קרניים על הראש
חשבו חכמי העיר ימים ולילות ולבסוף החליטו להביא יועץ משפטי (לא נבחר במכרז למקום ראשון), לא עזר. החליטו להביא מהנדסת עיר (מהנדסת תנועה בהכשרתה) שתבנה את העיר – גם לא עזר. הביאו אדריכלית ( רפרנטית של רובע 5 בירושלים) – לא עזר. ואז הביאו כוכבת מיוקנעם כמנהלת אגף רישוי ובניה – לא עזר, והמצב רק הלך החמיר.
פורסם בתאריך:
שלום שועל, מה שלומך?
אצלי הכול בסדר. אני קצת מודאג ועצבני.
מדוע מודאג?
אני מודאג כשאני נזכר איך הייתה פעם העיר לוד ואיך היא היום. נער הייתי וגם בגרתי ולא ראיתי כזו חובבנות בה מתנהלת העירייה וכיצד העיר מתדרדרת.
המשפט חוזר על עצמו, למה מתכוון המשורר ?
כידוע, אני ומשפחתי נמנים עלהמשפחות הוותיקות שנשארו בלוד ואולי אפילו הוותיקה ביותר. מי שמכיר אותנו יודע מה עשה אבי שמואל ז"ל למען העיר ותושביה ומה עשתה אחותי, שמחה, שתבדל"א, לטובת מערכת החינוך והגיל הרך בלוד. אף אחד לא יכול לטעון שאהבת העיר והתושבים לא מצויה בי ובמשפחתי.
אני זוכר את העסקים הפורחים בלוד , את השוק העירוני המשגשג שהיה מודל לחיקוי לכל הערים בארץ, את בניית השכונות: בנה ביתך, לוד הצעירה, נאות יצחק, גני יער, גני אביב, משמר נוף, נווה נוף ועוד רבים אחרים. כל זה קרה בתקופה קצרה יחסית של 13 שנים בלבד, בזמן כהונתו של ראש העיר המיתולוגי מקסים לוי ז"ל.
בנוסף - הקמת רשת מתנ"סים מפוארת בכל שכונות העיר : "דנוור ", "שיקגו", "ספיר ", "ציפורי ", הקמה ופיתוח של אזור התעשייה הצפוני ועוד פרויקטים רבים נוספים שגרמו להמוני בני ישראל לבוא ולגור בלוד ולהרבה אחרים להמשיך ולהתגורר בעיר.
הייתה זו תקופת תור הזהב של העיר לוד. הגאווה הלודאית הייתה לשם דבר בכל רחבי המדינה. בתי ספר וגני ילדים ברמה גבוהה, תיכון "רמלה- לוד" שהיה בין חמשת בתי הספר התיכוניים המובילים בישראל, אורט בנים, אורט בנות, ב"יס "שקדיאל" וכמובן מכללה אזורית שבשיאה הגיעה ל- 5,000 סטודנטים. לוד הייתה על המפה ובגדול, ושלא יספרו לי סיפורים שאת רומא לא בנו ביום אחד.
וואוו. איזה זכרון...שועל, לפי דעתך למה אתה חושב שהכל נעצר והתדרדר?
היו שנים שוועדות קרואות ניהלו את העיר. הדבר גרם ל"ייבוש העיר". לפני 5 שנים הגיעה התקווה הגדולה. הטעות הכי גדולה היתה, שראש העיר בחר את האנשים הלא נכונים. אם זה בהנהלת העיר, ואם זה ביועצי אחיתופל הצמודים אליו.
כידוע, אני ומשפחתי נמנים עלהמשפחות הוותיקות שנשארו בלוד ואולי אפילו הוותיקה ביותר. מי שמכיר אותנו יודע מה עשה אבי שמואל ז"ל למען העיר ותושביה ומה עשתה אחותי, שמחה, שתבדל"א, לטובת מערכת החינוך והגיל הרך בלוד. אף אחד לא יכול לטעון שאהבת העיר והתושבים לא מצויה בי ובמשפחתי.
