אתי גבאי מלכת הקובה
אתי גבאי מלכת הקובה
פורסם בתאריך:
שמה יצא למרחקים. את הקובות שלה מכירים כבר כמעט בכל בית בארץ ובקרוב יכירו גם במסעדות ובבתי מלון - בארץ ובחו"ל. אתי גבאי, מלכת הארץ בקובה, ממוצא עיראקי-כורדי, ירושלמית במקור ואשדודית בהווה, בעלת סיפור חיים יוצא דופן, התקשתה להיכנע ללחצים שהפעילו תושבי האזור, והחל מהשבוע הבא היא מפנקת גם אותנו במטעמיה. טלפון אחד, ושקית קובות בריאות וערבות לחך בדרך לביתכם. את הסיפור שלה, אסור לפספס!
כשביקשו ממני לעשות כתבה על אתי גבאי, "מלכת הקובות" הבלתי מעורערת, לא היה שמח ממני. מזה מספר חודשים ששמעתי על הסיפור המדהים שלה, ועל הקובות הנפלאות שהיא מכינה, מחברים שמבינים דבר וחצי דבר באוכל, ומאז אני עוקב אחר הדף שלה בפייסבוק (Eti Gabay). אציין מיד, כי בלתי אפשרי להיות חבר שלה ברשת החברתית, מפני שהיא עברה מזמן את מכסת 5,000 החברים. אבל אם יש לכם דף פייסבוק, תוכלו לעקוב, ללא כל קושי, אחרי תבשיליה המגרים ולהזיל ריר מדי פעם מהמראות המדהימים. אתי מפרסמת ממטעמיה (ולעתים גם מהגיגיה ומחוויות חייה הלא פשוטים) מעת לעת, וכל פוסט ותמונה שהיא מפרסמת, זוכים למאות לייקים. פוסט כואב במיוחד (עליו נספר בהמשך), שפרסמה לפני כחודשיים, זכה ליותר מ-11,000 לייקים, 1,555 תגובות ו-3,883 שיתופים!
וכך, כשאני מלא ביראת כבוד ובצפייה לטעום ממטעמיה המשובחים, התייצבתי השבוע בפתח ביתה שבאשדוד, ולא התאכזבתי לרגע. כשאומרים "קובה", חושבים מיד על אישה עיראקית מבוגרת, בעלת ניסיון-חיים וחרושת-קמטים, אלא שבפתח הדירה המבריקה, המוארת והריחנית מניקיון ומבישולים, קיבלה את פניי בחורה צעירה, כבת 30, מצודדת, יפת מראה ובעלת חיוך משובב נפש.
לפני שאמנית הבישול מתחילה לערוך לי היכרות עם יצירות המזון שלה (כך הן ראויות להיקרא, לא פחות!), היא מתעקשת לספר תחילה את סיפור חייה המיוחד. היא נולדה בירושלים, בבית ממוצא כורדי עיראקי, והייתה הנסיכה הקטנה של הבית. מפונקת, ותמיד מתחת לסינר של אימא ותחת חסותם של אביה והאחים האוהבים. "רק דבר אחד עיצבן נורא את אימא", היא מספרת לנו בחיוך - "שהייתי נוהגת לעמוד שעות במטבח, צופה בהנאה ובסקרנות בבישוליה. היום היא כבר לא מצטערת על כך, ואומרת לכולם בגאווה, כי התלמידה עלתה על מורתה".
בגיל צעיר התאהבה אתי בבחור ירושלמי ששבה את ליבה. היא התחתנה אתו והביאה שני בנים מקסימים, שהם גולת הכותרת של חייה. אלא שהחיים לא האירו לה פנים: זמן קצר לאחר הנישואין, החל בעלה לנקוט באלימות קשה כלפיה, פיזית ונפשית. לאחר הליך ארוך וקשה של גירושים, היא הבינה שרק אם תעזוב את ירושלים, תזכה לשקט ולמנוחה. בעלה לשעבר, לא רק שלא שילם מזונות לה ולילדיהם המשותפים, אלא שגם המשיך להטריד ולהציק להם.
וכך, ללא כל הכנה מוקדמת, נאלצה לעקור מביתה וממשפחתה שסוככו והגנו עליה תמיד, ועברה לבית חדש, לעיר זרה ולמציאות חדשה ובלתי מוכרת. היום היא אומרת, שהמעבר הזה היה הצעד החשוב ביותר שעשתה בחייה.
