פרידות - התמודדות עם גן חדש
פרידות - התמודדות עם גן חדש
פורסם בתאריך:
בין אם הילד הולך בפעם הראשונה לגן, מגיע לגן חדש "של גדולים" או פשוט חוזר לגן אחרי חופש גדול, המעבר לא תמיד קל ודורש הסתגלות - לכל המעורבים בעניין. לא תמיד קל להיפרד מאמא ומאבא או ממטפלת אהובה, מהמוכר, הידוע והבטוח ולהסתגל לגן חדש עם דמויות חדשות, כללים אחרים ונוף שונה.
בואו נראה כיצד הופכים את ההתחלה החדשה להתחלה מוצלחת, ברגל ימין, לשנה מוצלחת ונטולת דמעות.
המאמר באדיבות "האח הקטן"
https://www.facebook.com/profile.php?id=100003894730177&hc_location=stream
חלק גדול מהחוויה של הילד מגיעה מהתחושות, הרגשות והמסרים ישירים והעקיפים שמשדרים לו ההורים. גן חדש יכול להיות הזדמנות נפלאה לגדול ולצמוח. להתפתח, להיות עצמאי יותר ולסמל שהנה - אני כבר גדול. מדובר בתחושות נפלאות עבור הילדים, אבל ההורים, שניהם או אחד מהם, עלולים דווקא להרגיש מאויימים מכך שהילד גדל כל כך מהר, מהעובדה שהוא כבר לא אותו תינוק קטן ולהתקשות לשחרר. כשהילד הולך לגן, צפים אצלנו, ההורים, לא מעט פחדים, חששות ותחושות המושפעים לעיתים קרובות מהחוויה האישית שלנו כילדים. חשוב להיות מודעים לעובדה שהילד שלנו, גם אם דומה לנו מאד, הוא נפרד מאיתנו והחוויה שלו - היא שלו בלבד.
לעיתים קשה לנו להכניס את הילד לגן כי מנקרים בנו רגשות אשמה הוריים. איך הכנסתי אותו לגן כל כך קטן? הייתי צריכה להישאר איתו בבית עוד קצת... הקושי הזה מחלחל הלאה לילד והוא מגיב אליו.
אז נתחיל עם סוויץ' מחשבתי וניזכר מדוע הילד נכנס לגן מלכתחילה. גם אם היית רוצה להשאיר אותו עוד קצת בבית או בסביבה הקודמת, יש סיבות טובות להחלטה להכניס אותו לגן, נכון? גם הקריירה של ההורים, אילוצים משפחתיים שונים וסדרי העדיפויות שלכם המושפעים ממגוון עניינים, הם גורמים שיש לשקלל אותם לטובת כל בני הבית. קיבלת החלטה? עכשיו צריך ללכת עליה בלב שלם.
כדי להרגיש עוד יותר טוב, בואו נמנה את היתרונות שיש בגן
הגן מפתח ומעודד עצמאות.
הגן מאפשר לילדים להיחשף לתכנים מגוונים ומעניינים, לחומרים, למשחקים ולשפע של גירויים שלא נמצאים בבית.
הגן מספק לילדים התנסויות חברתיות ראשונות.
הגן מעמיד לרשות הילד שלך דמויות בוגרות נוספות שאוהבות, דואגות ומלמדות אותו.
הגן מלמד את הילד לחלוק, לשתף, לעמוד על שלו ולהתמודד עם תסכולים והכל בסביבה תומכת ומעודדת.
בסופו של דבר, הגן הוא כיף! הוא מלא במשחקים, בשירים, במנגינות, ביצירה ובפעילויות חוויתיות. יש בו חברות וחברים, יש בו גננות וסייעות אהובות והוא מזמן מסגרת ברורה ויציבה שהיא הכרחית בחייו של פעוט.
המעבר לגן
כדי להקל על המעבר לגן, כדאי לתת את הדעת ולהכין את הילד זמן מה מראש. כמה זמן מראש? תלוי בגיל הילד ובמידת ההבנה שלו. לקטנים יספיק שבוע להתרגש לקראת הגן, הגדולים יותר כבר ידרשו מידע מוקדם יותר. מומלץ לספר לילד על הגן החדש, ובעיקר להקשיב: מה מעניין אותו? שמות הגננות? איך הן נראות? אילו משחקים יש בגן? כדאי לספר על הגן בהתלבות, אבל לא להגזים. אפילו קטנטנים יודעים מתי המשחק לא אמין.
אם אפשר, כדאי לבקש עם הילד בגן לפני תחילת השנה. להכיר את הצוות, להסתובב בגן ולהתחיל להרגיש בבית. בדרך לגן כדאי ליצור כמה נקודות ציון מוכרות, שיתנו לילד תחושת ביטחון. כדאי לשתף את הילד ברכישת תיק חדש לגן, אולי אפילו בגד חדש, ליצור תחושה של ציפיה והתרגשות התחלה החדשה.