אספר לכם משל ובעקבותיו תבינו את הנמשל. בפעם הקודמת דיברתי על העיר חלם וחכמיה. גם הפעם אספר על חכמי העיירה: כידוע, חלם הייתה בפולין, שוכנת על גדות נהר. לפני שנים בנו תושבי חלם גשר מעץ על הנהר על מנת שהתושבים יוכלו לנוע בחופשיות מצד אחד לשני. ברבות השנים נשחק הגשר והתיישן. יום אחד עבר נער על הגשר ותוך כדי מעבר נשבר לוח עץ והנער שבר את רגלו. למחרת עבר על הגשר סבל ועל גבו שק קמח וגם הוא מעד ושבר את רגלו ושק הקמח נפל אל מימי הנהר. מה גדולה הייתה הבושה. כעבור ימים ספורים הסוחר העשיר ורב הפעלים של העיירה חצה גם הוא את הגשר על גבי סוסו האציל, לבוש במיטב מחלפותיו המפוארות כשלפתע דרך סוסו על לוח עץ סורר, הסוס שנבהל, החל משתולל והשליך את הסוחר היישר אל תוך הנהר ורק בנס הוא לא טבע...
על זה חכמי חלם לא היו מוכנים להבליג ולספוג את הבושה. התכנסו חכמי חלם ימים ולילות וחשבו כיצד לפתור את בעיית הגשר.ישבו שעות על גבי שעות, הועלו רעיונות שונים ומשונים וכעבור 10 ימים נמצאה הנוסחה הגואלת והפתרון המושלם: מכוון שהיו נפגעים רבים מהגשר, החליטו לעשות מגבית מכל התושבים והלוואות מהבנקים ולבנות בית חולים "מודרני " בסמוך לגשר הרעוע על מנת שמי שיפגע יטופל במקום על ידי צוות אחיות ורופאים ויקבל טיפול משובח. אתה מבין...?
חחחח... דוגמה יפה, אך מה הנמשל?
העיר לוד נמצאת באזור גיאוגרפי הטוב בארץ, נגיש ומרכזי יותר מכל עיר אחרת בארץ. עם השנים העיר הלכה והתיישנה ונשחקה. הרבה תושבים טובים עזבו לערים אחרות. לא ידעו כיצד לפתור את הבעיה ולקדם את העיר, לעצור את העזיבה ולקלוט אוכלוסיה חדשה וטובה. חשבו חכמי העיר ימים ולילות ולבסוף החליטו להביא יועץ משפטי (לא נבחר במכרז למקום ראשון), לא עזר. החליטו להביא מהנדסת עיר (מהנדסת תנועה בהכשרתה) שתבנה את העיר – גם לא עזר. הביאו אדריכלית ( רפרנטית של רובע 5 בירושלים) – לא עזר.
ואז הביאו כוכבת מיוקנעם כמנהלת אגף רישוי ובניה – לא עזר, והמצב רק הלך החמיר. ואז בצר להם החליטו החכמים להקים חברה כלכלית על מנת שתפתור את בעיות העיר ותביא את העיר לגבהים חדשים.
הזרימו לחברה הכלכלית מיליוני ₪, קלטו עשרות עובדים, משרדים מפוארים, רכבים צמודים, כולם היו מרוצים, אבל לצערנו הגשר נשאר רעוע.
אז מה עושים?
דבר ראשון, ראש העיר חייב להבין שהוא טעה ובגדול! הוא טעה במינויים, ביועצים ובמקבלי ההחלטות. הוא חייב לעשות את השינוי המיוחל ולטפל ב"גשר" ולבנות "גשר" יציב וחזק. רבקה מיכאלי שרה לפני שנים בפסטיבל הילדים את השיר "לצבי יש בעיה, עם קרניים על הראש כובע לא יוכל לחבוש". לצערנו ראש העיר, נכון להיום, משול לצבי שיצר לעצמו בעיה. בגלל היועצים הוא לא יכול לחבוש את כובע ראש העיר ולתפקד כמו שהעיר זקוקה לו. על מנת שיוכל לחבוש את הכובע כמו שצריך הוא חייב לטפל ב"קרניים" ואולי אף להוריד אותם על מנת שהכובע יונח על ראשו כראוי.
ביום שהוא יבין שהוא צריך להפטר מהיועצים (להסיר את הקרניים), באותו יום הוא יהפוך מצבי לאריה וה"סוואנה " תחזור להיות ירוקה ולפרוח. עד אז תמשיך להיות בבצורת.
שבת שלום.
יאיר היהיר | 11:09 03.08.18