מדבר דוגרי – על הסרט "גט"
מדבר דוגרי – על הסרט "גט"
פורסם בתאריך:
שלום לכל מי שטורח לקרוא את מה שאני כותב כאן. לי קוראים אשר. נעים מאד. בתחנה קוראים לי "אשר דוגרי". למה אני, מה שנקרא, בנ'אדם שחושב ישר ומדבר דוגרי. בלי לסנן. מהלב. אני לא איזה גנרל או פוליטיקאי משופשף, אני בן אדם פשוט. נהג מונית סך הכל. עובד קשה להביא פרנסה הביתה. אבל בתור נהג מונית, תדעו לכם, אני רואה ושומע הרבה אנשים, ואפשר להגיד שאני מכיר טוב מאד, ומרגיש טוב מאד, את איך שהעם חושב ומרגיש. אפשר אפילו לקרוא לי "מדד הרגשות של העם".
היום אני רוצה לדבר איתכם על הסרט הישראלי "גט " שזכה בפרס אופיר והולך לייצג אותנו באוסקר האמריקאי.
בניגוד להרבה ישראלים אני דווקא מת על סרטים ישראליים. לא סובל את כל הסנובים האלו שאומרים שקולנוע ישראלי הוא סתם מעפן, ומעדיפים כל דבר העיקר שיבוא מארץ אחרת. יש בארץ הרבה סרטים טובים שעשו במשך השנים, והרבה אנשים עם רעיונות טובים מאד.
אני לא אגיד לכם שהכל בקולנוע הישראלי טוב. בכלל לא. קודם כל, כל הזמן רואים את אותם השחקנים. כאילו שחוץ מאיבגי, הבת של איבגי, אלון אבוטבול ועוד איזה כמה, אין פה יותר שחקנים. חבל.
קולנוע טוב זה קולנוע שמראה עוד ועוד פנים וצורות. בשנים האחרונות קצת ירדו פה בקולנוע מהסיפור שלנו עם הערבים והסכסוך, וככה יצרו סוף סוף סרטים שיכולים לדבר לכל העולם. זה עשה קפיצה לקולנוע הישראלי. אבל אז הגיע הסרט "גט".
מה אני אגיד לכם, אני מאד אוהב את רונית אלקבץ. היא אחלה שחקנית ויש לה פרצוף כזה דרמטי. ראיתי אותה בהרבה סרטים וכמעט תמיד אהבתי את מה שראיתי. אבל הסרט הזה שהיא גם היתה הבמאית שלו, אכזב אותי שחבל על הזמן. איזה סרט באשל. מה זאת החארטה הזאתי?
נושא כזה חשוב של עגונות, וטיפול כזה מעפן. צילום מגעיל כאילו ילד עם מצלמת וידאו ישנה עשה, משחק על הפנים. קודם כל, מנשה נוי, ההוא מהחמישיה הקאמרית, שמשחק תפקיד גדול, אבל לא החליט אם הוא מזרחי עם ח' וע' גרוניות, או אשכנזי עם כ' וא' , והוא עושה פעם ככה ופעם ככה. איך הבמאית לא ראתה את זה אני לא יודע, אבל זה אומר משהו על העין שלה.
שאר השחקנים זה כל המזרחיים הקבועים והמרוקאים שמופיעים קבוע בסרטים של בוזגלו. אלברט אילוז, שאני דוקא אוהב, אבל בסרט הזה הוא מעפן טיכו, אוולין הגואל שגם עושה צחוק מהמושג משחק, רובי פורת שובל שממש נכנסת בקטעים לא קשורים של עלאק סטנד אפ מרוקאי תת רמה, ופתאום אלי בורנשטיין, שאף פעם לא היה שחקן טוב, ומאז הפאדיחה עם הלבן בסרט הלהקה, אף אחד לא ממש נתן לו הזדמנות לשחק, ולפי הסרט הזה אני מבין גם למה. בקיצור הכל בסרט מעפן. משעמם. שתיקות. חוזר על עצמו כמו מסטיק. בשתי מילים חארטה סרט. היחידים שמצילים בקטנה את המצב זה ששון גבאי ורמי ברוך, אבל גם הם לא מסוגלים לסחוב את הסרט פשאלה הזה על הגב לבדם.
הסרט נראה כמו תרגיל גרוע של וידאו בערוץ הקהילתי. על זה רוצים שנשלם כרטיס ארבעים שקל? זה הסרט שזכה שהאשכנזים של האקדמיה בחרו לזכייה? יעני מה? לסתום לילידים המזרחיים את הפה ולהגיד להם הנה זכיתם גם ועכשיו תסתמו? איך סרט כזה זוכה בכלל במשהו? למה תמיד מציגים את המזרחיים כמו מפגרים ברבריים? וזה עוד מזרחיים עשו את הסרט הזה. מה הקטע? להתחנף לאשכנזים שקבלו אותכם לקהילת הקולנוע? זה מה שהולך לייצג אותנו בעולם עכשיו? גם ככה חושבים בעולם שאנחנו מדינה מפגרת עם מדבר וגמלים. ועכשיו עם הסרט הזה הקולנוע הישראלי יילך עשרים שנה אחורה. איזה עשרים- מאה.
עם סרט פאדיחה כזה כבר היה עדיף שיעשו עוד סרט על הסכסוך עם הערבים. אם התכוונתם ללכת לראות את הסרט תשמעו ממני – תוותרו. חבל על הכסף והזמן שלכם והעצבים. אם אתם רוצים לראות מזרחיים נחותים ומפגרים עדיף תראו בפעם המאה חגיגה בסנוקר. לפחות חיוך יעלה לכם על הפנים, ולא תרגישו שהקולנוע שלנו הולך אחורה.
בדוגרי – לא ככה?