במרבית הגנים בשבוע הראשון או בשבועות הראשונים, קיים מנגנון הסתגלות הדרגתית, כך שגם הילדים וגם ההורים חווים את הפרידה לאט לאט.
אם טוב לו, אז למה הוא בוכה בבוקר?
פרידה משגרה מוכרת היא עניין לא פשוט. המעבר לגן דורש מהילד משאבים נפשיים והסתגלות למצב החדש. הבכי כשלעצמו הוא ברור, הגיוני ומובן במסגרת היכולות של הפעוט לבטא את עצמו. עד כמה שהבכי קשה להורים, כדאי לקבל את העובדה שמדובר בקושי טבעי שילך ויחלש עם הזמן, אולי לפעמים יחזור על רקע כזה או אחר, אבל מדובר בתהליך שהילד עובר. ההורים וצוות הגן נמצאים כאן כדי לתמוך בו, להכיל את הקושי שלו ולעמוד לצידו - בגן ובבית. הילד לא "מסכן" ולא "אומלל". קשה לו, וזה בסדר. הוא לא לבד בהתמודדות שלו.
מתי בכל זאת צריכה להידלק נורה אדומה? כשהילד לא מגלה שום סימנים של שיפור לאורך זמן, גם לא סימנים קלים. כשהילד מתמיד בסירוב לקחת חלק בפעילויות בגן וממשיך לבכות לאורך כל היום גם לאחר תקופה. כשהילד חווה רגרסיה לאורך זמן בתחומים שכבר שלט בהם כגון הרטבה, חזרה למציצת מוצץ או אצבע, או קשיים בהירדמות. כשהילד מסרב לאכול לאורך זמן. כשהילד עצוב וכבוי גם בבית, לאחר שהוא חוזר מהגן.
במקרים אלה מומלץ להתייעץ עם הגננת ולשקול דרכי פעולה אפשריות על מנת לעזור לילד ולהקל עליו.
"נפל לו האסימון"
הורים וגננות מספרים פעמים רבות על ילדים שהתחילו את הגן בצורה נפלאה. בבוקר באו בריצה ובחיוך ושיגרו את ההורים החוצה בלי להניד עפעף. אבל אחרי שלושה, ארבעה ימים - שבוע-שבועיים - או אפילו חודש ויותר, פתאום "נפל להם האסימון" והם הבינו שהסידור הזה הוא לא עניין זמני, אלא כאן כדי להישאר. התופעה שכיחה ומוכרת.
גם אצל ילדים שהסתגלו נהדר לגן, ניתן לצפות לרגרסיה ולקושי בפרידה בבוקר לאחר חופשים או כשמתרחשים שינויים אחרים משמעותיים בבית, כגון לידת אח קטן, או לחילופין, גירושי הורים. גם כאן, כדאי להתאזר בסבלנות, לשמור על עקביות ולהכיל את הקושי על מנת לסייע להם להתגבר.
כיצד נפרדים נכון?
כדי לעזור לילד להסתגל בקלות ובמהירות לגן החדש, יש מספר כללים שחשוב להקפיד עליהם ויכולים להעניק לילד תחושת ביטחון שתצמצם את הקושי שלו למינימום.
תמיד להיפרד לשלום ולא לברוח. יש הורים שמבקשים להימנע מסצינה ולכן מחכים שהילד יהיה עסוק בענייניו על מנת לחמוק החוצה מהגן. מעיניו של הילד מדובר במעילה באמון. כדאי להכין את הילד בבית מראש בדרך: כשנגיע לגן, נתלה את התיק שלך, ניכנס לגן, נאמר שלום לגננת, אני אתן לך חיבוק ונשיקה ואלך לעבודה. תמיד תמיד להיפרד לשלום מהילד. גם אם קשה לו, גם אם יש בכי, האמון שלו בך ובעובדה שההורים לא נעלמים לו בלי אזהרה, הוא עניין קריטי.
ליצור טקס פרידה קבוע. טקס פרידה שמתאים למשפחה שלכם: חיבוקים או נשיקות, מילות פרידה קבועות, שיר או דקלום, נפנוף לשלום מהחלון. כל משפחה והטקס שלה. אבל כשהוא קבוע ועקבי, הילד יודע למה לצפות ולכן, גם אם קשה לו, הוא עדיין מרגיש בטוח במהלך הבא של ההתרחשויות.
לא למשוך את הסופים. עוד חיבוק, עוד נשיקה, עוד בכי, עוד ציור אחרון ודי ושוב בכי. הילדים שלנו מומחים במו"מ ולמשוך את הפרידה כמו מסטיק רק תעשה לכולנו - גם להם וגם לנו, רק יותר גרוע. ברגע שהסתיים טקס הפרידה ואמרנו שלום, לחתוך ולצאת - אבל לא לפני שהצלבנו מבט או תיאמנו מראש עם הגננת שהיא נמצאת שם בהיכון כדי לאסוף אותו לחיבוק ולעזור לו עם הקושי אחרי שאנחנו עוזבים.