אבל בדרך אל האושר, התהילה והפרסום, לא הכול היה ורוד. בתחילת הדרך, היא נאלצה להתמודד עם מצבים קשים של מצוקה, אי-ודאות, חוסר צדק וקשיים כלכליים לא פשוטים. מצד אחד, היא הבינה שיציאה לעבודה "סטנדרטית", בלתי אפשרית עבורה, ומאידך, לא יכולה הייתה לכלכל את ילדיה כראוי עם כספי הביטוח הלאומי. "יש חוסר צדק ועיוות הזועקים לשמים", היא אומרת לנו. "אם אני יוצאת לעבוד, תמורת משכורת של כ-5000 ₪, לא די בכך שאני מזניחה את הבית ואת הטיפול בילדים, לא די בכך שמפחיתים באופן משמעותי את הקצבה שלי כאם חד-הורית, אלא שגם פוגעים בדמי המזונות של הילדים, דבר תמוה ולא מובן כלל". ואכן, כאמור, לפני מספר חודשים פרסמה אתי פוסט מרגש, שזכה לאלפי לייקים ושיתופים. וכך היא כותבת, בין היתר, בפוסט:
וכך, כשאני מלא ביראת כבוד ובצפייה לטעום ממטעמיה המשובחים, התייצבתי השבוע בפתח ביתה שבאשדוד, ולא התאכזבתי לרגע. כשאומרים "קובה", חושבים מיד על אישה עיראקית מבוגרת, בעלת ניסיון-חיים וחרושת-קמטים, אלא שבפתח הדירה המבריקה, המוארת והריחנית מניקיון ומבישולים, קיבלה את פניי בחורה צעירה, כבת 30, מצודדת, יפת מראה ובעלת חיוך משובב נפש.
לפני שאמנית הבישול מתחילה לערוך לי היכרות עם יצירות המזון שלה (כך הן ראויות להיקרא, לא פחות!), היא מתעקשת לספר תחילה את סיפור חייה המיוחד. היא נולדה בירושלים, בבית ממוצא כורדי עיראקי, והייתה הנסיכה הקטנה של הבית. מפונקת, ותמיד מתחת לסינר של אימא ותחת חסותם של אביה והאחים האוהבים. "רק דבר אחד עיצבן נורא את אימא", היא מספרת לנו בחיוך - "שהייתי נוהגת לעמוד שעות במטבח, צופה בהנאה ובסקרנות בבישוליה. היום היא כבר לא מצטערת על כך, ואומרת לכולם בגאווה, כי התלמידה עלתה על מורתה".
בגיל צעיר התאהבה אתי בבחור ירושלמי ששבה את ליבה. היא התחתנה אתו והביאה שני בנים מקסימים, שהם גולת הכותרת של חייה. אלא שהחיים לא האירו לה פנים: זמן קצר לאחר הנישואין, החל בעלה לנקוט באלימות קשה כלפיה, פיזית ונפשית. לאחר הליך ארוך וקשה של גירושים, היא הבינה שרק אם תעזוב את ירושלים, תזכה לשקט ולמנוחה. בעלה לשעבר, לא רק שלא שילם מזונות לה ולילדיהם המשותפים, אלא שגם המשיך להטריד ולהציק להם.
וכך, ללא כל הכנה מוקדמת, נאלצה לעקור מביתה וממשפחתה שסוככו והגנו עליה תמיד, ועברה לבית חדש, לעיר זרה ולמציאות חדשה ובלתי מוכרת. היום היא אומרת, שהמעבר הזה היה הצעד החשוב ביותר שעשתה בחייה.
אבל בדרך אל האושר, התהילה והפרסום, לא הכול היה ורוד. בתחילת הדרך, היא נאלצה להתמודד עם מצבים קשים של מצוקה, אי-ודאות, חוסר צדק וקשיים כלכליים לא פשוטים. מצד אחד, היא הבינה שיציאה לעבודה "סטנדרטית", בלתי אפשרית עבורה, ומאידך, לא יכולה הייתה לכלכל את ילדיה כראוי עם כספי הביטוח הלאומי. "יש חוסר צדק ועיוות הזועקים לשמים", היא אומרת לנו. "אם אני יוצאת לעבוד, תמורת משכורת של כ-5000 ₪, לא די בכך שאני מזניחה את הבית ואת הטיפול בילדים, לא די בכך שמפחיתים באופן משמעותי את הקצבה שלי כאם חד-הורית, אלא שגם פוגעים בדמי המזונות של הילדים, דבר תמוה ולא מובן כלל". ואכן, כאמור, לפני מספר חודשים פרסמה אתי פוסט מרגש, שזכה לאלפי לייקים ושיתופים. וכך היא כותבת, בין היתר, בפוסט:
"אני אישה חזקה. אישה עצמאית. אימא שמגדלת לבד את שני בניה בכבוד. אימא שמפרנסת לבד את בניה בזכות ולא בחסד. אימא ואישה שלא מחפשת רחמים, נדבות או צדקות. אימא שלא מפחדת מעבודה קשה בשביל להאכיל את גוריה ולראות אותם גדלים, בריאים, לבושים יפה ותמיד נקיים. אימא שתמיד דואגת להפעיל את בניה. אימא שתמיד מקשיבה לבעיות ותמיד כאן לפתור אותן. אימא 24/7, שתמיד ייחלה להיות אימא! מי אתם שתמנעו ממני את הזכות להאכילם בכבוד? לפרנס ולהתפרנס בכבוד, זה כל מה שאני רוצה. אין ספק שאתם חזקים, ואנחנו אימהות חד הוריות "חלשות" ו"מסכנות". קל לכם להתמודד אתנו ולא מול אותם "גברים" שהחליטו שהם לא לוקחים אחריות על ילדיהם. הם גוזלים מהילדים שלנו, ואנחנו, אנחנו נעשה הכול בכבוד למען פרוסת לחם בשבילם! ואתם? אתם תילחמו בנו, האימהות, שבסה"כ דואגות לילדים קטנים ותמימים, שעדיין לא מבינים לאיזה עולם אכזר נכנסו. הם רק רואים את אימא נלחמת מול עולם שלם. אז גם את זה אתם רוצים ליטול מאתנו?" את הפוסט המרגש היא מסיימת בבקשה: "תשתפו, אם באמת אכפת לכם. אולי יקום האדם שיבין לליבנו, ויעשה מעשה". ואכן, כ-4000 חברים נענו לבקשתה והפכו את הפוסט שכתבה ברגע של מצוקה לוויראלי.
