מיכאל אלמגור- האיש והמצלמה

ראש העיר יאיר רביבו הספיד את מרצ'לו והבטיח להנציח את זכרו בתוך המוזיאון לתולדות העיר לוד, בו יוצגו אלפי התמונות מארכיונו הפרטי המצוי כעת במפעל החסד "יד ביד" בלוד. הבת הצעירה של מרצ'ל, עופרה ואחדים מנכדיו נשאו דברים מאוד מרגשים אשר הרטיטו את ליבם המלווים. הרב גלויברמן וג'אק שיטרית העלו קווים לדמותו של מרצ'ל ז"ל.

פורסם בתאריך: 31/01/2019 07:00

צפו בסרטון שהוקרן בערב יום העצמאות בלוד

בני המשפחה ועשרות מוקירי זכרו ליוו אתמול את מרצ'ל בדרכו האחרונה, למנוחת עולמים בבית העלמין הישן בלוד.

מרצ'ל, היה שם החיבה של מיכאל אלמגור. כאשר ביקר ראש הממשלה דוד בן גוריון, בלוד בראשית שנות החמישים, ושמע שלצלם המקומי קוראים מרצ'ל, ביקש ראש הממשלה ממרצ'ל להסביר לו מדוע הוא נקרא כך. מרצ'ל אמר לראש הממשלה כי השם לא קשור לקרוב משפחה כלשהו, הציע לו ראש הממשלה לאמץ את השם מיכאל, ולא להיקרא יותר מרצ'ל. מיד לאחר הביקור, רכב מיכאל על אופניו למשרד הפנים כדי להחליף את שמו.

מיכאל אלמגור הידוע גם בשם מרצ'לו, נטמן אתמול (יום רביעי) בחלקת הקבר בבית העלמין הישן בלוד, חלקה אותה רכש לפני כמה שנים.

מרצ'ל נולד ברומניה לפני 95 שנים, ובהגיעו לגיל 17 נלקח ע"י בני בריתם של הנאצים למחנה עבודה בכפייה ברומניה. הוא הצליח להשאר בחיים כנראה רק בזכות אהבתו את המצלמה ואת עבודת הצילום.

לאחר מלחמת העולם השנייה, הצטרף מרצ'ל למקימי לתנועת "גורדוניה" והפך לחבר הנהלה של התנועה. בשנת 1947 יצא מרצ'ל עם קבוצה של צעירים לבולגריה ומשם עלו לאוניה כדי לנסות ולהגיע לחופי ישראל. הבריטים ששלטו אז בארץ תפסו את האוניה ושילחו אותה לקפריסין.

חברתו ברכה שתחיה, הציעה למרצ'ל שיתחתנו בקפריסין, ואכן מרצ'ל נענה להצעה החגיגית ונשא לו לאשה את ברכה אשר בילתה איתו בעצם כמעט בכל שנות חייו. לא מזמן הם חגגו 71 שנות נישואין. הם מעולם לא נפרדו , תמיד בילו יחד בהצגות ובמופעים בתל אביב וכמובן גם בעיר אותה אהב ותמיד הבטיח שלא לעזוב אותה עד יום מותו.

מרצ'ל פתח את חנות הצילום שלו ברח' הרצל, הרחוב הראשי של המדינה, כי רק דרכו ניתן אז לנסוע לירושלים ולכל שאר חלקי הארץ.

מרצ'ל היה ראשון הצלמים בלוד והיה האיש אשר צילם את כל גדולי האומה שהגיעו ללוד, וכאלה לא חסרו. מרצ'ל נהג לעמוד בפתח חנות הצלמניה שלו, ולתפוס בעדשתו את כל מי שהגיע מנמל התעופה לוד, ומיד שם פעמיו לירושלים. אחד מהבכירים ביותר שזכה להיקלט במצלמתו של מרצ'לו היה הנשיא ניקסון .

מרצ'ל צילם ותיעד את כל האירועים שהתקיימו בלוד וגם כאלה שנעשו מחוץ ללוד כמו למשל, ביקורי ראש העיר מקסים לוי ז"ל במרכז הרפואי "אסף הרופא" כדי לברך את האמהות המאושרות שילדו את בני העיר לוד במזל טוב, ותרמו את חלקן בהגדלת האוכלוסיה בעיר.

מרצ'ל צילם את רוב תמונות המחזור של בתי הספר הממלכתיים והתיכוניים בלוד. רבים מילדי לוד ראו את מרצ'לו כבר בהיותם בגן הילדים כאשר הוזמן לצלם במסיבת יום הולדת או בכל אירוע חגיגי אחר.

קשר מיוחד במינו היה בין מרצ'לו לבין דובר העירייה לשעבר ג'אק שיטרית ומשפחתו. הקשר נוסד עוד בימי ילדותו של ג'אק כאשר הגיע עם הוריו ושאר בני המשפחה להתגורר באותו רחוב בלוד בשכ' חסכון ג'. הקשרים הלכו והתהדקו כאשר מרצ'ל הפך להיות צלם העירייה.

כאשר מרצ'ל החליט לסגור את הצלמניה ולצאת לפנסיה, הוא נענה להזמנתו של הרב יעקב גלויברמן להקים ארכיון לתמונות בתוך מפעל החסד "יד ביד" . ג'אק התייצב בכל עת שמרצ'ל נזקק להוסיף כיתוב לתמונות שצילם לפני עשרות שנים, כדי לפרסמן באתר "ויקיפדיה" או להעלותן לפייסבוק.

ג'אק מספר בגאווה כי מרצ'ל וברכה אהבו מאוד את העוגיות ששרית, אשתו של ג'אק, היתה אופה במיוחד עבורם . זה התחיל במסגרת משלוח מנות לקראת פורים, והלך והתרחב לכל ביקור שערך ג'אק אצל הזוג המדהים , מרצ'ל וברכה.

מרצ'ל זכה בשישים השנים האחרונות, במס' רב של נשיקות מנשים אשר הסבירו מיד כי הן מודות לו על כך שצילם אותן כשהיו ילדות קטנות, ובעצם רק בזכותו הן יכולות היום להציג תמונות לנכדיהם ולניניהם, אשר להם היום אמצעים קלים יותר לעשות אפילו סלפי.