מדבר דוגרי: וישמן ישורון ויבעט
מדבר דוגרי: וישמן ישורון ויבעט
פורסם בתאריך:
האם ידוע לכם, שאתם, התקשורת, טמבלים? באמא שלי אתם אהבלים, שהעולם לא ברא. עכשיו רק התעוררתם וגיליתם שאנחנו שוחים בים של שחיתות? ובסוף, אני הנהג הטמבל, ואתם אלו שמנהלים את העולם? וואלה יופי. אז אחד מהשניים: או שאתם באמת כמו שאני אומר טמבלים עיוורים וסתומים בלחץ, או שאתם סתם צבועים. כל כך צבועים, שהצביעות טרפה לכם אפילו את השאריות של ההגינות שיש לבן אדם נורמלי.
אבל לפני שאני מסביר לכם למה אתם כאלו, למרות שאתם בטח כבר הבנתם, אני רוצה לספר לכם משהו על השכונה.
היה לקבוצת הכדורגל שלנו אוהד שכולם הכירו. לא משנה שמות. למה היה דיבור, שהוא מת לא מזמן. אללה ירחמו. אבל מי שיזהה, מהתיאור, כבר יידע על מי אני מדבר. מפה לשם, האוהד הזה היה יושב תמיד בשורה הראשונה, על הקו של המגרש, עם עיתון מקופל, מלא בגרעינים של אבטיח, וכל פעם ששחקן שלנו היה מפספס שער, היה מתחיל לצעוק ככה: "וישמן ישורון ויבעט. תבעט כבר לשער, יא שמן, יא דבע, יא בטטה. למה אם לא, אני נכנס למגרש ובועט לך בראש. שמעת?"
למה סיפרתי את זה? כי זה מה שקרה לנו פה במדינה. וישמן ישורון, ויבעט!
השומנים הרגו אותנו. ואתם יודעים איך זה עם "שמנים": הם אוכלים יותר. זאת עובדה מדעית. וככל שהם אוכלים יותר, הקיבה שלהם גדלה יותר. ואז, הם אוכלים עוד יותר, ובזמן שהם טוחנים עוד ועוד, הם כבר מתחילים לחשוש שאולי יחסר להם בעתיד, אז הם מתחילים לשלוח עיניים גם לצלחות של אחרים.
הבנתם?
אלו ששופטים אותנו, חוקרים אותנו, מנהיגים אותנו, קובעים לכם ולי מה מותר ומה אסור, ומשחקים אותה מוסריים על הראש שלנו - אצלם, תמצא הכי הרבה חוסר מוסריות. להם מותר. מה שמותר לרב, אסור לתלמידים. זה לא פתגם שאני המצאתי.
ומה שזה אומר, בעצם, שהכל משחק של כח. והחזק שולט. נקודה. אבל בגלל שהזאבים השבעים האלה לא רוצים שזה יצטייר ככה, הם עוטפים את זה במלא צמר כבשים, אבל הם עדיין נשארים זאבים בעור של כבשים. הם רוצים לשלוט. לקבוע. לקחת לעצמם. לחמוס. ובזמן שהם גונבים באלפים, הם מספרים לכם ולי שלגנוב אגורה זה לא מוסרי. זו עבריינות. אבל אל תתבלבלו. הם לא אומרים את זה כי הגניבה או הרמאות או השוחד או הקומבינה או ה"שמור לי ואשמור לך" מזעזעים אותם. ממש לא! הם הרי אלופים בזה. מה שמזעזע אותם, זו ההרגשה שאתה גונב מהצלחת שלהם. למה אצלם בראש - כל הצלחות שלהם. וגם הצלחת הקטנה שאתה אוכל ממנה, הם כבר זממו עליה. אז בחשבון הכללי, כל גניבה קטנה, בסוף באה על חשבונם.
וכשאני אומר "הם", אני מדבר על הממסד הרבני, על החצרות של הבאבות, על הפוליטיקאים, העיריות, העסקנים הבכירים, המשטרה, הפרקליטות, עורכי הדין הגדולים, מערכת המשפט, הטייקונים ששולטים בתקשורת, ובקיצור: הממסד הכוחני והשבע.
כל מאפיה אמיתית יודעת, שצריך לחסל את המתחרים עוד כשהם קטנים. אז הם אומרים לעצמם - את הקטנים האלו חייבים לעצור. לשסות בהם את החוק, כי אחרת יהיו גדולים כמונו, ויירשו, חס ושלום, אותנו.
וככה, החזק שורד ומשמין, והחלש מרזה ונעלם. החזק לוקח מהחלש. מדוע? כי הוא יכול. אז למה אתם בתקשורת משחקים אותה בהלם מהרקבון שאתם רואים? מה הפרצוף העלאק מזועזע, וההבעה של הסלידה המזוייפת שנמרחה לכם פתאום על הפנים???
אתם הרי חיים בתוך הסחלה הזאת, מגוננים עליה ומעלימים עין, כי זה משתלם לכם. אתם משתפים עם זה פעולה, כי גם אתם רוצים להשתייך לקבוצה של השבעים.
אבל אם עוד נשארו ביניכם אנשים הגונים, שבאמת רוצים לחיות בחברה צודקת ולספר בתקשורת את האמת, תזכרו טוב טוב את המשפט הבא:
הרעב גונב בקטנה, בשביל לשרוד. השמן גונב בגדול, אבל לא בגלל שהוא צריך לשרוד, אלא בגלל שהוא חזיר! כי לא רק בטן גדולה יש ל"שמן", אלא, בעיקר, עיניים גדולות ונפש שלא יודעת שובע.
בדוגרי – לא ככה?
* וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט ביטוי גנאי למי שאוכל טוב ומשמין ואז בועט במי שהאכיל אותו (דברים ל"ב, ט"ו).
