גם כאשר עוזב יצחק את מקומו ועובר לגרר, הוא ממשיך לעשות חייל בחפירת בארות המים. מיד עם חפירת הבארות ויציאת המים מן הבארות, באים רועי גרר, מתעמתים עמו ודורשים את המים באומרם: "לנו המים"! ורק כאשר יצחק חופר באר בפעם השלישית, רועי גרר משלימים עם הצלחתו של יצחק ולא רבים איתו. יצחק קורא לבאר בשם "רחובות" כלשון הפסוק: "כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ". זוהי דמותו של יצחק אשר נחשב לעולה תמימה, שמסר עצמו לעקידה.

יצחק זוכה לשאת לאישה את רבקה אמנו, שהייתה צדקת כמו אמו שרה. רבקה זכתה גם לכך שכל הניסים שפקדו את שרה, כדוגמת: הענן שהיה שרוי על האוהל, הברכה שהייתה בעיסה והנר שהיה דולק מערב שבת לערב שבת, יחזרו במלואם גם אצלה.

הגמרא מחדדת את דמותו של יצחק, שמהווה חומת מגן עבור עם ישראל ומספרת על דו שיח שמתנהל בין יצחק לריבונו של עולם. בדו שיח ניתן לראות את לימוד הסנגוריה של יצחק על בני ישראל. ואלו עיקרי הדו שיח: ה' אומר ליצחק : "בניך חטאו". עונה לו יצחק "בני ולא בניך ?!, בשעה שאמרו נעשה ונשמע קראת להם – בני בכורי ישראל, ועכשיו בני ולא בניך... זכור נא את מסירות הנפש של העקידה".

עד עצם היום הזה, ברכותיו של יצחק אבינו מוענקת לכל זוג צעיר אשר עומד מתחת לחופה. ברכה זו מבטיחה שפע של אושר ועושר, חיים של שקט ושלווה: "ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש".
ועם ברכה שכזו, ראויים ממשיכי דרכם של יצחק ורבקה, להתברך!!!
שבת שלום!