אבי טברי - איש השנה של העיר לוד לשנת תשע"ד
אבי טברי - איש השנה של העיר לוד לשנת תשע"ד
פורסם בתאריך:
מבכה את מצבה של העיר לוד ומייחל לחידוש ימיה כקדם
למרות שהוא אינו פוליטיקאי או איש ציבור בהגדרה, הבחירה במר אבי טברי לאיש השנה של לוד הייתה טבעית ומתבקשת. אהבתו ללוד ותרומתו העצומה לעיר בשנים האחרונות, לא תסולא בפז, וגדולה בהרבה משל כל אדם אחר, ממלכתי או פרטי.במסכת אבות, פרק ג', משנה א' כתוב: "דע מאין באת". הכלל הזה עומד לנגד עיניו של אבי טברי ומשמש נר לרגליו כל העת. למרות שעלה לגדולות והפך לאחד מהמנכ"לים המצליחים בארץ, ולשותף בקומפלקס אולמות האירועים המבוקש, הוא לעולם אינו שוכח את העיר לוד. בלוד הוא נולד, ובה החל את דרכו, במשפחה צנועה וקשת-יום, שהתגוררה בשכונת רמט, אחת משכונות העוני הקשות בארץ.
אך למרות שכל התנאים ההתחלתיים היו נגדו, בעזרת נחישות, כריזמה, חוש עסקי יוצא-דופן, כישרון, ומעל לכל, יחסי-אנוש מצוינים ולב ענק, צעד שלב אחר שלב בסולם הדרגות, עד שהגיע למעמד הרם בו הוא נמצא היום.
כשמדברים אתו על לוד ניצת ברק בעיניו, וניתן לחוש באהבתו הגדולה לעיר ולתושביה. יחד עם זאת, הוא מלא כאב על מצבה הקשה, ומייחל ליום בו תחזור עטרה ליושנה. הוא מאמין, בלב שלם, שניתן למחוק את הסטיגמה השלילית ולהפוך את לוד לפנינת המרכז, בזכות מיקומה הגיאוגרפי המצוין, הפוטנציאל הגלום בה, מקומות העבודה והמפעלים הפועלים בסביבתה, אך בעיקר בשל האנשים המוכשרים, הטובים והחמים שבהם התברכה. "הכול תלוי במנהיגות שתיבחר להוביל את העיר בשנים האחרונות", הוא אומר, ומוסיף: "הניהול הכושל העמיד את לוד על עברי פי-פחת. מדובר בדיני-נפשות, לא פחות. משרדי הממשלה ושריה מכירים במצב העיר ורוצים בכל מאודם לעזור. הם מחכים לרגע שיגיע המנהיג הנכון, שיצעיד את העיר לפריחה ושגשוג. אני מקווה שתושבי העיר ישכילו לבחור באדם הזה, כדי שיוביל את העיר לחוף מבטחים."
* * *
אנחנו נפגשים עם מר אבי טברי, מנכ"ל ושותף בקומפלקס אולמות האירועים "חצר המלכה", במשרדו ששוכן בסמוך למטבח האולם, קרוב ללב העשייה, ובעיקר לעובדיו, איתם הוא שומר על קשר צמוד, כמעט משפחתי. במהלך כל הריאיון, אנו לומדים על יחסו החם והאוהב לעובדים, הבאים ויוצאים ממשרדו.
כשאנו מבשרים לו על בחירתו לאיש השנה, ניתן לחוש בחוסר הנוחות האופף אותו. בקשה אחת בפיו: "אל תעמידו אותי במרכז, אלא את מצבה הקשה של העיר לוד, ואת האמונה והתקווה, שניתן להעלותה על דרך המלך".
על תרומתו לעיר ולתושביה הוא אינו מוכן להכביר במילים. על מעט ממעשיו אנו למדים ממנהלי עמותות חסד איתם הוא נמצא בקשר (ראו ראיון עם יו"ר עמותת "לתת חיים"). אין כמעט תחום סיוע וצדקה בעיר, שמר טברי אינו מעורב בו. הוא אחראי לאלפי חבילות-שי לנזקקים, ועומד בקשר רצוף לפחות עם ארבעה גופים שמטפלים במשפחות נזקקות ובמוסדות חינוך בעיר. לא תמיד עזרתו מתבטאת רק בסיוע כספי. כך לדוגמא, כשנתבקש לפני זמן-מה לסייע למוסד חינוכי בלוד, גייס 20 נערים שביצעו את העבודה הנדרשת, מבלי לקבל כל תמורה מהמוסד.
מצבה של העיר גורם לו לעצב רב: "חורה לי מאוד, שלעיר מרכזית, הנמצאת בלב-לבה של המדינה, בעלת פוטנציאל אדיר להצלחה, שהתברכה בחומר אנושי מעולה - אנשים חמים, מוכשרים, חרוצים, טובים ומוצלחים כל כך, יש סטיגמה כה רעה. אין לכך שום הצדקה. אומנם קיים קומץ קטן של עשבים שוטים בעיר, אך הנתונים הסטטיסטיים אינם מציבים את לוד ברשימת הערים המובילות בארץ בפשיעה. ההיפך הוא הנכון, יש רשימה ארוכה של אמנים, אנשי-רוח ומצליחנים בכל התחומים, שהעיר לוד גידלה. לצערי, בגלל מנהיגות כושלת ויחסי-ציבור גרועים מהם אנחנו סובלים, איש לא יודע שהאנשים הללו נולדו, התחנכו וצמחו בלוד. מאידך, כל מעשה פשע המתרחש בעיר, זוכה לכותרות ענק וגורם להעצמת הסטיגמה.
