אנטי
האנטישמיות העולמית אינה גל חולף, היא הופכת לתופעת קבע, מושרשת בשני עמודי תווך קודרים שמזינים זה את זה, הראשון הוא הדה-לגיטימציה של ישראל, והשני הוא החיבור המסוכן בין תיאוריות קונספירציה ותנועות קיצוניות בארצות הברית ובאירופה.
פורסם בתאריך: מאת:
נכתב על ידי
עו"ד ונסה שגיא
• הכותבת הינה עו"ד, יו״ר ועדת משפט ותקשורת בלשכת עורכי הדין ובעלת התוכנית המשפטית המובילה ברשת ״הפרקליטות ועו״ד״.
הזירה המרכזית שבה האנטישמיות פורחת כיום היא הקמפוסים ובתנועה הפוליטית תחת הכסות של "אנטי-ציונות" קיצונית. מה שמתחיל כביקורת לגיטימית על מדיניות ממשלת ישראל, מחליק במהירות במדרון חלקלק לדה-הומניזציה של ישראלים ויהודים כאחד.
אנו רואים זאת בקריאות לחרם אקדמי (BDS), בהפגנות שבהן סמלי נאצה מעורבים בדגלי פלסטין, ובנרמול שיח שנאה המציג את ישראל כמדינת אפרטהייד וכמקור כל הרוע העולמי. כאשר יהודים נדרשים להסתיר את זהותם או להימנע מללבוש מגן דוד בגלל חשש לתקיפה פיזית בלב לונדון או ניו יורק, ברור שהאנטי-ציונות הפכה למטבע שכיח ומתקבל על הדעת עבור שנאה אנטישמית קלאסית. זוהי האנטישמיות החדשה, קשה להילחם בה כי היא מתחפשת לצדק חברתי, אך תוצאותיה בשטח – גידול עצום בפשעי שנאה נגד יהודים – מדברות בעד עצמן.
כאשר יהודים נדרשים להסתיר את זהותם או להימנע מללבוש מגן דוד בגלל חשש לתקיפה פיזית בלב לונדון או ניו יורק, ברור שהאנטי-ציונות הפכה למטבע שכיח ומתקבל על הדעת עבור שנאה אנטישמית קלאסית.
העולם מתמודד עם שיבה של השנאה העתיקה ביותר בהיסטוריה. התגובה הישראלית והעולמית חייבת להיות נחושה, תוך הבנה ששנאת יהודים, בכל מסווה שבו היא מגיעה, היא כרסום יסודות הדמוקרטיה והליברליזם בכל מקום בו היא מרימה ראש.
בוא נדבר על מזג האוויר
באופן מפתיע, אחד הנושאים המדוברים ביותר השבוע היה מזג האוויר. אחרי ימים חמים בצורה חסרת תקדים לתחילת נובמבר, עם טמפרטורות שהזכירו יותר ספטמבר, השבוע הביא עמו שינוי דרמטי. החורף הגיע בבת אחת, עם דיווחים על סופות גשמים חזקות.
התנודתיות הקיצונית הזו היא תזכורת חיה למשבר האקלים, שאינו פוסח גם על המזרח התיכון. בעוד הדיונים הפוליטיים סוערים, הטבע מספק תזכורת עוצמתית לכך שישנם איומים גלובליים שאינם מבחינים בין גבולות או עמדות פוליטיות.
שינויי האקלים צפויים להשפיע באופן נרחב ודרמטי על ישראל בעשורים הבאים, ולהחמיר את האתגרים הקיימים שלה כמדינה הנמצאת באזור צחיח למחצה. ההשלכות יורגשו במגוון תחומים, החל ממזג האוויר ועד לתשתיות הלאומיות.
אין מים תשתו גרעין
בעוד תשומת הלב העולמית נתונה לתוכנית הגרעין האיראנית ולהתפתחויות גיאופוליטיות אזוריות, מתחת לפני השטח מתרחש משבר עמוק ושקט הרבה יותר. משבר המים הקיומי של איראן. משבר זה אינו רק בעיה הומניטרית, אלא פקטור אסטרטגי פנימי ממדרגה ראשונה שעלול להשפיע באופן ישיר על היציבות הפנימית של הרפובליקה האסלאמית.
איראן מתייבשת בקצב מסחרר. שנים של בצורת קשה, ניהול כושל של מקורות מים, בנייה מופרזת של סכרים והתחממות גלובלית, הובילו למצב שבו אגמים גדולים הפכו למדבריות מלח, ונהרות מרכזיים התכווצו לכדי פלגים זעירים.
המלחמה הקצרה עם ישראל ביוני 2025 כבר גרמה נזק לתשתיות המים והאנרגיה של איראן,
מה שהחמיר את המצב. המשטר עשוי להעדיף להימנע מעימות נוסף שעלול לפגוע עוד יותר בתשתיות אלו
ניתן לטעון כי משבר המים באיראן מהווה גורם מרסן מסוים ליכולתה ולרצונה של איראן לפתוח בחזית רחבה ישירה מול ישראל. המשבר ההידרולוגי מכריח את המשטר האיראני להפנות משאבים קריטיים ויכולות ניהוליות להתמודדות עם אתגרים פנימיים דוחקים. המלחמה הקצרה עם ישראל ביוני 2025 כבר גרמה נזק לתשתיות המים והאנרגיה של איראן, מה שהחמיר את המצב. המשטר עשוי להעדיף להימנע מעימות נוסף שעלול לפגוע עוד יותר בתשתיות אלו, אך ייתכן שמשבר מים ישמש דווקא לזרז הפוך, המגביר את הסיכון לעימות. משטרים הנמצאים בלחץ פנימי כבד נוטים לעיתים להסיט את תשומת הלב הציבורית כלפי חוץ, המשטר מנסה להאשים את "האויב הציוני" ואת הסנקציות המערביות במצב הכלכלי והסביבתי הקשה. פתיחת חזית מול ישראל יכולה לשמש כלי לגיוס לאומי סביב האיום החיצוני ולהשתיק את הביקורת הפנימית על הניהול הכושל.
בעוד שמשבר המים מחליש את החוסן הפנימי של איראן ומסרס חלק מיכולותיה, הוא גם עשוי לדחוף את ההנהגה בטהראן לכדי פעולה נואשת או טעות בשיקול דעת, מה שהופך את המצב למסוכן ולא יציב במיוחד מבחינת ישראל.