בין כל הדיבורים, היא לא שוכחת לגשת מדי פעם לסיר הריחני והמבעבע שבמטבח, ומכבדת אותנו מסוגי הקובה המעולים שלה. "הכול התחיל כשהחברים מירושלים שנוהגים לבקר אצלי בבית, דרשו שאכין עבורם את הקובות האהובות עליהם. עד שיום אחד אמר לי זוג חברים: 'תראי איך שגברה המודעות לבישול בכלל ולקובה בפרט, בעקבות תכניות הבישול בטלוויזיה. למה שלא תתחילי להתפרנס מכישרון הבישול שלך?' האמת שהייתי ספקנית, אבל ניסיתי והתחלתי בקטן. כשראיתי שהביקוש הולך וגדל, הגדלתי את הכמויות והרחבתי את השווקים. היום אני משווקת את הקובות הביתיות שלי כמעט לכל הארץ, והביקוש הולך וגובר, תודה לאל. כך אני יכולה גם להישאר בבית, ולטפל בשני האהובים שלי, כאם המסורה לילדיה, וגם להתפרנס בכבוד, בלי להיות תלויה בחסדי הביטוח הלאומי או כל גוף ממסדי אחר."
את הקובות שלה היא מכינה תוך הקפדה על ניקיון מופתי. היא משתמשת רק בבשר ובחומרים האיכותיים ביותר, והכל בכשרות בד"ץ. הכל עובר הליך קפדני. אין שום חומרים תעשייתיים, לא בבשר ולא בירק. הכל נעשה באמצעות מצרכים טריים ואיכותיים. "זה אינו הקובה הקפוא שרוכשים בסופר", היא מדגישה - "אני לא מתפשרת בכל מה שקשור לאיכות ולניקיון. בסופו של דבר, את אותן קובות שאוכלים לקוחותיי, אוכלים גם ילדיי ואני, ואין שום פשרות על האיכות".
היא מכינה את כל סוגי הקובות שקיימות: קובה סלק, קובה מטפוניה (דלעת), קובה במיה, קובה חמוסטה, קובה בורגול ואת הקובה שכל ירושלמי ס"ט מכיר - הקובה נבלוסיה, שטעמה הוא טעם גן-עדן, ואוכלים אותה בעיקר בפסח.
בכל שקית שעולה 60 ₪, יש 25 כדורים. מי שמזמין שתי שקיות, מקבל אותן עד לביתו, ללא תוספת בדמי משלוח. את העבודה הקשה, אתי כבר עשתה עבורכם. הקובות מגיעות קפואות, וניתן להכניסן ישר מהמקפיא לסיר הבישול (למעט הנבלוסיה, אותה עדיף להפשיר כמה דק' לפני הטיגון). בכל מקרה, אתי מלווה כל לקוח בשיחות טלפוניות: נותנת טיפים, מתכונים, מסבירה כמה זמן ואיך לבשל. לרוב המרקים נדרשים 40 דק' בישול, תלוי כמה פריכה ("קריספית"), אתם אוהבים את הקובה שלכם, למטפוניה דרושה חצי שעה של בישול. בכל מקרה, הקובה עצמה מוכנה לאכילה כבר לאחר כעשר דקות בישול. יש גם אפשרות לקנות מרק מרוכז שהיא מכינה. או-אז, כל מה שנותר לכם לעשות הוא להכניס כ-750 מ"ל מים לסיר, להוסיף את הקובות ואת התרכיז, ובתוך כרבע שעה יש לכם ארוחת מלכים. וכשתטעמו פעם אחת, תתמכרו לתמיד. בתיאבון!
