עו"ד יאיר רביבו יזם הצעת חוק אשר אמורה למגר את הירי המטריד והרוצח במרכזי הערים ברחבי הארץ.

ראש העיר יאיר רביבו, יזם וכתב הצעת חוק המחמירה את הענישה על ירי באזור מגורים ל-10 שנות מאסר. "כיום רוב גזרי הדין עומדים בממוצע על 3 חודשי עבודת שירות, קייטנה בלשון העם. רק חקיקה רצינית ופסיקה מחמירה ירתיעו את המחבלים שיורים עלינו בתוך הארץ. אני דורש ריבונות עכשיו. גם במרכז.הארץ!" כך לדברי ראש העיר, שזו לו הצעת החוק הראשונה ששלח לשרים ולחברי כנסת, שמנוחתם לא מופרעת אף פעם ע"י יריות.

פורסם בתאריך: 22/06/2020 07:00    מאת: ג'אק שיטרית

---

נכתב על ידי

ג'אק שיטרית

רמלודנט באר יעקב

הצעת החוק המפורטת היטב כאi בהמשך, נשלחה אתמול (ראשון) ע"י ראש העיר עו"ד יאיר רביבו, ליו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת- ח"כ יעקב אשר, לשר לבטחון הפנים- השר אמיר אוחנה, לשר האוצר- השר ישראל כץ ולחברי כנסת נוספים, בתקווה כי בסופו של דבר, ההצעה תהפוך לחוק מדינה, דבר שיפחית אולי לגמרי את הירי, אשר נשמע בשעות היום והלילה בלוד ובמקומות אחרים ברחבי הארץ.

 

הצעת חוק העונשין (תיקון מס'....) (ירי מנשק חם), התש"פ-2020

תיקון סעיף 340א.

במקום סעיף 340א. לחוק העיקרי יבוא:

"340א.(א) היורה מנשק חם שלא כדין, דינו – מאסר חמש שנים.

            (ב) היורה מנשק חם שלא כדין, באחד מאלה, דינו – מאסר עשר שנים:

                 (1) באזור מגורים, או במקום אחר שיש בירי בו כדי לסכן חיי אדם.

               (2) באופן שיש בו כדי לסכן חיי אדם."

           (ג)  העובר עבירה לפי סעיף קטן (א) או (ב), לא יפחת עונשו ממחצית העונש המרבי  

                 שנקבע לעבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל  

                 בעונשו;  

          (ד)   עונש מאסר לפי סעיפים קטנים (א) ו- (ב) לא יהיה, בהיעדר טעמים מיוחדים, כולו על-

                 תנאי.

 

דברי הסבר

סעיף 340א לחוק העונשין, שעניינו ירי מנשק חם באזור מגורים, קובע לאמור:

1. היורה מנשק חם שלא כדין, דינו - מאסר שנתיים,
2. היורה מנשק חם שלא כדין, באחד מאלה, דינו – מאסר חמש שנים:

1. באזור מגורים, או במקום אחר שיש בירי בו כדי לסכן חיי אדם.
2. באופן שיש בו כדי לסכן חיי אדם."

המדובר בעבירות רווחות באזורים מסוימים בארץ ואנו נוכחים לראות כי הענישה הקיימת כיום איננה מרתיעה משימוש בנשק חם באזורי מגורים ובאירועים. העונש הנמוך הקבוע בצד עבירות אלה, איננו מאפשר אכיפה אפקטיבית והלכה למעשה מקבע מציאות של ירי על בסיס יומיומי באזורים מסוימים בארץ וזאת חרף העובדה שיש בהם כדי לסכן חיי אדם ולפיכך יש אינטרס ציבורי למנוע אותם.

לשם שמירה על שלום הציבור וביטחונו יש חשיבות לוודא כי כל אדם המחזיק נשק בידו, בין אם החזיק בו כדין ובין אם לאו, לא יעשה בו שימוש שלא כדין, תהא הסיבה לכך אשר תהא. העונש הקבוע בצד העבירה עומד כיום על שתי שנות מאסר ובנסיבות מיוחדות חמש שנות מאסר.

