מדבר דוגרי – על גילה אלמגור, משה איבגי, אורנה בנאי, איתי טיראן ושלטון השמאל בתקשורת ובאמנות
מדבר דוגרי – על גילה אלמגור, משה איבגי, אורנה בנאי, איתי טיראן ושלטון השמאל בתקשורת ובאמנות
פורסם בתאריך:
שלום לכל מי שטורח לקרוא את מה שאני כותב כאן. לי קוראים אשר. נעים מאד. בתחנה קוראים לי "אשר דוגרי". למה אני, מה שנקרא, בנ'אדם שחושב ישר ומדבר דוגרי. בלי לסנן. מהלב. אני לא איזה גנרל או פוליטיקאי משופשף, אני בן אדם פשוט. נהג מונית סך הכל. עובד קשה להביא פרנסה הביתה. אבל בתור נהג מונית, תדעו לכם, אני רואה ושומע הרבה אנשים, ואפשר להגיד שאני מכיר טוב מאד, ומרגיש טוב מאד, את איך שהעם חושב ומרגיש. אפשר אפילו לקרוא לי "מדד הרגשות של העם".
בשבועות האחרונים פתאום יש תופעה כזאתי של אמנים מהשמאל, שיושבים באולפנים של הטלוויזיה, עם עיניים עגולות ומבוהלות, ובוכים על סתימת פיות והסתה נגדם.
פתאום, כשהם בצד המותקף, זה שבכלל לא היו רגילים להיות בו אף פעם, הם מתחילים ליילל. פתאום הם מסכנים. לא מבינים איך העם ה"ברברי" הזה שחלקם מתביישים בו, פונה ככה נגדם ו"משמיץ" אותם ברשתות החברתיות, ואפילו, ירחם השם, מבקש להחרים אותם ולפגוע להם בכיס.
אוי ואבוי. איך עושים ככה לסלבס? לאנשים שהתרגלו שהם יכולים תמיד להגיד מה שהם רוצים, מתי שהם רוצים ואיך שהם רוצים ??? ובגלל שהם מפורסמים, אז לא רק שסולחים להם, זה גם מקדם את הקריירה שלהם – כי הם מיוחדים. הם מעלינו. יש להם גישה יותר עולמית ומתקדמת מאיתנו, האנשים הפשוטים, העם שנועד להעריץ אותם ולשרת את דעותיהם.
אז אני רק רוצה להזכיר לאנשים המבוהלים האלו כמה דברים:
במשך שנים דאגתם אתם להסית בעזות מצח נגד כל דבר, שלא נראה לכם, ולא התיישר לפי הדעה שלכם. קטלתם וכתשתם, בחסות התקשורת ששימשה לכם חממה מוגנת, כל בן אדם שהעיז לומר את דעתו ,ושהיתה שונה משלכם.
ביוהרה, בגלגול עיניים, בעריצות, ובגבהות הלב, הסתתם נגד פוליטיקאים מהימין. רוצחים, קראתם להם, הסתה שגבלה בהמרדה ממש. טינפתם וניאצתם מתנחלים, והחרמתם אוכלוסיות ויישובים. יישובים, שבזכות האנשים הטובים שגרים שם, החיים שלכם היום יותר מוגנים והכיס שלכם יותר מלא.
אפילו כעת כשאתם מתנצלים ומסבירים, יעני, אתם בטוחים שהחכמה גרה אצלכם בכיס. נכון? אז זהו שלא.
עד השנים האחרונות לא היו רשתות חברתיות, ובגלל שלאנשים הפשוטים לא נתנו להביע את הדעה שלהם בעיתונים, או בערוצי הטלויזיה, לא היה מי שיגיד לכם בקול רם ושכולם ישמעו – מה חושבים עליכם בציבור הרחב.
אז אולי אחרי מה שתשמעו מה שיש לי להגיד, תורידו מעט יוהרה וחשיבות עצמית מעל הבשר שלכם, ותתחילו להפנים שאתם לא מורמים מהעם, או מכל אדם. אתם כולה אנשים שמקור הפרנסה שלהם זה שואו. זהו. לא אנשי רוח, ולא נעליים.
