האמת המכוערת של ההורות המאוחרת
האמת המכוערת של ההורות המאוחרת
פורסם בתאריך:
אורטל ארבלי אם טרייה ומבוגרת (38), משיקה בימים אלה את 'אמא במתנה' - ספר המבוסס על פוסטים אותם פרסמה, אשר מנתצים אחד אחד את מרבית המיתוסים על היריון ולידה, "הפולחן הלאומי הישראלי" - כמו שהיא מכנה אותו.
ארבלי חושפת את הקשיים בהגשמת החלום של אם טרייה, את המשימה הבלתי אפשרית להפוך לאם המושלמת, לנוכח המציאות השוחקת והמתישה. היא חושפת את השקרים הקטנים, שמסווים את השינויים החריפים מצעירה בליינית, להיריונית מנופחת לה הפכה, וממנה לאם חבולה ומותשת – והכל בפוסטים עוקצניים, קולחים ומלאי הומור.
כתיבתה השנונה גררה מאות תגובות וויכוחים, גרמה לסילוקה מקבוצת פייסבוק פופולארית של אימהות טריות, והביאה לפתחה הצעה עסקית מפתיעה: שתיים מהנשים שהתרשמו מכתיבתה הציעו לממן ולהפיק את הוצאת ספרה הראשון במהדורה מודפסת ואלקטרונית.
'אמא במתנה', ספר הבכורים של ארבלי, מתאר אימהות אמיתית וטובה, למרות, ואולי בגלל כל חסרונותיה ופגמיה הבולטים.
"החודשים חולפים ביעף ואני מתנודדת בין בחילות, צרבות, מצבי רוח מפלצתיים, בכי וזלילות בלתי פוסקות שבמהלכן מלווה אותי המשפט שמהדהד בראש (לחלוטין לא נכון אבל מאוד מנחם), "הכול בסוף יורד..." מי שאמרה זאת בוודאי השתוללה והתחרעה חופשי על עלי סלרי וחסה כשהייתה בהיריון, ושבוע אחרי הלידה חזרה להיות כוסית-על עם פרופיל של קרש חיתוך... יימח שמן של כל השדופות האלה".
כך נפתח עוד פרק-פוסט ב'אמא במתנה' - ספר הביכורים של ארבלי.
הספר האוטוביוגרפי לחלוטין, העוקב אחר מסעה רב החתחתים של ארבלי, מרווקה הוללת ומזדקנת, שחשה שכבר איחרה את הרכבת, אל סיפור אהבה בלתי אפשרי עם גבר הצעיר ממנה ב-9 שנים – דרך חתונה ולידה – ההופכת אותה בבת אחת מצעירה פלרטטנית וסקסית, לאם עייפה, חבולה מהיריון קשה, אוהבת, מבולבלת ומצחיקה. כתיבתה הקולחת משקפת כל העת את הפער בין הדרישות החברתיות הגבוהות מאישה בהיריון ואם צעירה, לבין המציאות המפרכת – פער שהופך אותה באופן בלתי נמנע לאימא לא אידאלית בעליל.
"מהרגע שבו הפכתי לאימא הם תופסים אותי לפחות כמה פעמים ביום (וגם בלילה) ומציקים: אולי הייתי בכל זאת צריכה להתעקש ולהיניק? איך לא שמתי לב והיא שוב נפלה? אני לא קוראת אותה נכון? למה אין לי מספיק סבלנות אליה?
למה לא הקדשתי לה מספיק תשומת לב? למה אני מתה שהיא כבר תלך לישון?
חסרה לה חברה. איך אני מעזה ליהנות כשהיא לא איתי. הלבשתי אותה קר/חם מדי, ועכשיו היא קופאת/מתבשלת בגללי.
במהלך הטיול בעגלה, שוב השמש מכה ישירות על פניה של הקטנה ושוב צצה השכנה המעצבנת שמעירה לי על כך. מה אעשה, גברת, אשנה את כיוון השמש?
איך לעזאזל אני לא זוכרת מילים של אף שיר ילדים?"