עונש זה אינו נותן ביטוי הולם לחומרה הגלומה במעשה ירי שלא כדין ולסיכון הגלום במעשה כאמור לפגיעה בערך המוגן שבבסיס העבירה - הגנה על חיי אדם. סיכון כאמור קיים גם אם לא היה סיכון קונקרטי לחיי אדם שהעושה היה מודע לו. קל וחומר שסיכון כאמור גלום במקרה שבו הירי מנשק חם סיכן בפועל חיי אדם, למשל במקרה שבו יריות נורו לעבר ביתו של אדם במטרה להפחידו, בנסיבות שבהן לא ניתן לייחס ליורה ניסיון לגרימת פציעה או חבלה חמורה לאדם. העונש הקבוע כיום בצד העבירה אינו מבטא חומרה זו ואינו הולם את הפגיעה בערך המוגן, בין אם היה סיכון קונקרטי כאמור, ובין אם לאו.

בפסק הדין בע״פ 3ו/4595 זובידאת ני מ״י מיום 6 ביולי 7ו20 (פורסם באתר הרשות השופטת) עמד בית המשפט העליון על כך, כי העונש הקבוע בצד העבירה הקבועה בסעיף 340א לחוק, איננו הולם את חומרתה, הן לנוכח הסיכון לחיי אדם הגלום בה והן בשים לב לעונש בצד עבירות הנשק האחרות הקבועות בחוק העונשין. ס״ח התשל״ז, עמי 226; התשע״ח, עמי 229. 4ו9 . אמנם מאז פסק הדין תוקן החוק, אולם עדיין רף הענישה נמוך ואיננו מהווה גורם מרתיע.

בנוסף, בשורה ארוכה של פסקי דין, התייחס בית המשפט העליון לסיכון הטבוע בשימוש בירי באופן מסכן חיי אדם בכלל, ובקרבת אזור מגורים בפרט. כך למשל, פסק הדין של בית המשפט העליון בע״פ 4ו/32 עמאש נ׳ מ״י מיום 7ו בספטמבר 5ו20 (פורסם באתר הרשות השופטת). יש לשים לב כי לעתים ביצוע ירי מנשק חם שלא כדין, אף אם לא נעשה לשם איום או ביצוע עבירות אחרות, עלול להביא למימוש בפועל של הסיכון לחייו או לשלומו של אדם אחר ותוצאתו עשויה להיות פגיעה בחפים מפשע. בעניין זה ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בע״פ 7ו/4ו4ו, 7ו/2030 עריאן נ׳ מ״י מיום 6 בנובמבר 7ו20 (פורסם באתר הרשות השופטת), בקשר לאירוע שבו נפגע נער כבן 4 וכתוצאה מירי כאמור. לפיכך, יש חומרה בעצם ההתנהגות יוצרת הסיכון, אף אם לא נבעה מכוונה לפגוע, ואף כאשר לא אירעה פגיעה בפועל.

על כן, מוצע להחמיר את הענישה המרבית לחמש שנות מאסר (סעיף קטן (א), ובאזור מגורים או במקום שיש בירי בו כדי לסכן חיי אדם או באופן שיש בו כדי לסכן חיי אדם, ל-10 שנות מאסר וכן לקבוע עונשי מינימום לעבירות אלה.

כאמור, קיים אינטרס ציבורי להחמיר את הענישה על כל מעשה ירי שלא כדין גם בהעדר סיכון קונקרטי לחיי אדם, וכן קיימת הצדקה להחמיר את הענישה בגין ירי כאמור משנתיים מאסר כקבוע בחוק היום, לחמש שנות מאסר.

לסעיף קטן (ב) בנסיבות שבהן הירי אכן סיכן בפועל חיי אדם והעושה היה מודע לסיכון זה, הרי שהמעשה אף חמור יותר וראוי שיהווה עבירה מסוג פשע. לכן, נוסף על עבירת הבסיס, מוצע לקבוע עבירה בנסיבות מחמירות, אם הירי בוצע באזור מגורים או בנסיבות שיש בהן כדי לסכן חיי אדם, והעונש בצדה יעמוד על עשר שנות מאסר.