אתם שתלטנים ואלימים מילולית. מספיק להסתכל בעיניים של גילה אלמגור כשהיא מדברת, ולשמוע את הטון שלה ואת השפה של הגוף שלה, אפילו בשעה שהיא מסבירה ומתנצלת, בשביל להבין את זה ולפחד.
התרגלתם שיש עיתון או תיאטרון או טלוויזיה שמגינה עליכם ולא נותנת לביקורת להיכנס, אבל כעת פתאום המצב השתנה. הרייטינג שלכם כבר לא דבר בטוח, וגם לא מעמדכם או התפקיד שלכם. העיתונים, הטלוויזיה, המפרסמים, התיאטרון, כולם חיים מהכסף של העם, ובגלל זה הם צריכים גם להתחשב בדעה של העם.
אתם אנשים שחיים מתשומת לב, ובשביל תשומת לב, אתם עושים ואומרים דברים נוראיים. מעליבים, פוגעים, מלכלכים, וקוטלים כל דעה, שמנוגדת לשלכם, ומתנהגים כמו אדונים במשרתים.
אבל הזמן הזה עבר. כעת כל אחד יכול לומר בקול רם ובצורה פומבית מה הוא חושב עליכם, וכל מעשה או דיבור רע שדיברתם, יכול לחזור אליכם כמו בומרנג. הזמנים השתנו.
אמנם עדיין יש לכם שליטה בתקשורת ובתחום האמנות כאנשים, שמילדות הם חולי תשומת לב, והנשק הכי גדול שלהם זה הפה, מכוונים את עצמם לשם. אותם אנשים פיתחו פה שנון ויכולת דיבור ומשחק גבוהים כדי להגן על עצמם מפני ילדים אחרים. אלו אנשים שבגדול די פחדו מהילדים החזקים. זה כנראה נשאר לכם בגנים, ולכן אתם שולטים בתקשורת ובאמנות, ולכן רובכם שם נוטים לשמאל. אתם גם דואגים לחזק ולתחזק את זה. שלא ייכנסו חלילה לשורות שלכם אנשים עם מחשבה ימנית. על ה"בית" הרי צריך להגן. כמו שעשו שנים בהסתדרות. כמו שעשו בבית משפט עליון. קליקה או לא קליקה.
לא כולכם כמובן. אני בניגוד אליכם לא עושה הכללות סוחפות. בנוסף רובכם מתרכזים באזור תל אביב, וכמה קל לגור בעיר במרכז, ולא להבין איך חושבים וחיים אנשים בפריפריה, וממה הם חוששים.
אצלכם בתל אביב זה פחות מוחשי. אולי בגלל זה גם הילדים שלכם מתגייסים פחות. זה כבר נהיה מן עובדה כזאתי, שילדים של אמנים לא ממש מתגייסים. לא כולם. אבל תודו שזה נפוץ בקרבכם.
אתם הרי גם מתים שיאהבו אתכם בעולם, כי מה זה ארץ ישראל?! אתם כבר מפורסמים פה, והיצר הזה של התשומת לב שאתם צורכים הוא בלתי נגמר. אתם רוצים עוד. ומי יאהב אותכם בעולם, אם תתמכו חלילה בעם שלכם? מי יגיד שאתם נורא מיוחדים, אם לא תעשו סרטים על הסבל של אויבינו, וראיונות מלאים בוז לעם שלכם? מי יראה שאתם יותר נעלים ומתוחכמים מהברבריים המזרח תיכוניים פה שמקיפים אותכם , עם הבורות שלהם וההתלהמות, והקריאות הגזעניות, וההסתה, והקריאה להחרים אתכם?
לא שמעתי מישהו מכם מגן על אריאל זילבר, כשהחרימו אותו בגלל דעות הפוכות משלכם. אם כל כך חשוב לכם חופש הדיבור איפה הייתם אז? צבועים.
בדוגרי – לא ככה?