לא לחזור למשמע בכי. כן, בניגוד לכל אינסטינקט הורי ולמרות ההתנגדות הפיזית של הגוף, פשוט לקום וללכת ולא לחזור. חזרה תלמד את הילד שני דברים: דבר ראשון, שאם הוא יבכה מספיק חזק, אתם תחזרו לגן ולכן, אין שום סיבה להפסיק את ריטואל הבכי. דבר שני: שהחיבוק של הגננת לא מספיק. כי אם אמא או אבא חוזרים לחבק אותי כשאני בוכה, כנראה שהגננת לא יכולה לעזור לי עם זה.
אז מה כן? לבקש מהגננת להתקשר אליך כשהילד נרגע או להתקשר בעצמך לגן כמה דקות אחר כך, לשמוע איך הילד מתמודד. גם אם קשה לו, הוא בידיים הטובות של הגננת, כדאי לתת לה לעשות את העבודה שלה.
לקיים תקשורת פתוחה וכנה עם הצוות. אמון ותקשורת פתוחה עם צוות הגן הם מרכיב חיוני בהסתגלות טובה. הילד מרגיש כשההורים מאמינים ובטוחים ביכולת של הצוות לתת מענה לילד. לצוות הגן יהיה הרבה יותר קל אם התקשורת ביניכם תהיה זורמת ואם תעדכנו את הגננת על נושאים עקרוניים יותר או פחות. החל מאיך הילד אוהב להירגע, אם יש לו חיה אהובה או סיפור אהוב, מה הוא אוהב לאכול במיוחד ואיזה שיר הוא אוהב לשמוע. אם יש לכם ביקורת על תפקוד הגננות או הסייעות, אל תשמרו בבטן, אך זכרו להעביר אותה בצורה עניינית וצאו מנקודת הנחה שהמטרה שלכם משותפת - ילד מטופח ושמח.
להביא לגן חפץ מעבר. אם לילד יש חפץ מעבר שהוא קשור אליו, בקבוקי, שמיכי, חיתולי, בובה אהובה, מוצץ - כל אלה חפצים מנחמים ומוכרים שניתן לעשות בהם שימוש, לפחות בתקופה הראשונה של ההסתגלות. אם אין לילד חפץ כזה, אפשר ליצור אותו ביחד. להציע לו לבחור משחק אהוב לקחת איתו לגן, בובה או אפילו חולצה של אמא או אלבום תמונות קטן של בני המשפחה בו יוכל לדפדף כשמתגעגע. הרעיון הוא לאפשר לילד נחמה והמשכיות עם חפץ מוכר מהבית, שיהווה משענת ברגעים קשים.
נגמר הגן?
כשבאים לקחת את הילד, כדאי לעצור רגע. לא להתנפל על "המסכן" ולשדר לו אומללות או "באתי להציל אותך". חשוב לא לדבר עם הגננת על הקושי של הילד מעל לראשו של הילד, עדיף לקבוע איתה שיחה פרטית בהמשך היום בזמן נוח לשתיכן. כדאי להזכיר לילד: הנה, עכשיו אחר הצהריים, הבטחתי שאבוא לקחת אותך אחר הצהריים והנה באתי.
כדאי לשים לב: האם למרות הפרידה הקשה הילד נראה שמח ומרוצה כשבאים לקחת אותו בסוף היום? האם הוא מספר ומשתף על התרחשויות בגן, על פעילויות או על ילדים אחרים? האם התפקוד שלו בבית אחר הצהריים כרגיל? אם כן, כנראה שלמרות הקושי להיפרד בבוקר, הוא נמצא על הדרך הנכונה.
תקופת ההסתגלות בגן היא לא זמן טוב לשינויים
מומלץ בחום לדחות כל שינוי משמעותי עד אחרי שהילד מסתגל לגן ומרגיש בו בטוח ונעים. תהליכים כמו גמילה (מהנקה, מבקבוק, ממוצץ, מחיתולים), מעבר למיטת נוער, מעבר חדר וכדומה, דורשים מהילד משאבים נפשיים נוספים ולכן עדיף לדחותם.
אם יש לכם בגן מערכת של 'האח הקטן', אתם יכולים להיות שקטים הרבה יותר
מערכת האח הקטן מאפשרת לגננת לעדכן אתכם בצורה שוטפת ולאפשר לכם לקחת חלק פעיל בהסתגלות של הילד באמצעות מצלמות ודיווחים יומיים. לרשות הגננת וההורים עומדים מיטב אנשי המקצוע לייעוץ, להדרכה ולטיפול בכל מקרה של קושי משמעותי בהסתגלות.
הכל כדי שהילד שלכם יזכה להתחלה החלקה ביותר שאפשר.