"ברגע שהוא הסתכל עלי, קרה לי משהו שאני לא זוכרת מתי קרה לי אי פעם – התרגשתי נורא", היא מעידה. בין השניים התפתחה שיחה מעניינת, הבחור סיפר שהוא מוזיקאי, וכשעלה נושא הגיל, התברר לאורטל שהוא בן 26. מאותו הרגע שני קולות נלחמו זה בזה בראשה – האחד גער בה להפסיק עם השטויות וללכת משם, כי הרי שום דבר רציני לא ייצא מזה, והשני רק רצה להמשיך ולהיות איתו שם. אחרי שיחה ארוכה וטיול לאורך החוף, ליווה אותה הצעיר לביתה, ואורטל מכרה לעצמה סיפור, שאולי הוא בעצם יהיה ידיד שלה, כי הרי אין לה אף חבר באשקלון. ככל שעבר הזמן והם התראו יותר ויותר, כידידים, במשך מספר חודשים, אורטל הבינה שהיא רוצה הרבה יותר מזה.
כשהחליטה לגשש עם הבחור בעדינות את המצב, הוא הבהיר לה שהוא לא יתחתן כל כך מהר, הוא צעיר, וכנראה שכשיתחתן זה יהיה עם מישהי בת גילו, אבל הבטיח להישאר נאמן. "מאותו רגע התחילה מסכת של פרידות וחזרות, כי מצד אחד רציתי בקשר איתו, אבל מצד שני ידעתי שאני לא ילדה ולא יכולה לבזבז את הזמן", אומרת אורטל. "וככה במשך כשלוש שנים נפרדנו וחזרנו וחוזר חלילה, כשאני מרגישה שהחיים שלי בהמתנה, כי אף גבר אחר לא מגיע לקרסוליים שלו".
לאחר שלוש שנות ריקוד טנגו בין פרידות לחזרות, ביקש הצעיר את ידה, ואבן ענקית נגולה מלבה.
הפוסטים בפייסבוק הובילו להצעה מפתה
מהר מאד נכנסה אורטל להריון, וכעבור תשעה חודשים ילדה בת בריאה שמסרבת לישון בלילה. "לרווקה בת 38 זה לא פשוט: עד אז הקפדתי לא לקחת אחריות על כלום, ופתאום יש נתון עובדתי ואתה הורה. נבהלתי מזה נורא", היא אומרת. "כל החברות שלי דיברו על תחושה מדהימה, ואיך שהן מיד התאהבו בתינוק שלהן. לי זה לא קרה. הרגשתי אשמה וגם אין עם מי לחלוק את התחושות האלה. לא אהבתי את הגוף שנהיה לי, לא ידעתי מה אני עושה עם היצור הקטן הזה .
על התחושות האסורות הללו, על רגשות האשם, על האחריות שבלהיות הורה, על הפנטזיות של אישה נשואה שחולמת לברוח מהשגרה, ועל המחשבות שכמעט אף אימא ישראלית לא נוהגת לשתף בציבור כותבת אורטל ברשת הפייסבוק ובדף שלה שלה בצורה קולחת ושנונה, וזוכה להצלחה מרובה.
"לאחר ארבעה חודשים כאלה שבהם הפכתי לצל של עצמי, החלטתי שלא עוד. הפסקתי לנסות להיניק למשך שעות. שאבתי חלב פעמיים בלבד ביום ושילבתי את הפורמולה באופן קבוע. כן, הקופסה שאותה דחיתי במחשבותיי מכול וכול לפני הלידה, הצילה אותי מהתחרפנות.
הנקה זו ברכה, הנקה זה טוב. אך הכי טוב לא להרוג את עצמך על הדרך.
מי שאינה רוצה מראש להיניק – זה בסדר. מי שרוצה ואינה מצליחה, תהא הסיבה אשר תהא – זה בסדר. האימא הכי טובה אינה האם שמיניקה או לא, אלא זו שדואגת להיות טובה לעצמה בראש ובראשונה".
"הכל התחיל כשעוד לא ממש ידעתי מה זה פייסבוק. נכנסתי למאמאזון, קהילה של 50 אלף נשים שחברות הפנו אותי אליה, ופרסמתי סטטוס כלאחר יד. כעבור מספר שעות ראיתי שהוא זכה לכמה אלפי לייקים ולהמון תגובות", היא נזכרת. היא המשיכה לפרסם מדי שבוע סטטוסים בנושא זוגיות, אמהות, נשיות, הורמונים ומה שביניהם, ואז החליטה לפתוח את הדף-"אמא במתנה" וכן הקימה אתר אינטרנט.
כעבור כמה חודשים של הצלחה ואלפי עוקבים ברשת, פנו אליה שתי נשים בו זמנית – הראשונה, המעוניינת לשמור על אלמוניותה, הציעה לממן לאורטל את הוצאת הספר, ואכן, בכספה, מימנה אורטל את הוצאת הספר במסגרת 'החממה של סטימצקי'.