לדידו של מר טברי, הצלחתה של לוד לחזור לפסים ולשוב להיות פורחת ומשגשגת, טמונה ביכולת של קברניטיה להצעיר את העיר: "הבאת חבר'ה צעירים, תציל את לוד. חייבים ליזום פרויקטים שימשכו אנשים צעירים, לא חשוב מאין, לבוא ולקבוע את מגוריהם בלוד. יש לגייס את שרי הממשלה, כדי ליצור מוקדי משיכה לסטודנטים, שיבואו ללוד ויפריחו אותה".
כשהוא נשאל על ילדותו בעיר, הוא מתמלא בערגה וגעגועים. "גדלתי והתחנכתי במוסדות חינוך מצוינים. באתי ממשפחה מסורתית, שידעה להציב את הגבולות הנכונים, לנתב אותי בדרך הנכונה ולשמש גב תומך ואוהב."
כשאנחנו שואלים אותו על התקרבותו לדת, הוא ממהר להבהיר: "איני סבור שכיפה וזקן הופכים אדם לטוב יותר. אני מאמין שבכל יהודי קיימת החמלה, יראת-השמיים, אהבת הזולת ואהבת השם יתברך. השאלה היא, מתי הניצוץ ניצת. אצלי זה קרה לפני כ-15 שנים".
את הקריירה המקצועית שלו הוא התחיל במעדנייה קטנה ביפו. לאחר שנחל הצלחה לא מבוטלת, הגיע ל"חצר המלכה", התחיל בתפקיד זוטר, ואט-אט, עלה בסולם הדרגות, תוך שהוא מוכיח יכול ביצוע מדהימה, עד שקיבל את התפקיד הבכיר ביותר במערכת והפך לשותף מן המניין.
הוא תולה את הצלחת "חצר המלכה", קומפלקס האולמות אותו הוא מנהל, באיכות האוכל והשירות. "התבלין הטוב ביותר של האוכל הוא הנשמה. כל ילד יודע, שהאוכל הטעים ביותר הוא האוכל שמכינה אמו, כי היא מכינה לו אותו באהבה מרבית." כדי שעובדיו יעבדו עם כל הרצון הטוב ויכניסו את הנשמה לבישול, הוא מקפיד להגיע בכל יום בשעת בוקר מוקדמת, תוך שהוא עורך סיור במטבח ומשוחח עם העובדים. "אני מכיר כל עובד ועובד כמו את כף-ידי. אם אני קולט שהפנים והחיוך של אחד מהם אינו כתמול-שלשום, אני מיד קורא לו לשיחה ומנסה להבין את הסיבה למצבו. אם צריך, אני מעניק לו חופשת ריענון קצרה, ומסייע לו במציאת פתרון לבעייתו. עובד מצוברח לא מבשל, כי תבשיל שאין בו נשמה לעולם לא יצליח!"
הסוד השני, שבזכותו יצא ל"חצר המלכה" המוניטין של האוכל הטעים בארץ, טמון באיכות החומרים. " אסור להתפשר או לעשות קיצורי-דרך באוכל", אומר לנו טברי. "אין מקום להשוואה בין בשר קפוא לבשר טרי. מדובר בשני מוצרים שונים לגמרי. אם אתה רוצה שהאוכל יהיה בריא, טוב וטעים, אתה חייב לרכוש את המצרכים האיכותיים ביותר, לשים את הנשמה ולצאת לדרך".
המרכיב הנוסף להצלחה, אליבא ד'טברי, הוא שירות מצוין וזמין. הישראלי מוכן לשלם במיטב כספו, כדי שהאירוע המשמעותי בחייו יהיה איכותי, והוא דורש, בצדק, תמורה מלאה לכספו. אנחנו מכשירים את המלצרים ומסבירים להם על חשיבות היותם אדיבים וזמינים בכל דקה של האירוע.
כשהוא מדבר על העסק אותו הוא מנהל, ניתן להבחין באהבתו ובמסירותו הרבה לעבודתו. תפקידו מחייב מאוד. הוא מגיע מוקדם בבוקר, מפקח על עובדיו, שומר על כבודם ומתייחס אליהם כאל ידידיו, אך יודע גם לדרוש מהם לעשות מלאכתם נאמנה באופן המיטבי. למרות הקושי הרב הכרוך בתפקידו, הוא אינו מתלונן. "אני חש תחושת שליחות. הכנסת חתן וכלה לחופה, הנה אחת מהמצוות הגדולות ביותר ביהדות". לעתים הוא עושה טקס בר-מצווה, וכעבור מספר שנים הוא נפגש עם בר-המצווה, שמבקש גם להינשא ב"חצר המלכה". עם כל הזוגות שהוא מחתן הוא נמצא בקשר מדהים, כמעט משפחתי, גם אחרי טקס החתונה. "יש לי רשימה של כ-1,200 זוגות ומשפחות להם עשיתי אירוע, רק מהעיר לוד, איתם אני עומד בקשר רצוף ואוהב. הם הופכים לחלק מהמשפחה שלי."
