כנס "קהילה כתיקון"
כנס "קהילה כתיקון"
פורסם בתאריך:
ט' באב, תאריך ציון המסמן אבל וקינה באופן מסורתי , קיבל השנה משמעות מיוחדת על רקע האירועים בדרום והאבדות הקשות בנפש. עקב כך, בחרו בפנים- איגוד ארגוני ההתחדשות היהודית, להקדיש את אירוע ט' באב המסורתי של האגוד "קהילה כתיקון" לעודד ולהדגיש את הצורך בלכידות חברתית, בסובלנות בין הזרמים והפלגים, ובאחדות בין חלקי העם על דעותיהם והשתייכותם.
בכנס שנערך הערב בהיכל התרבות במודיעין לקחו חלק אמו של נפתלי פרנקל ז"ל, רחלי פרנקל, ח״כ אלעזר שטרן, הרב חיים אמסלם, ראש העיר מודיעין חיים ביבס ואחרים. שלמה גרוניך ואנסמבל "בית תפילה ישראלי" הופיעו לאחר סיום הצום, במופע פיוטים וקינות.
רחלי פרנקל אמרה בדבריה: "בדר"כ אין לי בעיה עם צומות, אבל בשבועות האחרונים זה קצת השתנה. האבלות שחווינו עכשיו, זו פעם ראשונה שאנחנו חווים אישית את דיני האבלות. כל מי שאי פעם צם- כבר מכיר את ההרגשה, אבל יש שוני בין ההקשר הלאומי של ט' באב, לבין כאשר זו אבלות אישית. כשהייתי בג'נבה הבנתי לראשונה מה הכוונה בלצפות לישועה. נגשו אליי כל מיני אנשים במדים, כשעמדנו בתור בשדה התעופה, בכניסה לבניין האו"ם, בכל מיני מקומות, ורצו להביע השתתפות ותקוות. ובכל פעם קפץ לי הלב שאולי הם באים להגיד לי שהנה, שיש תקווה ומצאו אותם. אמש אמר לי האחיין שלי שעכשיו הוא מבין מה הכוונה ומה המשמעות של חורבן בית המקדש. תמיכה בעיתות משבר זה דבר שקרוב אליי.
הסיפור שלי היה בסלונים ובלבבות של כולכם, אני רק אוסיף ואפרט קצת. אני רוצה לספר על החוויה הקהילתית ומה עבר עלינו בשבועות החטיפה ולאחר מכן. אני שואלת את עצמי מה הרלוונטיות בין הסיפור שלנו לסיפור האישי. הרי לא כל דרמה מגיעה לקצווי עולם. את הקשיים אני לא צריכה לפרוט. חרדה עצומה, אי וודאות. תקשורת שמקיפה אומנם בצורה מכובדת, אבל מכול מקום אפשרי. קצת כמו לחיות בבית האח הגדול. הצורך לנהל את המשאבים הפיזיים, לישון קצת. בעיקר התחושה שההחלטות שנקבל עשויות להשפיע על גורל הילד שלנו. היינו מוקפים בקהילה מכל רובד אפשרי. החל מהמשפחה, דרך השכונה היישוב, מדינת ישראל וכל יהודי התפוצות. דיברתי עם יהודים מקייפטאון וקטמנדו. גם בימי החטיפה והלחימה- ראינו התגייסות. אני מכירה את השגרה שלנו שהיא פחות אטרקטיבית. אבל החוויה שלנו, אני מקווה שהיא מגדלת ומצמחת."
מנכ"ל אגוד פנים, ירון קנר: " הבית חרב כי הרומאים החריבו אותו וחז"ל ניסו לתת לנו כל מיני סיבות לשאלה למה החברה התפוררה. כל אחד יכול לקחת את הסיבות שנראות לו. האם זו שנאת חינם או משהו אחר. כשמדברים על סולידריות- חשוב להבין שסולידריות זה כלפי השונה, לו כלפי מי שדומה לי. אם אני מאחל מיתה משונה לכל מי ששונה ממני- זו לא סולידריות. שנאת חינם זה כשאתה שונא מישהו מכיוון שהוא לא אתה. על זה אנחנו רוצים לדבר השנה. כל השנה קהילות ההתחדשות היהודית דנות בשאלות אלה של השונה. של התעסקות במי ששונה ממך. אפשר לחיות עם האמת שלי בלי לוותר עליה אבל עדיין לקבל את האמת האחרת של הזולת".
ח"כ אלעזר שטרן: "מישהו שאל פעם את חיים גורי, איך אתה יודע שעוד 200 שנה שיזכרו. והוא אמר- הנה עכשיו עברנו את פסח. ושאלתי אותו מי זוכר? מי שאוכל מצות יום אחד או 7 ימים? תראו איך אנחנו מתייחסים לגרים. שאלתי אותו מי זוכר את ט' באב. מי שלא מתגלח שלושה שבועות? מי שצם? הנחת העבודה שלי שעוד 200 שנה, נאכל מצות יום אחד, נקרא את ההגדה עד החלק של האוכל וט' באב יהיה כמו עכשיו. איך יוצרים בחברה הישראלית פרוטוקול של זיכרון גם כשאין פרוטוקול דתי. כיוון שהחוכמה שלנו שאם כל אחד יתעקש על הפרשנות המחמירה ביותר על היהדות, לא יהיה מקום לכל מי שנמצא, לא רק כאן באולם- אלא בעולם. אבל מי שחשוב לו שמדינת ישראל תישאר יהודית דמוקרטית- ימצא את הדרך."
תגובות
