עשרה בטבת, יום צום לזכרם של נרצחי השואה וחורבן בית המקדש הראשון

צום עשרה בטבת מצויין היום בכל קהילות ישראל ברחבי העולם, יום שבו על פי המסורת היהודית החל המצור על ירושלים עד לחורבנה והחרבת בי המקדש הראשון, כשנה וחצי לאחר תחילת המצור. בנוסף, הרבנות הראשית לישראל החליטה בשנת 1951 לקבוע כי עשרה בטבת יהיה יום הקדיש הכללי לזכרם של נספי השואה האיומה שפקדה אותנו.

פורסם בתאריך: 28/12/2017 11:00

צילום - פוטו אוניברסל- מרצ'ל בשנת 1952

בכ"ז בכסלו תשי"א החליטה הרבנות הראשית לישראל לציין את יום עשרה בטבת בכל שנה כ"יום הקדיש הכללי". יום זה נועד לאפשר לקרובי הנספים בשואה שיום פטירתם לא נודע לנהוג במנהגי יום היארצייט של הנפטרים: להדליק נרות נשמה, לומר קדיש וללמוד משניות לעילוי נשמות הנספים. על פי תקנת הרבנות הראשית, בבתי הכנסת, לאחר קריאת התורה שבתפילת שחרית, אומרים את תפילת אל מלא רחמים לזכר חללי השואה.
החלטה זו של הרבנות הראשית באה בעקבות התנגדותם הנחרצת של הרבנים החרדיים המרכזיים לקבוע יום תענית נפרד לזכר השואה. גם החלטת הפשרה הזו לציין את זכר השואה במסגרת התענית הקיימת בעשרה בטבת, לא התמסדה באופן משמעותי בציבור החרדי.

שנתיים לאחר החלטה זו, כשקבעה הכנסת תאריך ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, פעלו נציגי הציונות הדתית למען בחירת התאריך של עשרה בטבת. גם לאחר שעמדתם לא התקבלה, לא הסכימה הרבנות הראשית לבטל את ציון יום עשרה בטבת כיום הקדיש הכללי, והממסד הדתי המשיך לפעול למען חיזוק יום הזיכרון בעשרה בטבת. עם השנים הפך יום הקדיש הכללי ליום שמצוין בעיקר על ידי הציונות הדתית.

תמונה: רב הקהילה הבולגרית בלוד מדליק נר לזכר הנספים בשואה.