אבי טברי מאמין בשיטת הנתינה. לדבריו, כל מי שנותן, מקבל. לסיום, הוא מאחל לכל תושבי לוד שנה טובה וגמר חתימה טובה, אך יש לו גם בקשה: "שכל תושב יתרום מדי שבוע לטובת העיר. לא מדובר בכסף דווקא, די אם כל אחד יקדיש מדי שבוע חצי שעה לטובת העיר. מדובר בכוח עצום, שבעזרתו נזכה כולנו לחיות בעיר טובה יותר. אין זכות ומתנה גדולות יותר מהנתינה. רק בעזרת נתינה לעירנו האהובה, נוכל לשקם אותה, להפריחה ולזכות לראותה בשגשוגה עוד בימינו".
במתחם האירועים של "חצר המלכה" בצומת כנות, ישנם 3 גנים מקורים, שמתפרשים על 15 דונם. "אולם הנשף" נבנה ראשון, והוא מכיל מקום לעד 1,100 איש. "גן הארמון" מכיל 800 איש, וה"פנטהאוז" שעוצב כמו דיסקוטק, מיועד לאירועים "מצומצמים" של עד 400 איש. האירועים שנערכים כאן הם בעיקר חתונות. זהו גן האירועים היחידי מנס ציונה ועד אילת שיכול להכיל כל כך הרבה אנשים באופן מרווח. "חצר המלכה" נחשב לאחד ממתחמי האירועים המצליחים בארץ, אם לא המוצלח שבהם.
* * *
חיים פוסלניץ, יליד לוד ויו"ר עמותת "לתת חיים":
"אין עוד אדם עם לב ענק כמו של אבי טברי"
חיים פוסלניץ עומד בראש עמותת החסד "לתת חיים", המחלקת בכל שבוע סלי-מזון לעשרות משפחות נזקקות בעיר לוד. העמותה מטפלת באופן שוטף בכל תחומי צרכיהם של הנזקקים, החל במזון, המשך בפרטי לבוש, שמיכות וריהוט, ניתוקי מים וחשמל, ועד לניתוחים מצילי-חיים. כל עזרה שניתן להעלות על הדעת, לאנשים סיעודיים, וגם לכאלה שאינם סיעודיים, מספקת עמותת "לתת חיים".מספר לנו מר פוסלניץ: "אבי טברי הוא חבר ילדות שלי. אני מכיר אותו עוד מהבר-מצווה שלו. הוא צמח ועלה לגדולה מאחת השכבות החלשות ביותר. את ילדותו הוא עבר בשכונת רמט, שהייתה שכונת עוני. אבל כבר מגיל צעיר, ניכר עליו שהוא נועד לגדולות. את הקריירה המפוארת שלו, הוא התחיל ב"מעדניית פאר", ששכנה ברחוב יפת שביפו, בצמוד למאפיית אבולעפיה. כבר שם, בדרך ובאופן שהתנהל עם לקוחותיו, ניתן היה לראות שמתפתח מטאור, עם חוש עסקי יוצא-דופן ויחסי-אנוש מעולים. כשמנהלי המקום היו עסוקים במכירה יום-יומית, במוחו המבריק של אבי נרקמו תכניות, כיצד לשווק את העסק ברמה ארצית.
לאחר שהנחיל הצלחה למעדנייה הקטנה ביפו, הוא נקרא ל"חצר המלכה", שם החל לעבוד בתפקיד מנהלי קטן. צעד אחר צעד, הוא התקדם וטיפס בסולם התפקידים, עד שהגיע לתפקיד הבכיר ביותר. הוא לא קיבל את תפקיד המנכ"ל בחסד, אלא בזכות גדולה: בכל תפקיד אותו ביצע, הוא הוכיח את כישרונו, חריצותו וחריפות שכלו.
אבל מעבר לכל הכריזמה והחכמה, לאבי יש לב ענק. אני לא מכיר עוד אדם עם יכולת נתינה כמו של אבי. הוא קשוב לכל נצרך, ומעולם לא שוכח מאין הוא בא. אהבתו ללוד ולתושביה אינה תלויה בדבר, ואין לה שיעור. הוא מסייע לנזקקים בעיר בכל דרך אפשרית ובכל שעה. כשהוא נקרא לדגל, הוא תמיד מתייצב, עם לב ויד פתוחים לרווחה. במיוחד בפסח ובראש השנה, הוא מסייע לי בכמויות אדירות של מוצרי מזון. בלעדיו, איני יכול לסיים את חלוקת החג שלי.
אין מאושר ממני, לשמוע על הבחירה המוצלחת שלכם. לדעתי, אין ראוי מאבי טברי לזכות בתואר איש השנה של לוד".
