מה חשבו במשרד רה"מ, ובמשרדי האוצר והשיכון, שאם יחתמו עם העירייה על הסכם הרחבה דמיוני של כ־20 אלף יחידות דיור חדשות מסביב לעיר בשווי 6.9 מיליארד שקלים - מבלי לטפל קודם בביטחון, בהתחדשות העירונית ובכביש 200, שמובטח זה שני עשורים - נוכל לחמוק מהכאוס? 

במאי 2017, ערב החתימה על הסכם הגג המדובר, ביקשתי לאתגר את משרדי הממשלה. החתמתי על עצומה תחת הכותרת "ביטחון ללוד תחילה". אבל ההסכם נחתם, והעיר עודנה שטופת בנייה לא חוקית, ונדליזם, מואזין בדציבלים בלתי אפשריים, ירי פלילי בין כנופיות מוכרות, ירי חגיגי בחתונות ובשמחות וגם הרג של נשים, הרבה יותר מדי נשים, על רקע "חילול כבוד המשפחה". 

אז מה היה לנו בפעם האחרונה? מלחמת כנופיות. זוג, בעל ורעייתו, בני משפחה מהוותיקות והמוכרות במגזר, נורו בראשם עם צאת השבת; לא בסמטה אפלה, אלא מול משרדי להב 433, הממוקמים בכניסה הצפונית של העיר. בהמשך נהרג עוד צעיר ואחֵר נפצע בינוני. שלושה הרוגים בערב אחד. מטחי ירי ברחובות העיר, משל גרנו במערב הפרוע. 

מדובר בפשיעה מהסוג שקיים ברחבי הארץ, בדגש על המגזר הערבי. מתחילת השנה נרשמו עשרות רבות של מקרי רצח במגזר הערבי, והפענוח שואף לאפס. אין ספק שתפוח האדמה הלוהט הזה מונח לפתחם של המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל. 

בעוטף עזה נדרשו עשרות אלפי דונמים חרוכים באש העפיפונים ומאות טילים כדי להבין שההרתעה נסדקה, ואת תוצאותיה אנו רואים בפיגועים האחרונים ביו"ש. לחרפתנו, כדי להרוס ביתו של מחבל, כפי שבג"ץ אישר בטובו לפני כמה שבועות, אנחנו נדרשים לשלם בדם. 

אז מה נחוץ בלוד כדי שתתחיל פעולה מושכלת של משילות, ביטחון והרתעה - עוד ירי ברחוב? עוד פגיעה קטלנית ב"בלתי מעורבים"? עוד אלפי יחידות דיור לא חוקיות? 

לא מדובר בגזירת גורל. הסכם גג אינו פתרון קסם. על הממשלה להיכנס לעובי הקורה. בלוד נדרשים משילות, הרתעה, טיפול בבנייה הבלתי־חוקית והבראת מרכז העיר. כך תוכל לוד לחזור להיות "עיר החכמים" כפי שהיא מופיעה במקורותינו.