באותה עת בדיוק, פנתה אל אורטל שלהבת זוהר, עורכת ספרותית ובעלת הוצאה לספרים אלקטרוניים 'אי-פבליש', והציעה לה להפיק על חשבונה מהדורה אלקטרונית לספר. נפעמת, הבינה אורטל שהפידבקים שהיא מקבלת מאלפי נשים רווקות ואמהות ברחבי הרשת, מעידים על כך שיש מקום וביקוש רב לכתיבה שלה.
היא התיישבה לכתוב את הסיפורים, שהפכו לספר שנון ומשחרר.
"של מי הגוף הזה, אני כמעט שלא מזהה את עצמי. נזכרת בתמונה שראיתי בעיתון, הדוגמנית ההיא ובעלה שאך יצאו מחדר הלידה, שניהם זוהרים, מחויכים ומלאי סטייל, והיא בסקיני ג'ינס שמעליו מבצבצת בטן שטוחה.
"יצאה מחדר הלידה בג'ינס שאיתו נכנסה..." מכריזה הכותרת.
איך, איך לעזאזל... איך? בולעת את הרוק ויוצאת מהמקלחת.
בעלי מגיע, מחבק אותי, מסתכל עליי בחיוך ובעיניים אוהבות ואני חושבת לעצמי שהוא ממש מסכן, צריך עכשיו גם להסתיר באלגנטיות את תדהמתו מכך שהתחתן עם היפופוטם. בלי משים עברו מאז כמה חודשים ואני אט-אט חוזרת לעצמי".
"חיי הרווקה הישראלית הם סיוט"
"נשים רווקות שעוברות את גיל 30 חוות לחץ עצום, גם מהסביבה וגם מצד עצמן, לעשות ילד מחוץ לנישואין, או לפרוץ במרוץ למציאת החתן", אומרת אורטל. ומספרת כיצד קיבלה מאות מכתבי תודה מרווקות שקראו את הספר, שכתבו לה שעכשיו הן מבינות שהן לא חריגות, ולא חייבות להתפשר על האמת שלהן.
"רק בארץ אנשים מרשים לעצמם לחטט לך ככה בחיים האישיים", היא אומרת. "אני לא חושבת שילדים זה מפעל, ויש גם את הפן הכלכלי, שלא זול לגדל ילד בארץ. מתייחסים לזה פה כאילו זה מבצע 1+1, חייבים לעשות מהר ילדים, זה אידיוטי וחסר אחריות בעיני".
"פה כל אחד מרשה לעצמו להסתכל לאישה לתוך הרחם שלך, בניגוד למצב בחו"ל – באירופה, למשל, יש המון זוגות שחיים ללא ילדים. העניין הזה קשור אולי לשואה או לגלות של העם היהודי, וזה הפך לאיזושהי מחלה לאומית, שמדביקה את כל הרווקות שעברו את גיל 30, שנמצאות בלחץ יומיומי וחושבת רק איך לעשות את ה-3.0 ילדים. הרי מה בסופו של דבר קורה כאן? אנשים עובדים שעות מטורפות כדי שיוכלו ליצור מערך כלכלי נוח לגדל עוד ועוד ילדים, אבל אז אין להם זמן ואנרגיה אליהם. אני לחלוטין לא מאמינה בגישה הזאת. הרי בסופו של יום, מה שהילד צריך זה זמן איכות עם ההורים שלו".
"לא יודעת לתפור. לא יודעת לסרוג. מיליון פעם חיתלתי את הקטנה ומיליון ואחת פעמים גיליתי שהטיטול הפוך. אך לאהובתי הקטנה זה כנראה לא אכפת כי כשהיא מושיטה אליי את זרועותיה הצחורות הקטנטנות, מסתכלת בי בעיני הכוכבים הנוצצות שלה, מחייכת אליי ומשפתי הדובדבן הנהדרות שלה קוראת אליי, "מא..!" אני יודעת שאני האימא הכי נהדרת, ושלעולם לא אוחלף באחרת".
את 'אמא במתנה' ניתן להשיג בכל חנויות סטימצקי.
הוצאה: 'החממה של סטימצקי'.
הוצאה מהדורה אלקטרונית (Ebook) 'איפבליש' – דף הספר בקישור זה.
