מדבר דוגרי: על דיילי אוויר, שוקולד, וחיות אחרות
מדבר דוגרי: על דיילי אוויר, שוקולד, וחיות אחרות
פורסם בתאריך:
שלום לכל מי שטורח לקרוא את מה שאני כותב כאן. לי קוראים אשר. נעים מאד. בתחנה קוראים לי "אשר דוגרי". למה אני, מה שנקרא, בנ'אדם שחושב ישר ומדבר דוגרי. בלי לסנן. מהלב. אני לא איזה גנרל או פוליטיקאי משופשף, אני בן אדם פשוט. נהג מונית סך הכל. עובד קשה להביא פרנסה הביתה. אבל בתור נהג מונית, תדעו לכם, אני רואה ושומע הרבה אנשים, ואפשר להגיד שאני מכיר טוב מאד, ומרגיש טוב מאד, את איך שהעם חושב ומרגיש. אפשר אפילו לקרוא לי "מדד הרגשות של העם".
בטח סיפרתי לכם כבר פעם, שנהגי מוניות רואים ושומעים הכל. הכל! יותר ממשטרה אפילו. אנחנו בכל הארץ. בכל מקום. בכל השעות. מסיעים את כל סוגי האנשים: עשירים ועניים, דתיים וחילוניים, צעירים וצעירות, חיילים ונזירות. כוללללם. אז אחרי שנים על ההגה, אתה רוכש ככה יכולת אבחנה על אנשים.
מפה לשם, אני בתקופה מסויימת, יצא לי להסיע גם דיילי-אוויר. עכשיו, דיילים ודיילות זה עם. יש להם ימים טובים יותר וטובים פחות. לפעמים מעירים אותם ממש באמצע הלילה. חורף, קר, הם רוצים להישאר בבית מתחת לשמיכה, אבל יש להם עבודה. אז הם יוצאים. לא תמיד יש להם מצב רוח לאנשים, לא תמיד בא להם לשרת, אבל זאת העבודה שלהם. הם צריכים להיראות מטופחים, יעני מסודרים, ולעשות שהנוסעים ירצו לטוס עם החברה שלהם עוד פעם. להגיד לכם שתמיד זה קורה - אני לא אגיד, למה גם דייל הוא בן אדם, וגם הוא מתעצבן לפעמים.
דיילים יודעים מראש לאיזה טיסה הם עולים, ויש טיסות שהם לא סובלים. טיסות שעושות להם כאב ראש. תשאלו כל דייל, יגיד לכם שיש אוכלוסיות וטיסות שזה ממש עונש. עונש. אין מה לעשות. אז דיילים מפתחים להם כל מיני התנהגויות, כדי שלא ישגעו אותם. לפעמים הם מתעלמים. לפעמים סתם לא עונים לך, שלא תתחיל לג'נן אותם, לפעמים מחייכים חיוך פלסטי כזה ונעלמים, לפעמים שופכים על נוסע נודניק משהו בכוונה. כן, זה קורה, תאמינו מה אני אומר לכם.
אני אפילו אגלה לכם עוד משהו. אורגינל: דיילים מפליצים ליד אנשים שהם לא סובלים. זה שמעתי מכמה וכמה דיילים. מסתבר שבמטוס, לא שומעים פלוצים, אז דייל יכול לשחרר לך אחד לפנים, ואתה, לך תדע שזה הוא. רק תריח, ותיחנק. עונש על זה שהיית נודניק.
דיילים גם יודעים להתנשא, אחושלוקי. וזה מרגיז לפעמים. זה כמו שמלצר יתפוס עליך תחת במסעדה. וואלה אתה בא, משלם, והוא עושה לך טובה שמביט עליך. מתייחס אליך בבוז.
לא נראה לך? אל תהיה מלצר, בן אדם! אבל כשאתה בתפקיד - אל תתעלם ממני!
הצד השני של המטבע
מצד שני, יש את הנוסעים. רוב הנוסעים במטוסים הם סבבה. מקבלים את החוקים של המטוס, יושבים בשקט יחסית, והכל בסדר. אבל יש נוסעים - חליאה לאללה. חיות. קופים. באמא שלי. חושבים שאם שילמו על כרטיס טיסה, קנו גם עבד שקוראים לו דייל או דיילת. מדברים בגסות, צועקים כמו בבונים, מפריעים לאנשים אחרים ומתבהמים חופשי. יאללה, יא עבדים כי ימלכו.מה קרה? שילמתם כמה גרושים על כרטיס טיסה, ונדמה לכם שזה נותן לכם זכות להתנהג כמו בג'ונגל? תרגיעו!
הקטע הזה, שכולם ראו השבוע בטלויזיה, הוא פשוט פאדיחה! מה זה הספארי הזה שנפתח שם על הדייל? כן מכר שוקולד, לא מכר. כן תפס תחת, לא תפס. בואו באמת נקרע אותו במכות, נקלל את אימ אימ אימא שלו, ונזרוק אותו מהחלון של האווירון. התנהגות של חיות. גועל נפש!
במסעדה, אם זה היה קורה, הבן אדם היה פשוט יוצא החוצה, מקלל קצת, מוציא עצבים, ולא חוזר יותר. אבל במטוס, לאן יילך? אין לו איפה להוציא את התסכול - אז הוא מוציא אותו על הדיילים.
וגם הדיילים אין להם לאן לברוח, אז הם תקועים אחד עם השני.
אני חושב שאם הדייל, שהיה בסרטון, היה במצב דומה עם אוהדים קצת שיכורים של איזו קבוצת כדורגל מאנגליה או מגרמניה, גם אם היו מתנהגים אליו ככה, הוא היה פחות מתנשא ומעצבן, למה הם מחו"ל, ולא קופים תוצרת ישראל. ואני בטוח, שאם לאנשים האלו שהתנפלו על הדייל, הייתה להם בת דיילת, שמגיעה לפעמים בוכה הביתה, אחרי שבבונים כמוהם צעקו עליה, איימו והשפילו, הם היו חושבים פעמיים לפני שהיו פותחים ככה את הפה.
בדוגרי – לא ככה?


