רפי יקותיאל יוצא באיגרת מרגשת ורוצה להגשים חלום

רפי יקותיאל, מועמדה האינטילגנטי של סיעת "יש עתיד לכולנו", יוצא בקריאה נרגשת אל ציבור הבוחרים, 5 ימים לפני הבחירות: "אני קורא לכם לממש את זכותכם ולתת לי את קולכם, כדי שאמשיך במסעי זה, שהינו בגדר חלום. חלום שאני רוצה שתגשימו לי אותו. חלום שהוא כולו שלכם שבו אהיה בשבילכם ולמענכם.

פורסם בתאריך: 25/10/2018 13:00

תושבים יקרים,

הספירה לאחור החלה. ריח השינוי באוויר ואני רוצה לקחת אתכם למסע המופלא שחוויתי בשנה האחרונה. רשימת 'יש עתיד לכולנו' נוצרה במסע ההכרות שלי עם התושבים המופלאים של העיר שלנו. במסע שלי למדתי להקשיב, לגעת ולהכיר את הבעיות האמיתיות המסתתרות מאחורי הדלתות. זה לא סוד שעברתי תקופה לא פשוטה בחיי האישיים, דווקא מהמקום של הקושי שחוויתי אני מתחבר למצוקות של האנשים. כל כך הרבה אנשים היו שם בשבילי ותמכו בי, כשלנגד עיניי  היה ברור לגמרי שביום שאני יוצא מהתקופה הקשה אני חייב להיות במקום של חמלה ועזרה לזולת.

במהלך השנה האחרונה אני כיתתתי את רגליי לכל רוחבה של עירנו. ביקרתי בשכונות, דיברתי עם אנשים, קידמתי פרויקטים מסויימים, אבל בעיקר - למדתי.

למדתי להכיל את המצוקות ולחשוב בקול רם. אני חי בלוד מלידה, בעיניי ובשבילי, אין עיר אחרת לחיות בה, ולא רק בגלל שנולדתי בה, אלא ובעיקר בגלל האנשים שחיים כאן.

האנשים המיוחדים והחמים שגרים בלוד נותנים לי את הדרייב לעבוד בשבילם. אנשים שתורמים לקהילה בחיי היומיום. רוח ההתנדבות בעירנו מחממת את הלב.
במסע המרתק שלי פגשתי אנשים חלשים שלא מסוגלים להילחם בגלגלי הביורוקרטיה וקולם לא נשמע.

קחו לדוגמה את אוכלוסיית הקשישים בלוד. אנשי דור המייסד של העיר שלנו, אחת האוכלוסיות החלשות בעירנו, מכתתים רגליים כדי ללכת לחפש סופר זול. בהיעדר סופר קרוב לביתם, הם נאלצים לנסוע עד קצה העיר כדי לערוך קניות וכל זה כדי לחיות בכבוד מתקציבם הזעום.

קיבל רוח גבית משר האוצר. יקותיאל וכחלון

כחלק מהמסע שלי ביקרתי בתוך השכונות. ידעתם שבשכונת גני יער, שמונה  אלפי תושבים, אין קופות חולים מקצועיות, ולעיתים התושבים צריכים לנסוע לערים אחרות על מנת לפגוש ברופא מקצועי? יותר מזה, אין שום שירות עירוני בשכונות כגון שירותי רווחה וכו.

אבל מה שמדהים, שהם מחייכים ואופטימיים ומאמינים בעיר שלנו. הם מאמינים וחולמים שיבוא יום ויהיה מישהו שישמע את קולם. הם עדיין תולים תקווה בדור הצעיר שיעמוד ויצעק את צעקת, ואני הקשבתי להם. בקול ענות חלשה.
ועכשיו, אני רוצה לספר לכם על אוכלוסיית החירשים בלוד. הם מונים כ 160 אנשים.
הקהילה היקרה הזו שמטה את ליבי וגרמה לי לזלוג דמעות עבורם. הקהילה הזו מקופחת תרתי משמע. הדבר הבסיסי ביותר - מועדון המפגש שלהם - אינו עולה על צרכיהם.
יש להם 45 שעות תרגום בשנה, ולצערי זה מבוזבז על בתי ספר ועל צרכי רווחה.
וכאן נשאלת השאלה: האם לאוכלוסיית החירשים לא מגיע אירועי תרבות?
אני מבטיח, שאפעל למענם בכל כוחי כדי לשנות את הסטטוס קוו הקיים.

ועכשיו אני רוצה לספר לכם סיפור מרגש. בעיר שלנו יש בחור מדהם, עיוור (לקוי ראייה). הוא סיפר לי שהוא רוצה להתנדב/ לעבוד שעתיים שלוש ביום  ללא תמורה. האיש המקסים הזה זקוק לחברה, להרגיש שהוא מועיל ותורם, לדוגמא לענות לטלפון במוקד 106, ובכלל - להתנדב בכל פעילות. לאחר בדיקה לעומק ובירור, מדוע לא מעסיקים אותו, גיליתי שהעלות המזערית של מערכת לעיוורים עולה 17,000 שח...

לסיכום מסעי זה המופלא, אני רוצה לספר לכם על בני הנוער הנהדרים שלנו, שמחד אנו רוצים להעניק להם את התנאים הטובים ביותר להפוך לנוער משובח. העצוב הוא, שאנו לא נותנים להם ארגז כלים לחיים, וזה בפארקים, במקומות בילוי ובשירותים חברתיים.

לסיום, כמה מילים ממני אליכם. המסע המרתק בעיר שלנו גרם לי לעשות חושבים עם עצמי. הוא חיזק לי את החיידק שפועם בתוכי מיום היוולדי, המסע המרגש הזה והמופלא הפך אותי לבולדוזר של עשייה. למדתי, שאין העומד בפני הרצון, צריך רק לרצות. אני חרתתי על דגלי שלא אזניח שום בעיה, שאצעק בשבילכם, שאלחם בשבילכם.

אני, רפי יקותיאל, מבטיח לכם שלא אסמן וי בעשייה שלי, אני מבטיח לכם שאהיה הקול שלכם ולא אנוח על זרי הדפנה עד שלא אהפוך כל אבן למענכם.
בשביל שאוכל לפעול למענכם, אני צריך את הכוח שלכם וקולכם מאחורי הפרגוד.

ב 30.10 אני קורא לכם לבוא ולהצביע ברגליים. זו זכותנו וחובתנו
הדמוקרטית. רגע לפני שאתם שמים פתק בקלפי, דמיינו לעצמכם - מה אתם מעדיפים? איש של עשייה, או איש של דיבורים...?

אני קורא לכם לממש את זכותכם ולתת לי את קולכם, כדי שאמשיך במסעי זה, שהינו בגדר חלום. חלום שאני רוצה שתגשימו לי אותו. חלום שהוא כולו שלכם. אני אהיה שם בשבילכם ולמענכם.

ברגשי כבוד והערכה

רפי יקותיאל