מדבר דוגרי – המדינה מתכרסמת מבפנים
מדבר דוגרי – המדינה מתכרסמת מבפנים
פורסם בתאריך:
שלום לכל מי שטורח לקרוא את מה שאני כותב כאן. לי קוראים אשר. נעים מאד. בתחנה קוראים לי "אשר דוגרי". למה אני, מה שנקרא, בנ'אדם שחושב ישר ומדבר דוגרי. בלי לסנן. מהלב. אני לא איזה גנרל או פוליטיקאי משופשף, אני בן אדם פשוט. נהג מונית סך הכל. עובד קשה להביא פרנסה הביתה. אבל בתור נהג מונית, תדעו לכם, אני רואה ושומע הרבה אנשים, ואפשר להגיד שאני מכיר טוב מאד, ומרגיש טוב מאד, את איך שהעם חושב ומרגיש. אפשר אפילו לקרוא לי "מדד הרגשות של העם".
יש לי איזה חבר שאוהב צמחים. מה אוהב? חולה על צמחים. מגדל כל מיני סוגים של דברים מיוחדים ומבין חבל על הזמן.
איזה יום הוא הביא לי למרפסת עץ צעיר של גויאבות. עץ מאד יפה. עלים כאלו מיוחדים וגזע כזה חלק ועבה- עץ עם לוק טרופי. הייתי משקה אותו שם דשן כזה שהחבר הביא לי בשקית, וואלה טיפלתי בו טוב והתפננתי על הלוק שלו, ופנטזתי שיגדל ויביא פרי של גויאבות. והעץ היה נראה ממש בריא וטוב. יום אחד אני קולט שהוא ככה נוטה על הצד.
מפה לשם אני מגלה שהגזע שלו במקום מסויים פשוט חלול, ובגלל זה הוא נוטה על הצד, כי אין מה שיחזיק אותו. הוא פשוט נאכל מבפנים, בלי שייראו משהו בחוץ, וכשהוא כבר לא היה יכול יותר להראות את עצמו בריא ויפה הוא פשוט התקפל על הצד ומת.
סיפרתי את זה לחבר שהביא אותו, והוא אמר שזה ידוע שלעץ הזה יש איזה טפיל שמכרסם אותו מבפנים הגזע לפעמים, ועד שהצמח ממש מת הוא עושה את עצמו כאילו הכל בסדר.
למה נזכרתי בזה עכשיו אתם בטח מבינים –למה זה מזכיר לי את המדינה שלנו שמול העיניים שלנו מתכרסמת מבפנים.
מבחוץ הכל יעני בסדר. הכלכלה סבבה, האבטלה נמוכה, ההשכלה גבוהה, ההיי טק נחשב בעולם, יש צבא חזק, דמוקרטיה, אבל באוסול מבפנים רקוב.
שחיתות ועבריינות בכל מקום. משפחות פשע שמות זין על המשטרה והאזרח הממוצע לא מרגיש מוגן. להיפך. נשיאים מושחתים, נשיאים עבריינים, חברי כנסת חסרי מוסר, מוכרים וקונים אותנו בשני שקל. רבנים גנבים, שוטרים גנבים, מנהיגי צבא שקרנים, פרוטקשן בעסקים, פרוטקשן בבנייה, רוצחים על דברים של כלום, אונסים כי בא להם, ומגדלים תאוות כסף שלא יודעת גבול.
איבדנו את המוסר. הנוער מקבל לימודים אבל לא חינוך, והכי גרוע...כבר לא קמים לזקנים באוטובוס. באמת התורה. אשכרה לא קמים, והדבר הקטן הזה אומר עלינו הכל.
פעם היתה דוגמא אישית. אנשים שהיו נציגי ציבור ומנהיגים הרגישו שיש להם אחריות עלינו. הרגישו את הכובד של השליחות הציבורית על הכתפיים אשכרה. כן דאגו גם לעצמם, אבל קודם דאגו לנו.
והיום זה הפוך. קודם כל הם, והמקורבים שלהם, והעתיד שלהם, והאינטרסים שלהם, והכסף שלהם והשרידות הפוליטית שלהם, בשביל שיוכלו להמשיך עוד קדנציות, להיות קודמים לנו ולשבת על הקופה והכח והעשה לביתך.
תמיד כשהם פורשים אז אומרים שכעת הם עושים לביתם. אבל באורגינל הם עושים את זה יותר טוב בזמן שהם בקדנציה.
והעם רואה את המנהיגים שלו כאלה, אז גם הוא נהיה כזה. ככה אימפריות נפלו. פתאום. ככה העץ התכרסם ומת לי. פתאום.
צריך לדאוג שזה לא יקרה למדינה שלנו. כי אנחנו שומעים טוב טוב את הקולות של הכרסום, אבל משחקים אותה כאילו הכל בסדר והמצב בשליטה.
אתם זוכרים שבבית ספר היינו לומדים שבשנה כזאת וכזאת אימפריה נפלה או מעצמה קמה, אבל באורגינל זה לא באמת קרה בדיוק בשנה הזאתי. זה תהליך שהבחינו בו בשנה הזאתי או הכריזו עליו בשנה הזאתי- ותמיד אחרי שזה כבר קרה.
בדוגרי – לא ככה?
