. גדוד 82 המשיך וכבש את דיר טאריף (היום היישוב שוהם), אך נאלץ לסגת עקב התקפות קשות של הלגיון, והדבר עיכב את התקדמות הזרוע הצפונית לעבר בן שמן.
יגאל אלון מפקד המבצע
בהתאם לתוכנית, כוחות חטיבת יפתח שהיוו את הזרוע הדרומית כבשו את עינאבה-(כיום ענבה), ג'מזו- (כיום גמזו), ודאניאל- (כיום כפר דניאל). הם הגיעו ב-10 ביולי 1948 לבן שמן, ואגב כך שחררו את המקום מניתוק בן כמה חודשים. בבן שמן הם עצרו, בהמתינם לזרוע הצפונית.
ב-11 ביולי 1948 ניסו שתי פלוגות גדוד הפלמ"ח השלישי, מחטיבת "יפתח", לפרוץ ללוד ממזרח אך נבלמו בכרמי הזיתים בגבולות העיר.
בזרוע הצפונית הצליח גדוד הפשיטה 89 להגיע לבן שמן ב-11 ביולי 1948 בשעה 16.00, לאחר קרבות קשים עם הלגיון בבודרוס ובדיר טריף. גדוד 82 התעכב.
שחרור לוד ורמלה
ב-10 ביולי כבש כוח של גדוד 42 את מפקדת חסן סלאמה, שבין רמלה לבאר יעקב, אך לא הצליח להתקדם הלאה לכיוון שכונת סכנת פאנוס שמצפון לרמלה, ואף לא הצליח לכבוש את המגדל הלבן.
בעוד כוח 'יפתח' ממתין לסיועו של גדוד 82, אשר בושש להגיע, משה דיין שהיה מפקדו של גדוד הפשיטה 81 של חטיבה 8 (גדוד הקומנדו), החליט לבצע פריצה מהירה ללוד ובמכת אש להמם את כוחות הלגיון בלוד ורמלה ולאפשר את כיבושן על ידי יחידות 'יפתח'.
ה"נמר הנוראי" מוצג במוזיאון "יד לשריון" בלטרון.
הכוח הפורץ נע כשבראשו משוריין שלל של הלגיון שבראשו צריח ותותח, שכונה "הנמר הנוראי", ואחריו ג'יפים וזחל"מים. במכת אש מכל הכלים פרץ הכוח את קו העמדות בלוד וחדר לעיר. המשוריין נשאר במרכז העיר תוך כשהוא יורה לכל הצדדים ובעיקר על בית המשטרה (היום בית הדין של מג"ב). שאר הכוח פנה דרומה עד למבואות הצפוניים של רמלה משם נסוג בחיפוי המשוריין.
משה דיין, אחד ממפקדי גדוד קומנדו 89 מדריך את החיילים לקראת הפריצה ללוד לפני 75 שנה
כל הפשיטה נמשכה 47 דקות. אבדות הגדוד היו תשעה הרוגים ו-17 פצועים. הפשיטה הממה את הלוחמים הערבים וכוחות 'יפתח' הצליחו להשתלט בלילה על העיר, נציגיה הודיעו על כניעתם, והוכרז עליה עוצר. עם זאת, הכוח שבתוך בניין המשטרה נותר להילחם. על חלקו של גדוד הקומנדו במבצע כותב מפקדו, משה דיין: "היחידה נעה קדימה בטור שבראשו משוריין של הלגיון, עם צריח ותותח שתי ליטראות שנפל בידי הגדוד בפעולת יום אתמול. נמצא לו תותחן שאומן מניה וביה ושם מתאים – "הנמר הנוראי" – ומיד הופעל בשורותינו...עם כל ירייה של ה"נמר" התמוטטו שקי העפר של העמדות ונראו ערבים בורחים מעמדותיהם."
ב-12 ביולי 1948 בשעה 11:30 פרצו שלושה משוריינים של הלגיון, והחלו יורים לעבר הכוח הישראלי. מהאש נהרגו שני חיילי יפתח ו-12 נפצעו. ההתקלות ארכה 30 דקות ולאחר מכן הסתלקו המשוריינים. תושבי העיר, שהיו בטוחים כי הגיע הכוח הירדני שנשלח כתגבורת, החלו צולפים בישראלים מחלונות הבתים ומהגגות, ואף פרצו לרחובות ונשקם בידם למרות העוצר. ניתנה פקודה לירות בכל מי שייראה ברחובות.
לאחר אותה תקרית, התקיימה שיחה בין בן-גוריון למשה שרת, ובה הוסכם על המדיניות הבאה לגבי לוד ורמלה:
א. "יש להכריז ברבים בשתי הערים שכל מי שחפצו לצאתן - הרשות נתונה בידו".
ב. "יש להזהיר כי כל הנשאר יישאר על אחריותו מבחינת ההזנה ואין שלטונות ישראל מתחייבים לספק לו מזון".
ג. "אין בשום פנים להכריח נשים, ילדים, ישישים וחולים לצאת".
ד. "אין לפגוע במנזרים ובבתי כנסיות אלא אם יש צורך צבאי מכריע".
ה. "יש להקפיד בכל חומר הדין שהחיפושים לא יהיו מלווים מעשי חבלה והרס".
ו. "יש למנוע בכל האמצעים מעשי שוד".
ההנחיות הללו נשלחו לאלון באותו ערב, בגרסה מתוקנת של אג"ם, בה נאמר: "להזהיר שאיננו אחראים להגנת הנשארים".
בלוד נותרו רק כמה מאות תושבים, רובם נוצרים, שבחרו להישאר. המפונים הורשו לקחת את כל רכושם הנייד, מלבד רכב ממונע. הם פנו צפונה לכיוון ברפיליה, שם עדיין נמצא הלגיון. ב-12 ביולי בבוקר תפס כוח של גדוד 42 את סכנת פאנוס, ובהמשך אותו יום חתמו נכבדי רמלה על הסכם כניעה מול מפקדי 'קרייתי'. מטה מבצע דני גייס 50 משאיות שהובילו את התושבים עד אל קובאב (כיום משמר איילון), ומשם עשו דרכם ברגל לקווי הלגיון בלטרון. תוך יומיים פונו 30,000 - 45,000 תושבים. בלילה שבין ה-12 ל-13 ביולי חמקו הלוחמים שבבניין המשטרה והושלם שחרור העיר לוד.
רוב התמונות הועתקו מויקיפדיה.
תגובות
כתבות אחרונות בחדשות לוד
משטרת לוד והעירייה פותחות בגיוס שוטרים ושוטרות.
לוד באור המדורות: אלפי תושבים חגגו אמש את ל"ג בעומר ברחבי העיר
ממשיכים במשילות: עיריית לוד סגרה עסק שמכר אלכוהול והיווה מטרד לציבור
התושבים בלוד הוזהרו והחליטו: מפרקים את הבנייה הבלתי חוקית לבד ונמנעים מהליך משפטי ופלילי
